האם ליברמן יצליח להמציא את עצמו מחדש?

קצת לפני שפורסמו מדגמי הטלוויזיה עם נעילת הקלפיות בשעה 22:00 בלילה, הכריז יעקב ברדוגו, הפרשן הבכיר של גלי צה"ל המקורב לליכוד, כי אביגדור ליברמן לא יהיה יותר לשון מאזניים וקרוב לוודאי שיאבד מכוחו באופן משמעותי (שמונה מנדטים בבחירות ספטמבר 2019). הסקרים האחרונים שפורסמו לפני הבחירות אכן ניבאו ירידה מסוימת בכוחו של ליברמן – האיש שהכניס את המערכת הפוליטית הישראלית לסחרור בנובמבר 2018 כשהתפטר מתפקידו כשר הביטחון, אך לפי תוצאות האמת (בתום ספירת 92.5% מהקולות) ישראל ביתנו זכתה בשבעה מנדטים. כלומר למרות התחזיות הקודרות ונבואתו של הפרשן ברדוגו, ליברמן איבד רק מנדט אחד לעומת הבחירות הקודמות, ככל הנראה בגלל אחוז ההשתתפות הגבוה.

מי שהספיד את המפלגה שהצליחה להמציא את עצמה מחדש בשנת 2019 ושמיצבה את עצמה כאלטרנטיבה חילונית לבלוק הימין-חרדים של בנימין נתניהו, התבדה. עם זאת, כיוון שנתניהו הגדיל את כוח מפלגתו (36 מנדטים) והתקרב מרחק שני מנדטים למספר הנכסף 61, מעמדו של ליברמן כמעצב מציאות וכלשון המאזניים התערער. מסיבת עיתונאים צנועה במטה של ישראל ביתנו ופניו העייפות של ליברמן בליל הבחירות דיברו בעד עצמן.

בכיר במפלגה העריך בשיחה עם אל-מוניטור, שאם בלוק הימין-חרדים יעמוד על 60-59 מנדטים, וכך אכן מסתמן, ישראל ביתנו כבר לא תוכל להיות חסם שימנע הקמת ממשלה חדשה. הבכיר חזר על הבטחתו של ליברמן שלא לשבת בממשלת ימין-חרדים, וציין שלמפלגה אין שום בעיה לשבת באופוזיציה, כמו שכבר קרה בעבר.

מפת המנדטים לאחר הבחירות השלישיות דורשת הערכת מצב חדשה בישראל ביתנו. לפני כשנה, בבחירות אפריל 2019, השיגה ישראל ביתנו רק חמישה מנדטים. אבל ליברמן הצליח להתרומם מהשפל הזה בזכות מהלך נועז ובלתי צפוי – גט כריתות מגוש הימין-חרדים ונקיטת עמדה עצמאית בסוגיית דת ומדינה, שלפתע פתאום הפכה לתפוח האדמה הלוהט ביותר בשדה הפוליטי. במשך שנים רבות מפלגות שמאל כמו מרצ והעבודה, ומפלגות מרכז כגון שינוי ויש עתיד, עסקו בסוגיית דת ומדינה באינטנסיביות שונה. רק לעיתים רחוקות הנושא הפך למרכזי ודחק סוגיות ביטחוניות או כלכליות-חברתיות מסדר היום. נדמה היה שאין זה אפשרי להפוך את הסוגייה הזאת, למרות חשיבותה והשפעתה על חיי ישראלים רבים, למרכזית; אך ליברמן הראה שלפעמים גם הבלתי אפשרי הוא אפשרי.

למרות שבמהלך 20 שנות פעילותו הפוליטית בכנסת מפלגתו לא הצליחה לקדם באופן משמעותי נישואים אזרחיים, תחבורה בשבת או הקלות משמעותיות בגיור, בבחירות ספטמבר 2019 הקמפיין האנטי-חרדי שלו והסירוב להיכנע לחיזוריו של נתניהו להצטרף לבלוק הימין-חרדים, הרוויחו לליברמן שלושה מנדטים נוספים. אלו בחלקם הגדול לא הגיעו מהציבור של ישראלים דוברי רוסית. בשלב הזה תומכי המפלגה כבר החלו לדבר בקול רם על כך שמי שצריך להוביל את מדינת ישראל הוא ליברמן.

