למרות התבוסה של דאעש, המלחמה בסוריה עלולה להוביל להתנגשות מעצמות

המדינה האיסלאמית (דאעש) קרובה אמנם לתבוסה מוחלטת, אך סוריה עלולה לעמוד במרכזו של עימות בין המעצמות הגדולות - באזור ובעולם כולו. את התפתחות האירועים הזו ניתן לייחס אך ורק לכישלון יצירתי ומנהיגותי, וזה מחייב חשיבה מחודשת - ודחופה - סביב סוגיית המהלך הסופי בסוריה. וושינגטון ומוסקבה יכולות לבחור: להתכונן לסבב אלימות חדש ובלתי צפוי, או לפתוח בתהליך שלום אזורי בחסות מועצת הביטחון של האו"ם, כדי לקדם את היציבות הנחוצה כל כך למדינה, ולסייע בשיקומן של סוריה ולבנון, ותוך כדי כך גם לטפל בסוגיה הישראלית-פלסטינית. 

תפנית של ממש בסוריה דורשת שינוי מהותי בהלך המחשבה. הפרקים האחרונים במלחמה נגד דאעש אמורים היו לספק את ההזדמנות, ולא להצית משבר חדש. אלא שבמצב הנוכחי שורר משבר עמוק. הגישה הזו של "מלחמה באמצעות שליחים" הפכה לאיום גדול עוד יותר. כוחות של ארה"ב, רוסיה, טורקיה, איראן וישראל הם כעת שחקנים פעילים בזירה. השחקנים בסוריה, ותומכיהם באזור, עלולים להפוך לזנב שמכשכש בכלב, אלא אם כן ארה"ב ורוסיה יפעלו יחדיו כדי להוביל לשינוי. 

האירועים של תחילת 2018 מדגישים עוד יותר את המגמה המדאיגה הזאת. בחודש שעבר, התעלמה טורקיה מהבקשה האמריקאית לשמור על איפוק, תקפה באפרין ואיימה לתקוף גם במנג'יב, כחלק ממלחמתה ביחידות ההגנה העממיות (YPG). לוחמי YPG הכורדים הם החלק הארי בכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF), שותפיה העיקריים של ארה"ב בסוריה. ב-7 בפברואר, כוחות הקואליציה בראשות ארה"ב העניקו חיפוי למתקפת נגד של כוחות SDF נגד הצבא הסורי. 

ארבעה ימים קודם לכן, ב-3 בפברואר, הופל מעל אדלב מטוס רוסי מסוג סוחוי 25, והטייס נהרג. כוחות רוסיים תקפו בתגובה ארגונים חמושים באזור, ועל פי הדיווחים הרגו שלושים איש; לדברי מקסים סוחוב, כתוצאה מהתקרית רק תלך ותעמיק מעורבותה הצבאית של רוסיה בסוריה, שהייתה עד כה נרחבת ממילא. "מבחינה צבאית, הפלתו של מטוס הקרב היא דקירה קלה בלבד, וקשה להאמין שתדרבן את מוסקבה לשנות את דעתה בעניין הנוכחות של כוחותיה באזור", כותב סוחוב. "אך נראה שהקרמלין יטיל כעת את מלוא כובד משקלו מאחורי אסד (במיוחד מאז שבמוסקבה מנסים למנף את משטרו לטובתם), יגביר את התקיפות מהאוויר נגד ארגוני טרור ונגד 'האופוזיציה הסרבנית', ויהיה הרבה פחות גמיש פוליטית. בסיכומו של דבר, הרוסים סבורים שיש להם עכשיו סיבה נוספת להאמין שהם עושים את הדבר הנכון בסוריה".

התפתחות מסוכנת ביותר נרשמה כשישראל הפילה, על פי הדיווחים מל"ט איראני שחדר למרחב האווירי של ישראל ב-10 בפברואר; ומיד לאחר מכן, ביצעה שורה של תקיפות אוויריות נגד מטרות איראניות וסוריות בסוריה. לאחר שמטוס הקרב הישראלי הפיל את המל"ט, מטוס אף-16 ישראלי שהיה מעורב באותן תקיפות אוויריות נקלע לאש נ"מ והתרסק, והטייסים נטשו וצנחו בבטחה בצפונה של ישראל.

כל התקריות הללו ודאי לא תורמות להרגעת הרוחות בסכסוך שעלה לעם הסורי - וגם לעם הלבנוני ולאזור כולו - במחיר בלתי-נתפס של טרגדיה ואובדן. כך נכתב בהצהרה שפרסם ב-10 בפברואר זייד ראאד זייד אל-חוסיין, הנציב העליון של מועצת זכויות האדם באו"ם: "ניהול המלחמה הזו היה מביש מההתחלה, ואי-היכולת להביא לסיומה הוא כישלון מחפיר של הדיפלומטיה העולמית".

