מדוע עיתונאים פלסטינים נשלחים לכלא?

אוסמה מנסור אבו ערב, קצין פלסטיני הממונה על יחסי הציבור והתקשורת במנגנון הקישור הצבאי, נשלח השבוע [אוקטובר 2016] על ידי בית משפט צבאי ברמאללה לשנה וחצי מאסר. הקצין, המסונף ליחידה המקיימת את התיאום הביטחוני עם ישראל ומכונה "אבו ערב", הובא למשפט מהיר לאחר שלגלג בעמוד הפייסבוק שלו על יו"ר הרשות אבו מאזן והחלטתו להשתתף בהלוויית שמעון פרס.

"לך תשאל את אמו של יאסר חמדוני (שהורשע ב-2003 ברצח ישראלי ומת השבוע בכלא) אם היא מוכנה שתשתתף בהלוויה (של פרס)", כתב אבו ערב [30 בספטמבר]. עוד הוא כתב, כי אם אבו מאזן קיבל לבדו את ההחלטה להשתתף בלוויית פרס אז הוא טועה, ואם הייתה זו עצת יועציו אז ודאי הולך שולל. "אין יחסים אישיים או יחסי ידידות עם הכובש, כל עוד הוא ממשיך במדיניות הרברבנית נגד בני העם שלנו", פסק אבו ערב.

כמה שעות אחרי שהפוסט שלו פורסם והפך לשיחת היום ברשות הפלסטינית, הגיעו שוטרים לביתו ועצרו אותו. ארבעה ימים אחר כך הוא הובא לבית משפט צבאי והוטל עליו עונש מאסר. העונש החמור הכה בתדהמה את בני משפחתו של אבו ערב ולמעשה את כל הציבור הפלסטיני בגדה, וחולל סערה גדולה ברשתות החברתיות. רק נוכח הלחץ הציבורי שנוצר החליט אבו מאזן, שהוא גם המפקד העליון של הכוחות הצבאיים, לחון את אבו ערב, תוך שהוא פוטר אותו מהשירות הביטחוני.

"פרשת אבו ערב", כפי שכונתה על ידי עיתונאים פלסטיניים בגדה, העלתה ביתר שאת את סוגיית חופש הביטוי ברשות ובעיקר את רדיפת העיתונאים הפלסטינים על ידי מנגנוני הביטחון הפלסטיניים. העיתונאים חוששים למלא את תפקידם פן ייעצרו ויישלחו למאסר על שהעזו לבקר את הרשות או את העומד בראשה.

כמה עיתונאים פלסטיניים סיפרו בשיחה עם אל-מוניטור כי "פרשת אבו ערב" חשפה קבל עם ועולם את מצוקתם ואת מגבלות חופש הביטוי שלהם, המזכירים לדבריהם משטרים אפלים בעולם. "אנחנו אולי עוד לא דיקטטורה במובן הרחב של המילה, אבל כל מילה נגד הנשיא או נגד קצינים בכירים עלולה להסתיים במאסר", אמר לאל-מוניטור עיתונאי פלסטיני העובד בכלי תקשורת גדול. לדבריו, בחודש האחרון [אוקטובר 2016] נעצרו בנוסף לאבו ערב עוד שני עיתונאים בכירים שמאמריהם לא נשאו חן בעיני הנשיא ומקורביו.

בכיר העיתונאים שנעצר הוא ריאד חסן, לשעבר ראש אגף השידור ברשות וראש סוכנות הידיעות הפלסטינית "וופא". כל חטאו היה שהעז לכתוב מאמר על יחסה המזלזל של הרשות לעיתונאי "וופא" העובדים בדרום רצועת עזה. לאחר פרסום המאמר פוטר חסן מעבודתו; כמה ימים אחרי כן הוא נעצר ונטען שנמצאו ראיות מפלילות הקושרות אותו למעשי שחיתות.

העיתונאים הפלסטינים תוהים כיצד ייתכן שפרשת שחיתות לכאורה התגלתה לפתע פתאום, רק לאחר שמאמרו של חסן הופץ ברבים. במקומו מונה לתפקיד הבכיר מוחמד עסאף, איש פת"ח, שלדברי עיתונאים בגדה נבחר לתפקיד כי הבטיח שיהיה נאמן לנשיא וידאג שאיש לא יעז לבקרו.

מעצר נוסף שמסעיר את העיתונאים הפלסטינים הוא זה של העיתונאי לענייני כלכלה מחמד חדיפה, לאחר שפרסם סדרת כתבות על המתרחש במשרד האוצר הפלסטיני ברמאללה. לדברי חבריו למקצוע, חדיפה בסך הכל פרסם תחקיר שעסק בתקציב משרד האוצר הפלסטיני, ורובו התבסס על מידע מהימן שהגיע אליו ממקורות בתוך משרד האוצר.

"כל ביקורת, אפילו אם היא מבוססת ועושה שירות ציבורי גדול לאזרחים הפלסטינים, עלולה להסתיים במאסר, אם הדברים שנכתבים אינם ערבים לאוזני הנשיא או בכירי הרשות", אומר לאל-מוניטור עיתונאי פלסטיני, ומוסיף כי מעצרים אלה מהווים עבורם תמרור אזהרה – כך ייעשה למי שאינו עומד בהסכם הלא כתוב עם הרשות, שאין לדבר סרה על מוסדות הרשות ובעיקר לא על העומד בראשה.

עיתונאי נוסף ברמאללה אומר לאל-מוניטור, כי העיתונאים למדו במהלך השנים להפעיל צנזורה עצמית. "הפכנו להיות עיתונאים מדווחים", הוא אומר ומציין כי הבעת דעה בנושאים רגישים כמו ענייני הנשיא אבו מאזן, בכירי הרשות, מנגנוני הביטחון הפלסטינים ומוסדות הרשות עלול להסתיים במעצר.

עיתונאי אחר ברמאללה אומר לאל-מוניטור כי בעבר היו העיתונאים מעיזים יותר בכתיבתם בעמודי הפייסבוק שלהם, אבל לאחר שהבינו שהם במעקב מתמיד על ידי יחידת סייבר הכפופה למנגנוני הביטחון הפלסטיניים, גם כלי הביטוי הזה נלקח מהם. הם יודעים שהבעת דעה חופשית היא מסוכנת ודינה עשוי להיות מאסר. "אין מה לדבר על תקשורת חופשית", הוא אומר, "אנחנו העיתונאים הפלסטינים לא יכולים להילחם בשחיתות או לבקר את מצב הרשות כמו כל העיתונאים בעולם החופשי. אנחנו תחת מתקפה יומיומית, עלינו לנקוט תמיד משנה זהירות. מילה אחת מיותרת ומישהו כבר דופק לך על הדלת".

לדברי עיתונאים פלסטינים, בשטחי הרשות הפלסטינית בגדה יש כ-2,500 עיתונאים החברים בארגון העיתונאים ועוד כ-2,500 עיתונאים העובדים כעצמאים (פרי לנסרים), המכונים על ידי חברי הארגון "אבאטל אל דיג'יטל" (גיבורי הדיגיטל). לצערם, אף אחד מהם אינו יכול להרשות לעצמו להיות "באטל" (גיבור) בתחום העיתונות.

אחד העיתונאים סיכם את מצבם היום כך: "להיות אמיץ מול כוחות הביטחון המאזינים לנו, עוקבים אחרינו ומחכים לרגע שניפול, אינו מעיד על חוכמה וגם לא על גבורה, אלא על טיפשות".