איראן שולפת את קלף החמאס

מנהיג חמאס מכריז על "פריצת דרך" במשבר בסוריה

נדמה שבחמאס החליטו לקשור את גורלם באיראן, מגמה שהלכה והתעצמה מאז פגישת הפסגה האמריקאית-סעודית-איסלאמית שהתקיימה במאי, כשהנשיא דונלד טראמפ הזכיר את תנועת ההתנגדות האיסלאמית באותה נשימה עם המדינה האיסלאמית, אל-קאעידה וחיזבאללה.

השינוי הזה עשוי לאותת על השפעה גוברת של גדודי עז א-דין אל-קסאם, הזרוע הצבאית והנצית של חמאס, כחלק מהשלכות הסכסוך בין קטאר לבין סעודיה-איחוד האמירויות הערביות-בחריין, וכן על יצירתו של קונצנזוס אזורי, שכולל תמימות דעים בין איראן לבין טורקיה בסוגיית הטיפול במלחמה בסוריה. 

לדברי עדנאן אבו עמאר, ראשי גדודי עז א-דין הציעו לייצר ברצועת עזה ואקום פוליטי וביטחוני שיכופף את ידה של ישראל ויאלץ אותה להתמודד עם חמאס, או עם השלכות הכאוס שייווצר לגבולה. בשבועות האחרונים הואט המשא ומתן עם מצרים ועם מנהיג הפתח לשעבר מוחמד דחלאן, בתיווכו של איחוד האמירויות הערביות. שיחות אלה כללו בין השאר גם דיונים על חילופי שבויים עם ישראל, אלא שגם אלה נעצרו כליל, כפי שמדווח שלומי אלדר.

"חמאס בחרה בסיוע צבאי וכלכלי (להתחמשות) והפקירה לחלוטין את חיי תושבי הרצועה, אשר ראו בשיפור היחסים עם מצרים תקווה שהסגר על עזה יוקל באופן משמעותי", כתב אלדר, "אם היה איזשהו סיכוי לפתרונות הומניטריים ברצועה בעקבות התחממות היחסים בין חמאס למצרים, הרי שהחלטת הנהגת התנועה [לחזק את הקשרים עם איראן] חורצת את גורלם העגום של תושבי עזה ומקבעת את שליטתה של הזרוע הצבאית".

אחמד אבו עמר מסביר שפעולותיו של הארגון נועדו לאתחל את הקשרים שלו עם שחקניות המפתח באזור, כולל המשטר הסורי. "בחמאס יצאו מסוריה בסוף 2011, עם פרוץ מלחמת האזרחים, כדי להפגין תמיכה בעם הסורי", כותב אבו עמר, וכן מתוך סולידריות עם ממשלת קטאר, שהעניקה תמיכה לחמאס, ועל מנת שלא לעורר את זעמה של סעודיה. גם בריאד וגם בדוחא תמכו בארגונים חמושים מתוך כוונה להדיח את נשיא סוריה בשאר אל-אסד, שגירש בתגובה את מנהיגי חמאס מסוריה.

לדברי אבו עמר, "בחמאס לא מתנגדים לחיזוק ההקשרים עם המשטר הסורי, כפי שאמר לאל-מוניטור יחיא סינוואר, מנהיג הארגון ברצועת עזה, בפגישה שקיים עם כתבים ב-28 באוגוסט ברצועת עזה. הוא הדגיש שיש 'פריצת דרך' במשבר בסוריה, והוסיף שזו תספק הזדמנות לשיפור היחסים בין חמאס למשטר... 'אנחנו מחכים לרגע הנכון כדי להשיב את היחסים על כנם, כך שחמאס נותר מחוץ למאבק הכוחות באזור. אנחנו מאמצים מדיניות של 'אפס בעיות' עם כל הצדדים, כדי לשרת את המאבק הפלסטיני', כך לדברי סינוואר... כמו כן, בחמאס משוכנעים שהאינטרס הראשון במעלה עבור הארגון הוא שסוריה תשלוט בחזית הגולן בכל עימות עתידי עם ישראל".

בהתחשב במשבר ביחסים של חמאס הן עם ישראל והן עם הרשות הפלסטינית, נדמה שיש קצת אחיזת עיניים בדיבורים על מדיניות של 'אפס בעיות'. אבל אין שום אחיזת עיניים בחישובים האזוריים הקרים של חמאס, שמכוונים היום יותר מתמיד להידוק הקשרים עם איראן. כפי שציינו בשבוע שעבר, קשריה של איראן גם עם טורקיה וגם עם קטאר, וכעת גם עם חמאס - כלומר, בעיקר עם הסונים - אמורים להעלות תהיות באשר לאותו "נרטיב" עדתי צר ומטעה שמשמש את יריביה של טהרן כדי להסביר את שאיפותיה האזוריות של איראן. כפי שכתבנו עוד בטור הראשון שלנו בנובמבר 2012, "בסכסוך בעזה, איראן הוכיחה שיש לה המשאבים כדי לשנות את המשוואה ולהטות את הכף, גם באזורים שליריבותיה יש בהם כביכול הגמוניה". 