את הצעדים הראשונים לקראת שינוי בגישה כלפי סוריה צריכות לעשות וושינגטון ומוסקבה, כי הצדדים המקומיים והאזוריים אינם יכולים להשכין שלום בכוחות עמם, ואולי גם אין להם אינטרס לעשות זאת. לא די בערוץ הידברות אמריקאי-רוסי להפסקת אש צבאית. יש לנקוט פעולה דחופה ומשולבת ברמת מועצת הביטחון של האו"ם.

קיים היום קונצנזוס אזורי ובינלאומי המבקש למנוע את שובו של דאעש. זו התחלה טובה. לפני שלוש שנים בדיוק, בפברואר 2014, קראנו בטור הזה ליצור "מנגנון חדש וכלל-אזורי שיתמודד עם בעיית הטרור ויורכב מאותן מדינות המושפעות במיוחד מעלייתם של כוחות המזוהים עם הג'יהאד ואל-קאעידה", כדי "להשלים הן את ועידת ז'נבה והן את המאמץ הבינלאומי לטפל באיום הטרור מצד הלוחמים הזרים בסוריה". 

החלטה 254 של מועצת הביטחון, לדוגמה, קוראת לכל המדינות החברות "למנוע ולדכא מעשי טרור שמבצעים ארגונים כמו המדינה האסלאמית בעיראק ובלבנט (דאעש), חזית אל-נוסרה (ANF), שאר יחידים, קבוצות, ארגונים וישויות המזוהים עם אל-קאעידה או אם דאעש... וכן לבטל את המקלט הבטוח שמצאו ארגונים אלה בחלקים נרחבים מסוריה".

באותו טור מפברואר 2014, כתבנו: "התמקדות מחודשת באיום הטרור בסוריה, אם ישתפו בדיון גם את איראן, עשויה לתרום גם למשא ומתן חלק יותר בסוגיית חילופי המשטר והסיוע ההומניטרי לסוריה, ולספק הזדמנות מצוינת לבנייתו של מנגנון אזורי בר-קיימא שיידע להתמודד עם האיום הגובר מצד אל-קעידה ושאר הארגונים המסונפים לו". וכך הוספנו: "דיון עם איראן בנושא הסורי הוא פתח לדיון נרחב יותר על חיזבאללה - הארגון שבגללו תויגה איראן בידי ארה"ב כמדינה שנותנת חסות לטרור. כוחות חיזבאללה הם אלו שעזרו לאסד להטות את הכף חזק מאוד לטובתו. אבל איראן לא תוותר על חיזבאללה או על אסד, רק מפני שארה"ב דורשת זאת". 

גם זה מצביע על תפקידה החיוני של רוסיה, הן בשל האינטרס שלה למנוע עימות בין ישראל לאיראן, והן משום שהיא מקיימת קשרים הדוקים עם סוריה ואיראן, ומנהלת מגעים סדירים גם עם ישראל.

לאיש אין אשליות באשר לקשיים שניצבים בפנינו ולעומק הסכסוך בין הצדדים המעורבים במלחמה. בטור הזה תמכנו בעקביות בשליח המיוחד של האו"ם לסוריה, והאמנו ביכולתו להוביל לפתרון פוליטי על פי המתווה של הסכמי ז'נבה. עם זאת, לא נוכל להתעלם מהעובדה שתהליך ז'נבה נדחק לשוליים בעקבות תהליך אסטנה, שגם חשף את מגבלותיו, לאחר שאזורי הפחתת האלימות הפכו לזירות קרב.

לסיכום, כדאי להפסיק ולשים דגש על הטקטיקה של השחקנים המקומיים, ובמקום זה להעניק דחיפות לאסטרטגיה של המעצמות הגלובליות, כולל העברת החלטה חדשה במועצת הביטחון של האו"ם. מועצת הביטחון צריכה להיות מאוחדת, ולא מפולגת, כדי להביא שלום לאזור; היא צריכה לשמש פורום לנקיטת פעולה, ולא במה לנאומים ולחילופי האשמות. לדעתנו, שאלות הנוגעות במלחמה ושלום בסוריה ובמזרח התיכון הולמות את המעצמות העולמיות הרבה יותר מהבטחות רפות לשמירה על קווים של הפחתת אלימות במדבר הסורי, או "עמידה לצד" שותפות כאלה ואחרות - עמדות שמובילות בסופו של דבר רק להסלמה מצערת ובלתי נשלטת ומעניקה ניצחונות לכל אותם טרוריסטים בסוריה שביקשנו להביס מלכתחילה.