נתניהו ושקד מבטיחים לחסל את אושיות הדמוקרטיה הישראלית

את שתי אבני היסוד של הדמוקרטיה, מערכת משפט עצמאית ותקשורת חופשית, הצליחה ממשלת הימין של בנימין נתניהו לסדוק. קמפיין הבחירות שלו מעיד כי הוא סימן את שתיהן כיעד לחיסול מוחלט. עזר כנגדו היא שרת המשפטים איילת שקד, המתגאה שביצעה מהפכה של ממש במערכת המשפט. היא גם מבקשת להשלים את המלאכה הזאת עד תום.

בסוף השבוע האחרון [18 בינואר], על רקע ההערכות כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יפרסם עוד לפני בחירות כי החליט להעמיד לדין את נתניהו בכפוף לשימוע, הוצב בחוצות תל אביב שלט ענק הנושא את דיוקניהם של ארבעה עיתונאים בכירים בתקשורת הישראלית ובו נכתב "הם לא יחליטו".

אחרי יומיים פרסם נתניהו בדף הפייסבוק שלו את תמונותיהם של הארבעה – עמיתנו באל-מוניטור בן כספית, שפרסם אשתקד [2018] ספר ביוגרפיה ביקורתי על ראש הממשלה; העיתונאי רביב דרוקר, שחשף פרשות שחיתות לכאורה שהפכו לחקירות משטרה (המעונות, המתנות, הצוללות); פרשן חברת החדשות אמנון אברמוביץ', המבקר תדיר את התנהלותו של נתניהו וסביבתו; והעיתונאי גיא פלג, שחשף בין היתר את תמלילי ההקלטות בין נתניהו למו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס, העומדות במרכז פרשת תיק  2000. מתחת לתמונות כתב נתניהו: "הם לא יחליטו. אתם תחליטו". בכך סימן נתניהו את יעד מלחמתו בדרך לקלפי, והתיר את דמם של העיתונאים ושל התקשורת בכלל.

אם לא די בכך, יום קודם פרסם נתניהו סרטון קצר שבו נכתב על רקע שחור: ''3 שנים השמאל והתקשורת רודפים את היועמ"ש שיגיש כתב אישור בכל מחיר". המילים "3 שנים" ו"בכל מחיר" נצבעו באדום, כאשר העיצוב גרפי מרמז שהשמאל והתקשורת שופכים את דמו של ראש הממשלה נתניהו. 

על האובססיה של נתניהו לחיסול התקשורת הישראלית נכתבו אין ספור מלים. הוא אפילו לא מנסה להסתיר זאת. נתניהו הודה [ינואר 2017] כי הקדים את בחירות ב-2015 כדי לסכל את "חוק ישראל היום", החינמון של פטרונו המיליארדר שלדון אדלסון שמאדיר דרך קבע את שלטון נתניהו. ה"ביביתון" הזה ריסק את העיתונות הכתובה בישראל והפך לעיתון הנפוץ בארץ.

בשנתיים האחרונות התקשורת הישראלית, הכתובה והאלקטרונית, נמצאות במשבר קיומי (רק בשבוע שעבר התאחדו שני ערוצי טלוויזיה מסחריים), ובמקביל נחשפו פרשת 2000 (שיחותיהם של נתניהו ומו"ל ידיעות אחרונות) ופרשת 4000 (יחסי נתניהו-אלוביץ'-אתר וואלה). נתניהו נחקר בתיקים אלו וכבר הוגשה המלצה לפרקליטות להעמידו לדין בגין שוחד.  

לאחר שניצח בבחירות 2015 ו"הציל" את ישראל היום, חייב נתניהו את שותפיו הקואליציוניים שלא להתערב בענייני משרד התקשורת בראשו החליט לעמוד במקביל להיותו ראש הממשלה. כשר התקשורת שאף נתניהו להשלים את "מהפכת התקשורת" שתכנן, אך מלאכתו שובשה בין השאר בזכות העיתונאי גידי וייץ, שחשף באוקטובר 2015 את הקשר שבין נתניהו לאתר החדשות הפופולרי "וואלה", מה שהפך בהמשך לתיק 4000.

לבחירות הקרובות ב-9 באפריל מגיע נתניהו חבוט ומודאג. הפעם נתניהו כבר לא "חזק מול החמאס". גם את הנושא האיראני נראה כי הוא זנח, ולא יעשה בו שימוש במערכת הבחירות הטעונה ביותר מאז שנבחר לראשונה ב-1996. אז הוא ניצח את שמעון פרס בזכות הדמוניזציה שעשה לו עם הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". ב-2019 ה"אויבים" של נתניהו הם "השמאל" ו"התקשורת" (לשיטתו אחד הם).

לגבי השמאל, נתניהו הצליח בשנות שלטונו הארוכות לשכנע רבים בציבור הישראלי כי אנשי השמאל הם אויבים על גבול הבוגדים וכי יש להוקיעם. שליחו ואיש סודו, יו"ר הקואליציה לשעבר ח"כ דוד ביטן, הגדיל לעשות, וטען השבוע [20 בינואר] בראיון בטלוויזיה שלהיות שמאלני זה לא לגיטימי. כעת כל שנותר הוא, זה לעשות דה לגיטימציה ל"שותפי השמאל", התקשורת. אם ייבחר לקדנציה נוספת, נדמה שנתניהו לא יהסס לצפצף על כל החסמים והתיקים שנפתחו בעניינו עד שיחוסל כלב השמירה של הדמוקרטיה. עד אז, מסתבר, הוא מתמקד ב"תכנית הקטנה", כלומר התרת דמם של ארבעה "אויבים" שאת תמונותיהם הציגו אנשיו בשלט חוצות בצבעים עזים.

גם שותפתו, לקואליציית הימין, שרת המשפטים איילת שקד, בחרה במלחמה ומהפכה. שקד, כמו נתניהו, לא ניסתה לטשטש את הכרזת המלחמה שלה על מערכת המשפט. בקדנציה שלה מונו 334 שופטים ורשמים חדשים ובהם שישה שופטי עליון חדשים. "שברתי את הקונספציה של מערכת המשפט", אמרה שקד לאחרונה [8 בינואר]. לדבריה, היא נותנת עדיפות לשופטים "שמרנים" שזהו מינוח מעומעם לשופטים בעלי אג'נדה הקרובה לימין.

בתקופת כהונתה הפקיעה שקד מבג"ץ את הסמכות לדון בסוגיות קרקעות של פלסטינים בשטחי יהודה ושומרון וזו הועברה לבית המשפט המחוזי בירושלים, שהרכבו כולל שופטים קשובים יותר לענייני המתנחלים. דוגמה אחת בולטת: פסיקתו השנויה במחלוקת של השופט ארנון דראל בחודש אוגוסט 2018, כי ניתן להסדיר מאחז לא חוקי על קרקע פלסטינית פרטית "אם הקרקע הוקצתה בתום לב".

על רקע "פרשת אפי נווה" (מין תמורת מינוי), שעלולה לפגוע גם בה, סימנה שקד את יעדה הבא: קדנציה נוספת כשרת המשפטים. שותפה למפלגה נפתלי בנט גיבה אותה: "אל תטעו: איילת שקד לא עשויה מהחומר שנשבר. ‏המהפכה השיפוטית של איילת שקד לא תיעצר".

נתניהו ושקד מבטיחים עתה לבוחרים בישראל שהמהפכה בתקשורת ובמשפט תושלם בממשלת הימין הבאה. כך יקרה כנראה גם לדמוקרטיה הישראלית.