שינוי המדיניות של טורקיה בסוריה

סמיח אידיז מסביר את הדעה הרווחת היום בטורקיה, שקריאתה של אנקרה ל"חילופי משטר" בדמשק הייתה אסון שמקורו בהערכה שגויה של שר החוץ לשעבר אהמט דבוטאולו מאוגוסט 2012 - הערכה שהיו לה שותפים רבים גם בקרב "מומחים" ובכירים במערב - שהנשיא הסורי ייפול "תוך חודשים ספורים ואפילו שבועות", וכך תתאפשר השתלטות "סונית" על סוריה. דבוטאולו פרט על האינסטינקטים הגרועים ועל השאיפות הדמיוניות ביותר של הנשיא הטורקי רג'פ טאיפ ארדואן, של התרחבות עדתית בעקבות מה שכונה אז "האביב הערבי". אידיז מצביע על המוסר הכפול והחלול של הנתק הזה בין טורקיה לבין אסד, שהרי לארדואן לא היתה שום בעיה לנהל קשרי "אחים" עם עמיתו הסורי עד לפרוץ מלחמת האזרחים. כעת, כותב אידיז, מבינים בממשלתו של ארדואן שהאויב האמיתי הוא יחידות ההגנה העממיות (YPG) של הכורדים, ולא אסד. לוחמי YPG הם החלק הארי בכוחות הדמוקרטיים של סוריה (SDF), שזוכים לתמיכת ארה"ב. 

השינוי במדיניות כלפי אסד הוא חלק ממגמה של התקרבות גוברת בין אנקרה לטהרן הן בנושא הסורי והן בסוגיית עיראק, מגמה שאנו עוקבים אחריה מקרוב. סיבה אחת להתקרבות הזו היא ההתנגדות למשאל העם על עצמאותה של כורדיסטן העיראקית, שנקבע ל-25 בספטמבר. למשאל העם מתנגדות גם סוריה, ארה"ב, רוסיה ומדינות נוספות.

נשיא כורדיסטן העיראקית מסעוד ברזאני עומד בפרץ, למרות הפניות הבינלאומיות לדחות את משאל העם, ולמרות המחיר שהוא עלול לשלם - בעיקר בקשרי העבר החמים בין ארביל לאנקרה. ואם לא די בכך, מהמוט בוזראסלן מדווח שממשלת טורקיה סגרה את משרדי האיחוד הפטריוטי של כורדיסטן (PUK) באנקרה, בעקבות דיווח על חטיפה לכאורה של סוכני מודיעין טורקים בידי מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK), באזור המזוהה עם PUK. 

חמיד רזה עזיזי כותב כי למרות שאיראן וטורקיה מתנגדות שתיהן למשאל העם, התיאום הביטחוני שלהן בעיראק מורכב מאוד. בטהרן מסרבים להצטרף לפעולה צבאית של טורקיה נגד PKK בסינג'אר ובהרי קנדיל, ואפילו לתמוך בפעולה שכזו, "כי מצד אחד, ממשלת עיראק מתנגדת שוב ושוב לכל נוכחות צבאית של טורקיה בשטחה, ומנגד, איראן גם לא מתכוונת להעניק לטורקיה מרחב תמרון בעיראק".

"במקום זה", כותב עזיזי, "תרחיש הגיוני הרבה יותר הוא ששני הצדדים יתחילו לתחום את אזורי ההשפעה שלהם בסוריה, תוך כדי המשך התיאום לשם מימוש האינטרסים המשותפים. ייתכן שזה כולל גם אור ירוק מצד איראן למבצע טורקי בצפון סוריה, נגד ארגונים כורדיים, וכן את הסכמתה של אנקרה להתקדמות הצבא הסורי וכוחות פרו-איראניים במזרח סוריה, ובמיוחד בדיר א-זור. במקרה שכזה, פעולה טורקית תמנע את היווצרותה של ישות כורדית רציפה בצפון, וההתפתחויות במזרח יגבילו את כוחות SDF לאזורים שמסביב לא-רקה, וימנעו מהם הישגים נוספים במזרח המדינה".

עזיזי מסביר שרוסיה עשויה להתגלות בעניין זה כמי שמובלת ואינה מובילה, ועם זאת היא בהחלט תומכת במגמה. "אף שבמוסקבה ניסו עד כה להציג עמדה ניטרלית משהו כלפי סוגיית הכורדים בסוריה, ואף לבסס קשרים הדוקים עם ארגונים כורדיים מסוימים, נדמה כעת שיש לה אינטרס משותף עם אנקרה וטהרן למנוע התקדמות כורדית נוספת בסוריה״. כותב עזיזי. "כיוון ש-SDF הוא ארגון הזוכה לתמיכת ארה"ב, שליטתו ב-ארקה תעניק לוושינגטון השפעה רבה יותר על עתידה של סוריה, וזה ודאי לא פועל לטובתה של רוסיה".

עזיזי מוסיף וכותב כי התפתחויות שכאלו "עלולות להציב איום ישיר על בסיסי הצבא של הרוסים [בסוריה], במיוחד אם הכורדים יאפשרו לארה"ב להקים בסיס צבאי משלה באזור. זה ודאי מסביר מדוע רוסיה הרחיבה את הסיוע האווירי שהיא מעניקה לצבא הסורי במזרח המדינה".

כבר ביולי כתבנו בטור הזה שרוסיה "תעדיף לשמור על פסיביות כלפי חוץ, ואילו כלפי פנים למלא תפקיד תומך שיאפשר לצדדים באזור לנקוט יוזמה נגד הכורדים בסוריה או נגד אחרים. מוסקבה עשויה לראות בזה את היד המנצחת".