כשדובר צה"ל משקר

לא אחת, כאשר אדם הגון מחליט לשקר הוא מסמיק, הוא מגמגם ומזיע. כששקרן מקצועי משקר, הוא במיטבו – בטוח בעצמו, מדבר בשטף לשון ומצליח ליצור, אצל מי שאינו מכיר אותו, רושם אמין. "הונאת דובר צה"ל" מיום ראשון [1 בספטמבר] הייתה, בלי ספק, המקרה הראשון. הוא שיקר שקר בוטה, אחר כך גמגם, אחר כך הכחיש, ותוך זמן לא רב נאלץ להודות ב"תרגיל המבריק" שלו אל מול החיזבאללה. אלא שהאירוע אינו מתחיל ונגמר ביחידת דובר צה"ל; יש לו השלכות בעייתיות מאוד על התנהלותה של ישראל בכל מה שנוגע לאמינותה. אין מדובר כאן באיזו משובת נעורים של מישהו אלא בגרימת נזק ודאית.

מנהיג החיזבאללה, חסן נסראללה, הודיע מראש כי בכוונתו לנקום על פעילות צה"ל בלבנון ועל הפגיעה באנשי המיליציה שלו. נסראללה, כמו הרבה מנהיגי מאפיה בעולם, רכש לו שם של מי שעומד בדיבורו. הוא נתן להבין מה יהיה אופי נקמתו, וצה"ל נערך לכך כפי שצה"ל יודע להיערך. אלא שהפעם העלה מישהו את הרעיון "להונות" את האויב. חיזבאללה הרי רוצה דם, וצה"ל יעשה מאמץ שהוא לא יזכה לראות דם, אבל אז יבקש החיזבאללה להמשיך ולנקום, ולכן מוטב ליצור מצג שווא של חיילים פצועים (אם לא יותר מכך), שיהיו בזווית אשר תאפשר לאנשי החיזבאללה לצפות בהם. מסוקים יגיעו לפנותם, הם יונחו על אלונקות, הם יועברו לבית החולים רמב"ם בחיפה, דובר צה"ל יודיע על פגיעה בכוחותינו, נסראללה יוכל לומר שהצליח לפגוע בחיילים, ויניח לנו. כל כך פשוט...

הכל קרה כמתוכנן. כמעט. חיזבאללה ירה כמה טילי קורנט חודרי שריון לעבר מוצב של צה"ל ורכבים צבאיים, סמוך למושב אביבים, שיש לו היסטוריה ארוכה של היפגעות מקטיושות עד שפינינו את רצועת הביטחון בדרום לבנון לפני 19 שנה [מאי 2000]. צה"ל הגיב בכמאה פגזים שנורו לאזור מארון ע-ראס. החיילים שנצבעו בצבע דם הובאו לנקודה המתוכננת, המסוקים הגיעו למקום בזמן. דובר צה"ל הודיע על נפגעים ולא פירט, אך ציין שבית החולים קיבל את הפצועים. החיזבאללה עשה מטעמים מן הסיפור, הודיע על פצועים והרוגים ישראליים, ואף הוסיף הודעה מוזרה במיוחד המזדהה עם מאבקם הצודק של עולי אתיופיה לשוויון: הוא דיווח כי לא ירה לעבר חייל ישראלי שנצפה על ידם, כי הוא היה אתיופי...

בינתיים התראיין חבר הקבינט החדש, האלוף בדימוס והשר יואב גלנט, ומסר, לפי תומו, כי לכוחותינו אין נפגעים. כאשר מי שעוקב אחרי דיווחי התקשורת שומע שדובר צה"ל מתייחס לנפגעים אחדים ואילו פוליטיקאי, ערב בחירות, מודיע כי אין נפגעים, קשה לחשוב שהוא יאמין דווקא לפוליטיקאי. אבל גלנט, שכנראה לא היה מדווח באשר לתרגיל ההונאה המתוחכם, הרס לדובר צה"ל את ההצגה, ואילו דובר צה"ל פרסם את ההודעה התמוהה הבאה: "בהמשך לדיווח הראשוני על אירוע בגזרת אביבים, כמה טילי נ"ט (נגד טנקים) נורו מלבנון לעבר בסיס צה"ל וכלי רכב צבאיים במרחב. ישנן מספר פגיעות. צה"ל השיב באש לעבר מקורות הירי ולעבר מטרות בדרום לבנון. פרטים נוספים בבדיקה ויימסרו בהמשך. נבקש להימנע מכל דיווח לא רשמי ולא אחראי, שלא נמסר על ידי דובר צה"ל".

