מדוע אף מפלגה לא מדברת על כלכלה?

עימות הסחר בין ארה"ב לסין החריף בשבוע האחרון נוכח הודעתו של הנשיא טראמפ על הטלת מכסים על ייבוא מוצרים סינים [1 באוגוסט] והחלטת הסינים לעצור יבוא מוצרי חקלאות אמריקאיים [7 באוגוסט]. יום לפני כן הכריזה ארה"ב שסין ביצעה "מניפולציות במטבע".

במערכת הבחירות הישראלית אין בינתיים כל זכר למשבר הבינלאומי הזה, אף שעשויות להיות לו השלכות משמעותיות על המשק הישראלי. למעשה הסוגיות הכלכליות כמעט שלא נוכחות בקמפיינים של המפלגות, ואם כן הן מוצנעות מאחורי שיח לא ענייני של השמצות אישיות.

בדיקה בטוויטר של רשימת כחול לבן, המבקשת להחליף את ממשלת נתניהו, מעלה כי מתוך עשרות הציוצים שפורסמו בימים הראשונים של חודש אוגוסט, רק ציוץ אחד עסק בכלכלה – תגובה לכתבה על הגירעון בתקציב המדינה. גם בסרטוני הבחירות של כחול לבן אין כמעט התייחסות לנושאים כלכליים, למעט אמירות כלליות כמו שמירה על כלכלה אחראית מבלי לפגוע בחלשים.

הגירעון בתקציב המדינה הוא סוגיה כבדת משקל. בשבעת החודשים הראשונים של השנה (ינואר-יולי 2019) עמד הגירעון על כ-24 מיליארד שקלים – יותר מפי שניים לעומת התקופה המקבילה אשתקד, אז נמדד גירעון של כ-11 מיליארד שקלים "בלבד". המשמעות המעשית היא כי יהיה צורך בהעלאת מסים או ביטול פטורים והטבות מס וכן קיצוצים תקציביים.

ואכן, בחודש שעבר [יולי 2019] החליטה הממשלה על קיצוץ בתקציב המדינה, אבל קיצוץ זעום בהיקף של 1.15 מיליארד שקלים, שברובו המכריע לא נועד לחפות על הגירעון אלא לממן עוד פרויקטים. האחד הקמת המכשול הקרקעי בגבול רצועת עזה, והשני סבסוד מעונות יום.

שתי מערכות הבחירות ב-2019 עולות למשק כחצי מיליארד שקלים כל אחת, כלומר הוצאה של כמיליארד שקלים. 195 מיליון שקלים מוקדשים למימון המפלגות ועוד 283 מיליון שקלים לוועדת הבחירות. לעלות הישירה צריך להוסיף את עלות יום השבתון, כלומר יום חופשה בשכר לעובדים. לפי נתוני התאחדות התעשיינים עלות יום זה מוערכת בכ-1.5 מיליארד שקלים במגזר הפרטי לבדו. התאחדות התעשיינים ניסתה ליזום בחודש שעבר הצעת חוק לביטול יום השבתון הכללי ולמתן יום חופש בשכר רק למי שיממש את זכות ההצבעה, אך המהלך כשל.

לאחרונה השיקה התאחדות התעשיינים קמפיין ציבורי הכולל שלטי חוצות ענקיים בכיכובם של מנהיגים כמו דונלד טראמפ, אנגלה מרקל, עמנואל מקרון ונרנדרה מודי תחת הכותרת "מנהיג אמיתי בוחר בתעשייה", אבל הקמפיין לא הניב תגובות מצד המערכת הפוליטית. ראשי המפלגות פשוט מתעלמים ממנו.

רובי גינל, מנכ"ל התאחדות התעשיינים, מאשים בשיחה עם אל-מוניטור את ההנהגה הכלכלית הישראלית כי היא מתעלמת מהמתרחש בעולם וממלחמת המטבעות וסחר החוץ בין ארה"ב לסין. "יש ואקום של מנהיגות והחלטות", הוא אומר. לדבריו, הסיבה להיעדר החלטות בנושא היא בשל מערכת הבחירות השואבת את מירב תשומת הלב של הפוליטיקאים מקבלי ההחלטות.

בכיר במשרד האוצר מאשר בשיחה עם אל-מוניטור כי מתקיימים מעט מאוד דיונים כלכליים בהשתתפות שרים וח"כים בשל הבחירות. "בזמן מערכת בחירות אין אפשרות לקבל החלטות של מדיניות ארוכת טווח, ולכן הכל נעשה כפתרונות זמניים", הוא מסביר, "אנחנו מקיימים דיונים על המצב בעולם וממליצים המלצות אבל רק לצעדי מנע בהיקף מוגבל".

עוד הוא אומר כי שורה ארוכה של רפורמות ותוכניות אסטרטגיות מוקפאות בשל מערכת הבחירות. כך למשל נעצרה לחלוטין רפורמת "מחיר למשתכן" שיזם שר האוצר משה כחלון אשר נועדה לטפל במשבר בשוק הדיור.  

התחזית הכלכלית לשנת 2019 של ה-OECD בקשר לישראל מתאפיינת באופטימיות זהירה לאור חוזקה הבסיסי של הכלכלה הישראלית, אך במקביל מובע חשש מהגירעון הגדל והצמיחה שאינה בשיעור מספק. לפי התחזית, ממשלת ישראל נדרשת לקדם רפורמות מבניות בתחומים רבים, לרבות צמצום פערים ביחס לאוכלוסיות חלשות כגון חרדים וערבים. הבעיה היא שתוכנית החומש למגזר הערבי עומדת להסתיים והכנתה של תכנית ממשיכה תקועה בשל הבחירות.

ויש עוד מחיר כלכלי לבחירות האלה. פיזורה המהיר של הכנסת ה-21 שינה את התדירות הממוצעת של הבחירות בישראל מאז 1995 לאחת כל 2.6 שנים – תדירות גבוהה מאוד בהשוואה למדינות דמוקרטיות אחרות. מדינה שבה ההליכים הדמוקרטיים לא מבשילים לשלטון יציב מסווגת כבעייתית פוליטית ושלטונית ועלולה לפגוע בדירוג האשראי.

ממועד פתיחת מערכת הבחירות לכנסת ה- 21בשלהי 2018 ועד להקמת ממשלה חדשה אחרי הבחירות לכנסת ה-22 תחלוף כמעט שנה. בשנה זו הפעילות הכלכלית הממשלתית מוגבלת, אין תכנון לטווח ארוך ואין טיפול של ממש במשברים או בבעיות אסטרטגיות כלכליות. במצב הזה יש לקוות שאחרי הבחירות תקום ממשלה חדשה במהרה ותעיר את המשק הישראלי מתרדמתו.