האם מנדלבליט יוציא את נתניהו מבלפור?

אל תקנאו ביועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. עד יום רביעי [18 בדצמבר] עליו לבחור בין דבר לכולרה – כלומר להודיע לבית המשפט העליון האם בנימין נתניהו סיים את הקריירה הפוליטית שלו או שלדעתו נאשם בפלילים יכול לשמש ראש ממשלה בישראל. אם יבחר באפשרות הראשונה, פרקליט המדינה היוצא, שי ניצן, יאלץ לפנות לו את מקומו בראש עמוד הקלון במחנה הימין. והיה אם מנדלבליט יחליט שבמדינת ישראל עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים אינן צריכות לעמוד בדרכו של אדם לראשות הממשלה, הוא יסתכן בתבוסה מהדהדת בערכאה המשפטית הגבוהה ביותר. או אז, הוא עלול להירשם בהיסטוריה המשפטית-מוסרית בישראל ובעולם המערבי כמשפטן שאיפשר לאדם לשבת בבוקר על ספסל הנאשמים, ובערב לשבת בראש ישיבות קבינט הרות גורל.

לרוע מזלו של מנדלבליט, השופט עופר גרוסקופף, שהעתירה הונחה לפניו בשבוע שעבר, לא הניח לו לשבת על הגדר בטענה שסוגיית כשרותו של הנאשם נתניהו להרכיב ממשלה היא בשלב הזה שאלה תאורטית. במענה לעתירה שהגישו 67 אנשי הייטק, באמצעות עו"ד דפנה הולץ-לכנר, דרש השופט מהיועץ לדווח לו מהו לוח הזמנים שבו הסוגייה תחדל לדעתו מלהיות תאורטית. כלומר מתי תחייב הסוגייה הכרעה משפטית. בנוסף, היועץ המשפטי וראש הממשלה נדרשו להציג את עמדתם ביחס לכך שבג"ץ יכריע בשאלת האפשרות להטיל על נתניהו את תפקיד הרכבת הממשלה. 

העותרים מזהירים מפני התוהו ובוהו שיתחולל, אם היועץ ימצא לנכון להודיע לנשיא המדינה כי הוא אינו מוסמך להטיל על נאשם בפלילים את מלאכת הרכבת הממשלה הבאה. זאת אם יתברר שח"כ נתניהו הינו בעל הסיכויים הגדולים ביותר לגייס את הרוב הנדרש בכנסת אחרי הבחירות. "בצדק רב תקום זעקה ותישאל השאלה הקשה, הכיצד זה לא הבהרת את המצב המשפטי על בוריו בטרם הכנסתה של מדינת ישראל למערבולת הקשה של מערכת הבחירות הזו, על כל הנזקים שהיו כרוכים בה" .

מנדלבליט משלם את מחיר קוצר הראות (התמימות?) של המחוקק, אשר לא צפה את האפשרות שחבר ממשלה או העומד בראשה ידבק בכיסאו, כאשר על שולחנו מונח כתב אישום. קשה להאשים את המחוקק שהוא לא שיער בנפשו שמפלגת שלטון תעמיד בראשה נאשם בפלילים, ושציבור גדול יעמוד מאחוריו.

סוגייה דומה עלתה על סדר היום הציבורי ב-1993, כאשר ראש הממשלה יצחק רבין סירב לפטר את שר הפנים אריה דרעי ואת סגן שר הדתות רפאל פנחסי מש"ס. בעקבות סירובו הוגשו עתירות לבג"ץ, והיועץ המשפטי יוסף חריש הודיע (בעניינו של דרעי) כי הוא מסכים עם העותרים שהנורמה הראויה, על פי עקרונות יסוד של משפט וממשל, היא כי שר הפנים לא יוסיף לכהן במשרתו.

היועץ המשפטי שבא אחריו, מיכאל בן-יאיר שמונה על ידי יצחק רבין, כתב בשבוע שעבר בעמוד הפייסבוק שלו [8 בדצמבר] כי על היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ להביע את דעתם האם מבחינה נורמטיבית ראוי וכשיר נאשם בעבירות שחיתות שלטונית חמורות להיות מועמד לכהונה שלטונית, עד שלא יטוהר שמו בבית המשפט. לדבריו, אין להשאיר שאלה זו להכרעת הציבור בבחירות, העלולות להיות מוכרעות בתהליך פופוליסטי, תועמלני ושטוף הסתה והטעיה. עמדתו של בן יאיר תואמת את דברי נשיא בית המשפט העליון המנוח, מאיר שמגר, שישב בראש אותו ההרכב אשר דן בעתירות נגד רבין בנוגע לפיטוריהם של דרעי ופנחסי.

"אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב אישום המאשים אותו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה באופנים אחרים במשרות שלטוניות", כתב שמגר בפסק הדין בעניינו של דרעי [ספטמבר 1993], "תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, על תום לבו ועל הגינותו". שמגר גם ציין כי בנסיבות הקיימות, שיקולים פרלמנטרים-פוליטיים יכולים אמנם להיות רלוונטיים, אך כאשר יש ראיות לכאורה כי בוצעה עבירה על ידי חבר בממשלה, יש רלוונטיות קודם כל לחומרתה של העבירה. משקלם של כל השיקולים האחרים, קבע שמגר, פוחת ככל שהעבירה חמורה יותר.

דרעי, כמו נתניהו, הועמד לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. אשר על כן, ההלכה העקרונית שקבע בג"צ בעתירה לפיטוריו יפה למקרה של נתניהו. בפסק הדין בעניינו של דרעי נאמר שכל עוד מרחף עליו החשד הכבד לעבירות אלה, נפגמת נאמנותו להיות מופקד מטעם המדינה על כספי הציבור, ועולה חשש להימצאותו במצב של ניגוד עניינים. עוד נאמר כי ההתפטרות חייבת להיכנס לתוקף, בלי קשר לבקשת חסינות מפני העמדה לדין.

אם העקרונות האלה חלים על שר, קל וחומר שהם תקפים לגבי ראש הפירמידה. היועץ המשפטי ושופטי בג"ץ לא יוכלו להתעלם מהתקדים שקבע בג"ץ בראשותו של שמגר בעניינם של דרעי ופנחסי שסרחו. חזקת החפות, שלפיה אדם זכאי כל עוד לא הורשע, לא אז עמדה לשני השרים, שנשלחו הביתה, בואכה תא האסורים. האם היא תעמוד לראש ממשלת המעבר והמועמד נתניהו?

שמגר נחשב לאחד מגדולי השופטים בישראל, היה מגולי אצ"ל ולח"י ולא נחשד מעולם בנטיות שמאלניות או טהרניות. הנה פסוקים נבחרים מהספד שנישא למרגלות ארונו: "עמוד האש של המשפט הישראלי"; "תרומתו הייחודית לעיצובה של מערכת המשפט לא תסולא בפז"; "אמונתו המוצקה והעקבית בחופש הביטוי, בחירויות הפרט, בכבוד האדם, בסובלנות, משתקפת בכל פסק דין שהוציא מתחת ידיו" (בנימין נתניהו, 22.10.19). "כל פסק דין", בלי יוצא מהכלל. גם זה שהראה את דלת היציאה לפוליטיקאים שכתבי אישום מרחפים מעליהם.