הניצחון חסר התקדים של נתניהו לא יציל אותו מהמשפט

הוא עשה זאת שוב, ובגדול. בנימין נתניהו החל את הקמפיין כנגד כל הסיכויים, כשהוא גורר אחריו כתב אישום חמור בשלוש עבירות קשות ומפלגת רמטכ"לים יעילה וששה אלי קרב במומנטום קטלני. הוא איבד חמישה מנדטים לגוש הימין בין בחירות אפריל לבחירות ספטמבר 2019 ונראה כמי שדועך אל סופו הפוליטי. אבל בשבועות האחרונים הפך נתניהו את הקערה על פיה באופן מושלם והשיג ניצחון אישי אדיר, אולי חסר תקדים. אחרי ספירת 90% מהקולות, לליכוד יש ארבעה מנדטים יותר מאשר לכחול לבן, אבל עוד לא ברור אם הניצחון יאפשר לו להקים ממשלה. מדגמי הטלוויזיה והקולות שנספרו צופים לגוש הימין-חרדים 59 מנדטים, שניים פחות מהנדרש כדי להשיג רוב בכנסת.

נתניהו משוכנע שיצליח, בניגוד לאפריל 2019, לפתות עריקים מהצד השני להצטרף אליו ולדלג אל עגלת הניצחון הצוהלת שלו כדי להשלים את הידיים החסרות להקמת הממשלה. בצד השני בטוחים שזה לא יקרה ומצופפים שורות. הפתרון ההגיוני היחיד הוא לחזור למודל הקודם, שנדחה בזמנו ע"י כחול לבן, בדמות ממשלת אחדות שבה חברות הליכוד וכחול לבן. כדי שזה יקרה, צריכים בני גנץ וחבריו לקוקפיט המרוסק של כחול לבן להפר את הצהרתם הברורה והבטחתם הבוטה לבוחריהם לפיה הם "סיימו לעשות עסקים" עם נתניהו ולא יישבו תחתיו כשהוא נשפט במקביל בגין שוחד, מרמה והפרת אמונים. הפרת ההבטחה הזו נראית, כרגע, המוצא ההגיוני היחיד שלהם.

נתניהו הצליח להדליק אש במדורת הליכוד הכבויה והחזיר לקלפיות מאות אלפי ליכודניקים שלא נהרו אליהן בפעם הקודמת. היה לו סיפור ברור וקמפיין עוצמתי, שכלל גם אין ספור שקרים, ספינים, טריקים מלוכלכים ואמצעים מיוחדים. בעצמו ובאמצעות שליחים הוא העליל עלילות דם על יריביו, בעיקר על שני הרמטכ"לים בני גנץ וגבי אשכנזי, ופמפם בכל הכוח את להק הברבורים השחורים שנחת על קמפיין כחול לבן בשבוע האחרון: החקירה הפלילית נגד "המימד החמישי", החברה שגנץ עמד בראשה בשנים האחרונות; הפרסומים המביכים וההקלטות של יועצו האסטרטגי של גנץ, שנשמע אומר שהוא מועמד חלש שיסכן את ישראל, ועניינים נחותים אף מאלה הקשורים לצנעת הפרט.

נתניהו לא בחל בכלום. הוא שרף את השטח, חרש את ישראל לאורכה ולרוחבה והצליח להפוך את המגמה ולהיחלץ מהמדרון החלקלק אליו נקלע, כשהוא עושה את הלא ייאמן ומעפיל לראש ההר בחזרה.

אבל זה עוד לא נגמר. כאמור, המדגמים צופים לנתניהו וגוש הימין-חרדים 59 מנדטים. ספירה כמעט מלאה של הקולות מאששת את המספר הזה. אם נתניהו לא יצליח לגייס עריקים מהצד השני הוא ימצא את עצמו בדיוק באותו המצב שבו מצא את עצמו אחרי בחירות אפריל, שגם אותן הוא הגדיר אז כ"ניצחון אדיר". אביגדור ליברמן, שכוחו נחלש במנדט או שניים יחסית לבחירות הקודמות, הצהיר בליל הבחירות שלא יוותר על אף אחד מעקרונותיו ותנאיו הידועים: הוא לא יישב בממשלה שבראשה יעמוד נתניהו ולא בממשלה שבה יישבו החרדים.

