הבדואים זועמים על שב"כ: מסית נגד עדה שלמה

הודעה לעיתונות שפרסם שב"כ בשבוע שעבר [21 ביולי] על סיכול כוונת פיגוע של תושב רהט גרמה למורת רוח בקרב מנהיגים ופעילים בחברה הבדואית. על פי הודעת שב"כ, עאדל אבו הדייב, בדואי מרהט, מואשם בבית המשפט המחוזי בבאר שבע כי תכנן לבצע פיגוע בבית מלון שבו עבד כגנן.

לצד פרטים על ממצאי החקירה ואמצעי הלחימה שנמצאו ברשותו, לרבות ניסיונו להכין רקטה, כללה ההודעה רמיזה על מעורבותם [לכאורה] של בדואים בטרור: "שירות הביטחון הכללי רואה בחומרה את מעורבותם של אזרחים ישראלים בפעילות טרור, שחלקם מושפעים מתעמולת החמאס המופצת ברשתות החברתיות ובאמצעי התקשורת הפלסטיניים". מיהם אותם "אזרחים ישראלים" המעורבים בפעילות טרור? בהודעת שב"כ לא ניתנו פרטים נוספים.

מבחינתם של מנהיגים ופעילים בחברה הבדואית, ההודעה הזו  מהווה המשך למגמה בישראל להפוך את בני העדה הבדואית – שמאז קום המדינה היוותה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית ושצעיריה התגייסו ליחידות קרביות בצה"ל - למתכנני פיגועים בפוטנציה.

סמי עמארנה, תושב היישוב הבדואי שגב שלום, דרומית לבאר שבע, אומר לאל-מוניטור כי הודעת שב"כ היא "הסתה של ממש". לדבריו, איש אינו יודע מה בדיוק הרקע האישי של אבו הדייב ואיך הושפע, "וכבר מכלילים לרעה עדה שלמה". ועוד הוא אומר: "אין מישהו שאני מכיר בקרב הבדואים בדרום, שלא הופתע ומגנה בכל לשון את המעשה (המיוחס לאבו הדייב). אבל כמו שאנחנו לא אומרים שכל היהודים הם עדן נתן-זאדה (שביצע פיגוע באוטובוס בשפרעם נגד אזרחים ערבים ב-2005) או ברוך גולדשטיין (שרצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה ב-1994), אז איך פתאום הפכנו כולנו למוזהרים ולגורמים עוינים?"

לדברי עמארנה, כשפוליטיקאים מזהירים את החברה הישראלית מהקצנתם כביכול של הבדואים, זה נתפס כאמירה לצורך הפקת רווחים פוליטיים, "אבל כשזה בא מהשב"כ זה הופך את זה לחמור יותר. במקום להוציא הודעות סתמיות שרק מעוררות שנאה וחשש של יהודים מהבדואים, צריך להבין מה גרם לאותו צעיר להיות מושפע כביכול ממסרים של חמאס". עמארנה אומר כי האבטלה החמורה של צעירים בדואים, ההזנחה ביישוביהם, הריסת בתיהם והייאוש מפני העתיד מביאה רבים מהם להרגיש לא שייכים. "אני למשל נשוי, יש לי ילדים אקדמאים, אני לא יכול לחשוב על לעשות מעשה שבו אפסיד את חיי. אבל יותר ויותר צעירים בדואים היום מרגישים שאין להם מה להפסיד. העתיד שלהם שחור כמו ההווה, הוא חסר תכלית ומייאש".

"אנחנו בדרום רואים איך המדינה מקשה על הבדואים את החיים, מונעים מהם לבנות או לקבל שירותים בסיסיים", הוא ממשיך ואומר, "כשיישובים יהודים קמים פה לידנו ובהתנחלויות הלא חוקיות ומקבלים מיד חשמל ומים. הנה פה ב(כפר הבדואי) ביר הדאג' חיים בקושי ללא תשתיות, ואילו כל יישוב יהודי שיוקם יקבל מיד כביש חדש, חשמל ומים זורמים. זה נראה לך נורמלי? איך לא ייצא זעם ותסכול? אז במקום להיות הוגנים ולהתייחס אלינו כאזרחים שווים, הם (שב"כ) מזהירים שאנחנו מסוכנים".

לפני כארבע שנים [2015] אישרה הממשלה את הצעתו של שר השיכון והבינוי יואב גלנט להקים חמישה יישובים קהילתיים חדשים בנגב ובהם נווה גוריון על אדמות ביר הדאג'. לפני שנה [יולי 2018] דחתה ועדת המשנה של המועצה הארצית לתכנון ובנייה את הקמתם של שלושה מהם כולל נווה גוריון. אבל דחיית ההקמה לא הפחיתה מעוצמת הזעם של הבדואים. "הבדואים רואים איך מקימים תשתיות לידם, על אדמתם, והם אוכלים את הלב", אומר עמארנה, "בגלל ההזנחה והייאוש חלק הולך וגדל של צעירים בדואים סוחרים בסמים ומוכרים כלי נשק. זה הדבר היחיד שנשאר להם. אבל במקום לעשות מעשה ולדאוג לדור הזה שהולך ושוקע, מוציאים הודעות אזהרה, שנאה והסתה. זה מעצבן וזה מקומם, זה רק יגרום שישנאו אותנו יותר".

מוחמד קבאייה, בדואי תושב הצפון, המעודד צעירים בדואים להתגייס לצה"ל, טוען כי שב"כ הגזים ו"עשה מעשה שלא ייעשה. לפני ארבע שנים [2015] ביצע בדואי תושב הפזורה, מהנד ח'ליל סאלם, פיגוע בתחנה המרכזית בבאר שבע. גם אז טענו כי הבדואים מושפעים מחמאס ומקצינים, ורק אחר כך התברר שבכלל מדובר במשפחה של משתפי פעולה מעזה ששוכנו בישראל. אבל אז כמו היום לא חשבו על התוצאות והחשיבו את כל הבדואים כמי שמתכננים או תומכים בפיגועים. זה נורא מה שעושים לנו".

קבאייה, המייעץ למערכת הביטחון על דרכים לגייס בדואים לצה"ל, טוען כי בשנתיים האחרונות חלה עלייה בקרב צעירי הצפון להתגייס. בדרום המצב שונה, אין עלייה אבל גם לא ירידה. "המכשול העיקרי הוא הריסת הבתים המעוררת בקרב הצעירים ומשפחותיהם בדרום כעס על המדינה ויחסה אליהם", הוא אומר, "תאר לך מה מרגישים החיילים המשרתים בגאווה בקרבי, שאני וחברים שלי שכנענו אותם להתגייס לצבא, כשמערכת הביטחון מזהירה את היהודים מפניהם? מה אני אגיד להם?"

"אני מחנך את ילדיי ואת בני הנוער והצעירים שאני פוגש יום יום לדו קיום, לחיים משותפים ולאהבה", מסכם עמראנה, "הבת שלי עושה שירות לאומי כמו חיילת. אני עודדתי אותה לעשות שירות לאומי אצל יהודים. היא משרתת במכון לחקר משפחה בבית חולים סורוקה כי אני חושב שצריך שהיא תראה יהודים ושהם יראו אותה. עכשיו אני צריך להסביר לה שהיא עלולה להיראות בעיני יהודים שהושפעו מהודעת שב"כ כאישה החשודה כעוינת. שיתביישו על הקלות שבה הם מכלילים עדה שלמה וגורמים לה נזק אדיר".