הדרך הישראלית לאיחוד האפריקאי עוד ארוכה

יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הביא עמו לפסגת מנהיגי האיחוד האפריקאי ב-10 בפברואר רשימה של בקשות. בנאומו בפני באי הכנס במטה הארגון באדיס אבבה ביקש אבו מאזן "תמיכה נוספת בסוגיה הפלסטינית בתקופה הקרובה על מנת להשיג חברות מלאה של מדינת פלסטין באו"ם". הוא גם קרא למדינות היבשת "לתמוך ברעיון קיומה של ועידה בינלאומית (לשלום בין ישראל לפלסטינים) וליטול בה חלק".

רשימת הנואמים בוועידה הייתה ארוכה, ואבו מאזן ניצל את חמש הדקות שהוקצו לו במלואן. עם זאת, הנאום עצמו לא היה המרכיב החשוב בביקורו, אלא התמונה המשפחתית שצולמה בסוף טקס הפתיחה. בעוד אבו מאזן ניצב בשורה הראשונה, ראש הממשלה בנימין נתניהו נפקד מן התמונה.

ב-2013 העניק הארגון לרשות הפלסטינית מעמד של משקיפה, כביטוי לתמיכתו במאבק הפלסטיני לכונן מדינה עצמאית. מאז קיבלה הרשות את המעמד הזה, אבו מאזן הוא נואם תכוף במפגשי הארגון ומשתתף קבוע בוועידות הפסגה של מנהיגיו. ישראל, לעומת זאת, נאבקת זה שנים לקבל מעמד דומה, אחרי שניטל ממנה ב-2002 כשפורק הארגון לאחדות אפריקה ובמקומו הוקם האיחוד האפריקאי. 

זה לא שישראל לא השקיעה מאמצים כבירים להתקבל כמשקיפה בארגון המחודש. דיפלומטים ישראלים סיפרו לאל-מוניטור לא אחת, כי משרד החוץ מעניק עדיפות לביסוס קשרים עם בכירים באיחוד בתקווה לזכות מחדש במעמד שאבד לישראל. במקביל משתדלים הנציגים הישראלים מול מטה הארגון בבירת אתיופיה.

אמנם, כאשר הדרום אפריקאית נקוזנה דלאמיני-זומה נבחרה ליו"ר האיחוד ב-2012, צמצמה ישראל את מאמציה מתוך הערכה כי זומה תפעל למנוע ממנה מעמד בארגון. הנהגת דרום אפריקה מבטאת בעקביות תמיכה מובהקת בשאיפות הפלסטיניות במלים ובמעשים, והיא אחת המדינות המובילות בתנועת החרם (BDS) נגד ישראל. אולם כאשר הנציגה הדרום אפריקאית פינתה את מקומה בראשות הארגון, העריכו בירושלים כי הדרך נסללה לחידוש מסע השתדלנות.

לא זאת בלבד, אלא שבינואר 2018 נבחר נשיא רואנדה פול קגאמה למנהיג האיחוד האפריקאי, מהלך שהוליד תקווה חדשה בישראל. הנשיא קגאמה וראש הממשלה נתניהו פיתחו בשנים האחרונות מערכת יחסים קרובה. קגאמה ביקר בישראל פעמים אחדות ומנגד נתניהו ביקר בקיגאלי [יולי 2016] ומקפיד להיוועד עם מנהיגי רואנדה בפורומים בינלאומיים שונים. בפגישתם האחרונה בנובמבר 2018, הסכימו שני המנהיגים לפתיחה הדדית של שגרירויות במדינותיהם. שותפות איתנה זו אף שרדה תקרית לא נעימה ב-2018, כאשר קיגאלי הכחישה קיומו של הסכם עם ירושלים לקליטת אזרחים אפריקאים שיגורשו מישראל. על רקע חוסנה של הידידות, אין פלא שמשרד החוץ הישראלי הגביר את מאמציו להשתלב באיחוד האפריקאי.