את המשולש הזה ינסה נתניהו לרבע בימים הקרובים ולא בטוח שיצליח. יחד עם זאת, כולם משוכנעים שלא יהיו בחירות בסיבוב רביעי. מישהו ימצמץ. הכדור כעת בידיים של נתניהו, הוא צריך להחליט אם הוא נשאר נתניהו החדש, השש אלי קרב, הלעומתי, שחורץ לשון לעבר השמאל ומעדיף ממשלת ימין קיצונית; או חוזר למי שהיה פעם, שהעדיף תמיד ממשלה רחבה והקים שתי ממשלות עם אהוד ברק ויאיר לפיד.

למרות ההישג האישי האדיר של נתניהו והלגיטימציה הציבורית שהצליח לשאוב ממצביעי הימין פעם נוספת, אסור לשכוח שמדובר בנאשם במשפט פלילי לא פשוט שאמור להיפתח בעוד שבועיים בדיוק [17 במארס]. גורלו המשפטי נתון בידיהם של השופטים רבקה פרידמן-פלדמן, משה בר-עם ועודד שחם, ההרכב שנקבע למשפטו. נתניהו הצליח לנצח את כחול לבן אבל לא הצליח לזכות ברוב שיאפשר לו להתבצר מאחורי חסינות כלשהי, לחוקק חוק צרפתי רטרואקטיבי שימנע את העמדתו לדין (שכבר קרתה) או לעולל תעלול מהסוג הזה שיעצור את הרכבת הפלילית. היא כבר יצאה מהתחנה. הוא יוכל לנסות לעכב אותה, אבל אין לו שליטה מלאה על גורלו. האפשרות שינהל את המדינה המסובכת ביותר לניהול תוך כדי ניהול משפט פלילי הולכת ונראית סבירה עם העלייה בכמות המנדטים של הליכוד.

תמונה דמיונית, כמותה לא נראתה בישראל מעולם, עומדת להצטייר מול עינינו בחודשים הקרובים: ראש ממשלה פופולרי וחזק, מוקף עשרות מאבטחים, יושב על ספסל הנאשמים ונאבק על חפותו. עד לא מזמן הדעה הרווחת הייתה שזה בלתי אפשרי. מעכשיו זה אפשרי לגמרי.

בצד השני מלקקים את הפצעים. גנץ, הבחור הטוב הקלאסי, היה מועמד חלש, לא ממוקד, לא חותר למגע ובלי "קילר אינסטינקט". אם לא ייכנס לממשלת נתניהו, הוא עלול למצוא את עצמו מועמד להדחה. כחול לבן אינה מפלגה דמוקרטית, אין שם פריימריז וההחלטות מתקבלות בפורום הקוקפיט שבו חברים גנץ, גבי אשכנזי, בוגי יעלון ויאיר לפיד. כדי לבצע הפיכה בפורום הזה, נדרשת הסכמה למועמד חלופי. השם ההגיוני היחיד הוא שמו של גבי אשכנזי, הבכיר היחיד במפלגה שמסוגל לייצר אהדה גם במעוזי הליכוד. כדי שזה יקרה, גנץ צריך לקחת אחריות על הכישלון ולשים את המפתחות. אם יסרב, צריך הקוקפיט להניח את האקדח על שולחנו. הסיכוי שזה יקרה אינו גבוה. שלושה מארבעת בכירי הקוקפיט הם אמנם גנרלים עטורי תהילה ושועלי קרבות, אבל הם לא סכינאים פוליטיים. אין לגנץ, אשכנזי ויעלון בכל הגוף את האינסטינקט הקטלני הפוליטי שיש לבנימין נתניהו בקצה הזרת. על זה בונה עכשיו גנץ. על זה בנה גם נתניהו.