תוצאות הבחירות לכנסת ה-23 משמען בראש ובראשונה הצבעת אי אמון בשלטון החוק ובמערכת המשפט. מחצית מאזרחי ישראל (ורוב מוחץ של המצביעים היהודים) נתנו את קולם למפלגות שהתייצבו מאחורי נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים. יתרה מזאת, בבחירות הללו – שהתקיימו לאחר הגשת כתב האישום וערב פתיחת המשפט [ב-17 במארס] – קיבל הליכוד בראשות בנימין נתניהו הכי הרבה מנדטים מאז בחירות 2003 (שבהן אריאל שרון העלה את הליכוד ל-38 מנדטים) – 36 מנדטים (אחרי ספירת 90% מהקולות).
את זר הפרחים הגדול ביותר צריך נתניהו לשלוח לבית הלבן. אין אדם שראש הממשלה הזמני הסדרתי חייב לו את ההישג הגדול יותר מאשר דונלד טראמפ. טקס גילוי המצבה מעל "עסקת המאה" [28 בינואר], תכנית שמתה בלידתה, הייתה מסתבר עצרת הבחירות החשובה ביותר אם לא המכרעת בקמפיין הליכוד 2020.
כידוע, טראמפ אינו נוהג לחלק מתנות חינם, במיוחד בעונת בחירות לנשיאות ארה"ב. החשבונית כבר נשלחה לבית הדפוס. רמז לכך אפשר למצוא בתמיכתו של ממשל טראמפ בהצהרה שבה קראה מועצת הביטחון של האו"ם ביום שני שעבר [24 בפברואר] לדבוק בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראל-פלסטיני, שיושג במו"מ בין הצדדים (ודוק, לא על ידי תכתיב אמריקאי). המועצה הדגישה את הצורך במאמץ משותף (ודוק, לא רק של ארה"ב) כדי לפתוח במשא ומתן אמין בכל נושאי מעמד הקבע.
בתוך המולת הבחירות נבלעה העובדה שארה"ב הצטרפה לקריאתן של שאר 14 חברות המועצה להימנע מחבלה באפשרות ליישם את פתרון שתי המדינות, כדי לשמור על הסיכויים לשלום צודק, מקיף ובר קיימא. המשפט האחרון שופך מים קפואים על חוגגי הסיפוח ומחילי הריבונות על "יהודה ושומרון" מימינה ועד הליכוד. יש לקרוא אותו כתגובה להכרזה ששחרר נתניהו יום קודם לכן, על החלטתו לקדם תוכניות לבניית 3,500 יחידות דיור באזור E1 שממזרח לירושלים. זאת בנוסף ל-3,000 בתים בשכונה יהודית חדשה בגבעת המטוס במזרח ירושלים ו-2,200 יחידות דיור ליהודים בשכונת הר חומה הסמוכה.
בארגון "שלום עכשיו" מסבירים כי הבנייה ב- E1תבתר את הגדה המערבית לשניים, ותמנע בכך את האפשרות ליישם את הפתרון של שתי מדינות לשני עמים. המתחם הזה הוא גם השטח האחרון שנותר לפיתוח הפוטנציאלי של המטרופולין הפלסטיני המרכזי בין בית לחם, מזרח ירושלים ורמאללה, ובלעדיו לא תוכל לקום מדינה פלסטינית בת קיימא. סיפא ההצהרה, רמיזה לכוונתה של ישראל לאחרונה להקים אלפי בתים נוספים במזרח ירושלים באזור שנטען על ידי הפלסטינים.
בהמולת הבחירות נבלעה גם התבטאות של שגרירת ארה"ב באו"ם קלי קראפט בדיון שהתקיים במועצת הביטחון בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני [11 בפברואר]. התבטאות שלא הייתה ערבה מן הסתם לאוזניו של נתניהו. השגרירה ציינה כי הסכמתה של ישראל לתוכנית טראמפ מהווה "צעד היסטורי לקראת הקמת מדינה פלסטינית עם בירתה במזרח ירושלים". יו"ר כחול לבן בני גנץ כבר הודיע [29 בינואר] כי בכוונתו לבקש מהכנסת הבאה לאמץ את עקרונות תכנית טראמפ. אנשי ימינה כבר הבהירו כי תישכח ימינם קודם שיתנו את ידם להחלטה הכוללת את צמד המילים "מדינה פלסטינית". גם בליכוד יש חברים וחברות שקל יותר לחלץ מפיהם שן בינה מאשר את המילים "מדינה פלסטינית".
בלי כחול לבן (בניכוי משה יעלון, צבי האוזר ויועז הנדל) אין לנתניהו סיכוי לגייס רוב בעד תוכנית טראמפ. דא עקא, שכחול לבן הניפה דגל שחור מעל ראשו של הנאשם בשוחד. בהשאלה מתפישת העולם של שרת התרבות מירי רגב, "מה שווה תאגיד השידור אם אנחנו לא שולטים בו?", טראמפ יתהה ובצדק: "מה שווה נתניהו אם אני לא שולט בו?"; עסקת המאה אמורה לספק לנשיא תחמושת יקרה בזירה היהודית מול המועמדים הדמוקרטים אשר הדירו רגליהם מוועידת איפא"ק והבליגו על דבריו של ברני סנדרס, שכינה את נתניהו "גזען וריאקציונר".
אם ממשל טראמפ מסתייג מצעדים חד-צדדיים שוברי סטטוס קוו בשטחים, ממשלות אירופה רואות בצעדים אלה בעיטה בפרצופן. שר החוץ של האיחוד ג'וזף בורל אמר במהלך ביקור בירדן [2 בפברואר], כי תכנית טראמפ מאתגרת רבות מההחלטות המוסכמות ברמה הבינלאומית. בדיון במועצת הביטחון מה-11 בפברואר הבהירו שגרירי בריטניה, גרמניה, צרפת ובלגיה כי סיפוח שטחים בגדה המערבית נחשב על ידי ממשלותיהן כמהלך חד-צדדי הסותר את החלטות האו"ם. זאת ועוד, בתגובה לתוכנית טראמפ, דנות מדינות אירופה ובהן צרפת, בלגיה, ספרד, אירלנד, פורטוגל, פינלנד, שוודיה, מלטה, לוקסמבורג וסלובניה ביוזמה להכרה משותפת במדינה פלסטינית.
שרי החוץ של האיחוד החליטו לדחות את הדיון בנושא עד להקמת ממשלה חדשה בישראל. "ממשלת ריבונות" כפי שמבטיח שר הביטחון ומנהיג ימינה נפתלי בנט – בהתייחסו לכוונה להחיל את הריבונות הישראלית על שטחי C – מבטיחה תגובה אירופית חריפה.
ספק אם הרומן שנתניהו הציג עם מדינות המפרץ, ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות, יעמוד במבחן סיפוח הלכה למעשה. הליגה הערבית הבהירה כבר [1 בפברואר] כי לא תשתף פעולה עם ארה"ב ביישום התוכנית והתריעה לבל תנסה ישראל לממש את התוכנית באופן חד צדדי.
האור הירוק שקיבל נתניהו מהבית הלבן למחוק את הקו הירוק היה שימושי מאוד בתעמולת הבחירות של הימין. אולם, בהגיע המועד לפרוע את השטר, האור הזה הופך לאדום זוהר בצומת מסוכן.