חלפו כמה חודשים רוויים באירועים פוליטיים, ביטחוניים ומדיניים, לרבות פרסום מדהים על ניפוח נתוני גיוס חרדים ע"י צה"ל, ונראה שסוגיית דת ומדינה נדחקה הצידה לטובת הסוגייה המרכזית בבחירות השלישיות – ביבי או לא ביבי. הקמפיין של ליברמן "ממשלה חילונית וליברלית" לא הצליח הפעם להתרומם, אולי כי אף אחד לא הבין כיצד ממשלה כזאת יכולה לקום.

השאלה היא מה יקרה עכשיו, כשהאבק ישקע. אם מפת המנדטים לא תשתנה לאחר שייספרו כל הקולות, ליברמן ימשיך להוות לשון מאזניים. הדילמות הן רבות: מצד אחד יו"ר ישראל ביתנו הבטיח שלא יהיו בחירות רביעיות, ומצד שני הוא התחייב שלא יישב בממשלת ימין-חרדים. הוא גם הצהיר שלא ייקח חלק בממשלה שנשענת על תמיכה כלשהי, אקטיבית או פסיבית, מצד הרשימה המשותפת, שזכתה בהישג חסר תקדים של 15 מנדטים.

אם ליברמן לא ישתתף בממשלת ימין-חרדים עם נתניהו, וגם לא בממשלה של גנץ שתהנה מתמיכת הרשימה המשותפת, כיצד הוא מתכוון למנוע בחירות רביעיות? אמנם בחירות רביעיות נראות דמיוניות כרגע, אך בכל מקרה הן אינן טובות עבור ליברמן. למרות העצמאות והתעוזה שגילה כשהתנתק מנתניהו, הוא עלול להיתפס כמי שאינו מסוגל להחליט לאיזה גוש הוא משתייך.

אם נתניהו יצליח לגייס את שני הח"כים שחסרים לו מסיעות אחרות (כחול לבן, העבודה או גשר) ולהקים ממשלת ימין צרה, ליברמן ימצא את עצמו באופוזיציה. למרות שלדבריו ולדברי מקורביו הוא אינו מפחד מאופוזיציה, הוא יודע היטב שאופוזיציה לא מיטיבה עמו ועם מפלגתו. הציבור שהצביע לו מעריך אותו על העמידה האיתנה נגד נתניהו, אך מצפה להישגים בענייני דת ומדינה ובעניינים כלכליים-חברתיים. בשממה האופוזיציונית שאותה יצטרך לחלוק עם הרשימה המשותפת, ליברמן יתקשה לשמור על הגחלת.

האופציה המועדפת על ליברמן היא כמובן ממשלת אחדות של ליכוד וכחול לבן שהוא יהיה השושבין שלה, אבל בקונסטלציה הנוכחית הסיכוי לתסריט כזה הוא נמוך ביותר. ממשלת אחדות אינה משאת נפשו של נתניהו, שנעל שוב את גוש הימין-חרדים שלו, אך ייתכן שיפעל לכינונה כשיבין שלא נותרה לו ברירה אחרת להקמת ממשלה, ואז ההחלטה תהיה בידי כחול לבן ולא בידי ליברמן.

יו"ר ישראל ביתנו יודע להמציא את עצמו מחדש. פעם הוא קרא לטרנספר של הערבים ופעם למחאה נגד תכתיבי החרדים. פעם נשען רק על הקולות של דוברי הרוסית, ופעם גרף תמיכה רחבה גם בציבור הכלל-ישראלי. פעם הוא היה על גבול אחוז החסימה ופעם השתעשע עם הרעיון של הנהגת המדינה. כדי לשרוד את אי הוודאות שממשיכה להיות הקבוע היחיד במערכת הפוליטית בישראל, ליברמן יצטרך לעשות שוב את הבלתי אפשרי ולהמציא את עצמו מחדש; אם לא – הוא ייעלם מהמפה הפוליטית. הפוליטיקה לא סולחת למי שנרדם בשמירה.