סיבה נוספת לאופטימיות ישראלית נבעה מחידוש הקשרים הדיפלומטיים עם צ'אד, ובמיוחד לאור העובדה שבשנתיים האחרונות משמש נציג בכיר של צ'אד, מוסה פאקי מחמט, כיו"ר מועצת האיחוד האפריקאי. זה רק טבעי שנתניהו יבקש מחברו החדש, נשיא צ'אד אידריס דבי, שיתמוך בבקשת ישראל להתקבל כמשקיפה בארגון. זאת ועוד, חידוש היחסים עם המדינה המוסלמית גורע מגוש המדינות העוינות את ישראל בפורום הזה.

אבל לשם מה זקוקה ישראל למעמד של משקיפה בארגון? מקור דיפלומטי בכיר ששירת שנים ארוכות באפריקה אמר לאל-מוניטור, כי אין מדובר אך ורק בתחרות עם הפלסטינים על נראות בזירות בינלאומיות. לדבריו, "האיחוד האפריקאי משתנה והופך לכוח פוליטי אמיתי המייצג את היבשת האפריקאית. לא ניתן לנקוט במהלכים משמעותיים בסכסוכים ביבשת ללא מעורבות הארגון. קשריו ושיתופי הפעולה שלו עם האו"ם, למשל, התפתחו באופן משמעותי כך שהארגון זוכה לאמינות רבה מבחינת מדיניות הביטחון ביבשת".

על אף תקוותיה של ישראל, מאמציה לא הניבו פרי. למעשה, ישראל אותתה פעמים אחדות כי היא מעוניינת יותר בבריתות דו-צדדיות מאשר בבריתות רב-לאומיות. וכך הגיעה כהונתו של קגאמה באיחוד לסיומה ללא הישגים לישראל בארגון. בירושלים שררה תחושה שהמאמצים הדיפלומטיים שנעשו מול הארגון לא זכו במקביל למאמצים משמעותיים ברמה המנהיגותית. המגעים של ישראל עם צ'אד, למשל, התמקדו בסוגיות ביטחוניות ובמידה מסוימת גם בחקלאות חכמה. סוגיית מעמדה של ישראל באיחוד האפריקאי לא הייתה משמעותית בשיחות הללו.

מקור מדיני ישראלי אמר לאל-מוניטור, כי השתתפות ישראלית בפרויקטים אזוריים יכולה הייתה להשפיע לטובה על האיחוד האפריקאי בכך שהייתה מספקת למדינות אפריקאיות המהססות לתמוך בישראל "תירוץ", שאולי הן נזקקו לו, על מנת לעקוף את ההתנגדות המוסלמית למעמד ישראלי בארגון. "מדינות צפון אפריקה, למשל, מחויבות למאבק הפלסטיני, אולם הן אינן בהכרח נלהבות לנהל מערכה נגד ישראל. למדינות אלה אינטרסים משלהן, ואם ישראל הייתה מקדמת פרויקטים אזוריים משותפים בתחום המים או בתחומי פיתוח אזורי אחרים עם ירדן ומצרים, מדינות אפריקאיות אלו היו יכולות אולי להתעלם מהסוגיה הפלסטינית", אמר המקור.

אכן, מצרים יכולה לשמש גורם מוביל במדיניות השתלבותה של ישראל באפריקה, לטובה או לרעה. בחירתו של נשיא מצרים עבד אל-פתח א-סיסי כמחליפו של קגאמה בראשות הארגון ב-2019 האיצה את ההזמנה לאבו מאזן לנאום בפסגה האחרונה. לפיכך, דיפלומטים ישראלים אינם אופטימיים במיוחד. "יש לישראל חברים רבים באפריקה, לרבות מדינות חזקות כגון אתיופיה, קניה וניגריה. עם זאת, מטבע הדברים, האיחוד האפריקאי אוהב לקבל החלטות מתוך הסכמה, וישראל רחוקה מלהיות נושא המוסכם על כולם ביבשת האפריקאית", מסכם הדיפלומט הבכיר.