רק מאוחר יותר, כאשר הבינו בדובר צה"ל שרבים מבינים כי מדובר בהונאה, החליט הדובר להודיע כי אין נפגעים.

זו ישראל. זה סוף העשור השני של המאה ה-21. העולם כבר שטוח, כולם רואים את כולם, כמעט הכל שקוף, ודובר צה"ל מדווח ממלחמת השחרור! כמה זמן חשב דובר צה"ל שאפשר להחזיק שקר כזה? מה חשב לעשות בפרנסי המדינה שאמורים היו להגיע לבית חולים רמב"ם, לבקר את גיבורינו הפצועים ולשוחח עם המשפחות המודאגות? איך חשב להסביר את העובדה ששמות החיילים שנצבעו באדום אינם מתפרסמים? ואולי בכלל חשב לפרסם את שמותיהם וגם להעניק להם ציון לשבח על כך שלא התפוצצו מצחוק כאשר העבירו אותם לבית החולים, רק כדי שנסראללה יאמין שהם באמת נפגעו, ולא ירצה להמשיך ולנקום?

מדובר, בעיניי, בפרשייה חמורה במיוחד מהיבטים אחדים:

1. זו הייתה התעללות במשפחות חיילים, בעיקר באלו היודעות כי בניהן מוצבים בצפון, בהיערכות המוגברת לקדם את הרעה מצד חיזבאללה. ברגע שדובר צה"ל מוסר ידיעה על הרוגים ופצועים ללא מסירת שמם, חוששת כל משפחה כזו שהיא נפלה בגורל, עד אשר מודיע הדובר כי "הודעה נמסרה למשפחות הנפגעים". הפעם, כיוון שלא היו נפגעי אמת אי אפשר היה לומר כי נמסרו ידיעות כאלה, ובמשך שעות ארוכות היה זה גיהינום למשפחות.
2. דובר צה"ל מתמחה באי חשיפה, אך הוא עושה מאמץ להימנע מלשקר. מי שמכיר את העובדות יודע שלא פעם הוא עושה "שמיניות באוויר" כדי שלא להיתפס בשקר, מבלי שיאמר את האמת כפי שהיא. מה שקרה ביום ראשון הוא הרס של מאמץ אמיתי לשמור על אמינות. עבור רובם המכריע של אזרחי ישראל, הודעת דובר צה"ל היא האמת. מיום ראשון היא עלולה להיות גם שקר מוחלט. הדבר האחרון שצה"ל היה רוצה הוא לאבד את אמינותו בקרב הציבור הישראלי.
3.  התקשורת העולמית מעניקה לדובר צה"ל רמה גבוהה של אמינות. גם אם אינה מוכנה לקנות כל מה שהוא משווק, היא יודעת שאין דמיון בין הודעותיו לבין הודעות צבאיות של מדינות אוטוריטריות בסביבתנו. ייקח זמן לא מועט לדוברות הצבא לתקן את הנזק שנגרם ביום ראשון, ויש לכך גם מחיר מבצעי.
4. גם אויבינו יודעים שהדוברות הצה"לית אמינה הרבה יותר מן הדוברות שלהם. כשהם רוצים לדעת מה באמת קרה, הם מעדיפים את הודעות דובר צה"ל. לנו יש עניין בכך שזו תמשיך להיות תחושתם. לא בטוח שקל יהיה לשקם זאת אחרי המעידה האחרונה.

אינני חושב שדובר צה"ל יכול להישאר בתפקידו אחרי אותה הונאה, בין אם יזם אותה ובין אם לא היה מספיק חזק כדי לדחות אותה על הסף בטענה הצודקת שמדובר במהלך שעלול להרוס את המערכת שבראשה הוא עומד. הרמטכ"ל יצטרך להסביר אם היה מעורב בהחלטה ההזויה הזו, ולרשום לעצמו הערה.

ובאשר לנתניהו – העובדה שנתן לכך יד, תצטרך להיות שיקול בעיניי כל מי שחושב שזה האיש המנוסה אשר עליו יהיה אפשר לסמוך גם אחרי ה-17 בספטמבר.