מדוע ישראל וחמאס סולחות לפרובוקציות של הג'יהאד האסלאמי?

ביום חמישי השבוע [2 במאי] נדרשה מצרים לחזור לתפקיד השוטר של עזה, וזימנה בבהילות לקהיר את נציגי חמאס והג'יהאד האסלאמי בבהילות כדי לעשות סדר. מאז מונה זיאד נחאלה בספטמבר 2018 לתפקיד מזכ"ל הארגון במקומו של רמדאן שלח המצוי בתרדמת, הג'יהאד האסלאמי משחק באש ומציב אתגרים לא פשוטים לחמאס. בכל פעם שנדמה שהושגו הבנות בין חמאס לישראל והג'יהאד נדרש להתיישר על פי ה"אינטרס הפלסטיני", כלומר לציית לחמאס, הארגון הסורר מבקש להוכיח שהוא לגמרי עצמאי. וכך ביום שני בלילה [29 באפריל], בלי התראה מוקדמת לחמאס ולכאורה בלי סיבה, פעילי הג'יהאד האסלאמי שיגרו רקטה לעבר ישראל, ועזה כמרקחה.

הרקטה לטווח ארוך נחתה בים. בצה"ל טענו כי היא כוונה לעבר אחד מיישובי הדרום. מאוחר יותר פורסם כי הרקטה כוונה לעבר אשדוד. צה"ל, הנוהג להטיל את האחריות לכל ירי מעזה על חמאס כריבון הרצועה, הודיע מפורשות שהרקטה נורתה על ידי הג'יהאד האסלאמי והטיל את האחריות לירי ספציפית על בהאא אבו אל-עטא, מפקד המרחב הצפוני בעזה של "פלוגות ירושלים" של הג'יהאד. בהודעתו טען דובר צה"ל כי הג'יהאד מנסה בזמן האחרון "לפגוע בתהליכי ההסדרה ולגרור להתדרדרות ביטחונית תוך שמירה על חתימה נמוכה". עוד הוא טען, כי למרות הניסיונות להציג תיאום בין חמאס לג'יהאד, אין בפועל תיאום כזה וכי הג'יהאד אינו סר למרותו של חמאס.

למרות כל זאת, בצה"ל הסתפקו בתגובה מינורית לירי. שתי סיבות לאיפוק הזה אפשר למצוא בהודעת דובר צה"ל. הסיבה האחת: "אנו נמצאים לפני ימים משמעותיים – יום הזיכרון, עצמאות, נכבה, שגרירות ואירועים נוספים בתל אביב" (הכוונה לאירוויזיון); הסיבה השנייה נוסחה בצמצום: "ישנם ניסיונות של מדינות רבות לביצוע תהליכים לטובת האזרחים ברצועה".

לפני שיגור הרקטה שנחתה בים, העביר חמאס לישראל באמצעות מצרים רשימת בקשות להקלות שונות. על פי הפרסום באתר "וואלה!", חמאס ביקש בין היתר את הגדלת מרחב דיג לטווח של עד 15 מיילים ימיים, סיוע בתרופות, הגדלת היקף המשאיות במעברים והרחבת היקף הייצוא, אישור כניסת צוותים וציוד רפואי וקידום פרויקטים הומניטריים בעזה. ירי הרקטה של הג'יהאד העמיד את בקשת חמאס באור אחר.

זו כנראה הסיבה שישראל הסיקה כי הג'יהאד מבקש לסנדל את חמאס, ועל כן העניקה לחמאס זמן לסדר את ענייניו ברצועה ללא תקיפה צבאית. אך פטור בלא כלום לא ניתן, ובתגובה לירי הודיע מתאם פעולות הממשלה בשטחים כמאל אבו רוקון על צמצום מרחב הדיג לשישה מיילים. במקביל ובאופן חריג פרסם דובר צה"ל את תמונתו של אל-עטא, רמז עבה וברור שאם ימשיך בדרכו הסוררת דמו בראשו, כלומר הוא על כוונת החיסולים.

הרמז הזה הובן מיד. זיאד נחאלה מיהר להודיע כי אם ישראל תעז לחדש את מדיניות החיסולים של פעילים בכירים או זוטרים, "נפגע בערים גדולות...לא יהיו לנו קווים אדומים".

כמה זמן תהיה ישראל מוכנה לספוג את הפרובוקציות של הג'יהאד האסלאמי? כנראה לא הרבה. זו הסיבה שנציגי חמאס והג'יהאד זומנו בבהילות לקהיר, כשגם מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר יצא אל הבירה המצרית כדי לדון במערכת היחסים עם הג'יהאד ובקידום ההסדרה עם ישראל.

שאלה אחרת היא מדוע חמאס, הארגון השולט בעזה בכוח הזרוע והנשק, שמטיל אימה על כל הארגונים האחרים ברצועה (במיוחד על אנשי הפת"ח), נוקט בגישה סלחנית עד כדי התבטלות בפני אנשי הג'יהאד הסוררים? הרי אלה אפילו לא מתאמצים להסתיר את כוונותיהם לסבכו בעוד הוא, חמאס, נמנע מעימות עם ההנהגה המדינית של הג'יהאד האסלאמי – זיאד נחאלה (שבלבנון) וסגנו מוחמד אל הינדי הנמצא בעזה, ועם הזרוע הצבאית של הארגון "פלוגות ירושלים".

מקור ביטחוני ישראלי מסביר בשיחה עם אל-מוניטור, כי חמאס אינו מעוניין להסתכסך עם הנהגת הג'יהאד האסלאמי ולא רק בגלל האפוטרופוס המשותף, איראן. לדבריו, לחמאס יש אינטרס מובהק לשמר את מבנה הכוח שהוא בנה הכולל את "פלוגות ירושלים," כ"אנשי המילואים" של הכוח הצבאי המשותף בעזה.

אמנם הג'יהאד הוא ארגון קטן ברצועה, ודאי שביחס לחמאס, אבל בסיוע איראן הוא הצליח לבנות כוח צבאי מרשים שעלול בבוא היום, אם מערכת היחסים האינטרסנטית בין חמאס לג'יהאד תקרוס, להיות מופנה כלפי... חמאס.

בנוסף, לחמאס נוח להשתמש לעתים בחמושי הג'יהאד, כקבלן משנה, כשהוא מבקש להניע את ישראל למהלכים כאלה ואחרים. כלומר, מתאים לחמאס לאפשר לג'יהאד לעורר פרובוקציות וכך לטעון שידו לא הייתה בדבר כדי שלא לחטוף מהלומה צבאית מישראל. בדרך כלל זה עובד.

הבעיה מבחינת חמאס היא שכעת קבלן המשנה דורש להיות שותף מלא לשלטון בעזה, לרבות השתתפות בהחלטה על הסדרה עם ישראל. הג'יהאד לא מסכים שהחלטה כזו תתקבל על ידי הנהגת חמאס לבדה, ואינו מעוניין להיות שכיר חרב בלבד עבור חמאס. מבחינת הג'יהאד האסלאמי, יש מחיר לכוחות הצבאיים שהוא מעמיד לרשות חמאס.

הדרך של הג'יהאד האסלאמי לשכנע את חמאס בצדקתו היא ירי רקטות לעבר ישראל או הצבת מטענים לאורך גבול ישראל-עזה. המסר לשיטתו ברור: אם חמאס לא יקרב אותנו למוקד קבלת ההחלטות, הוא יאלץ להתמודד לבד עם התגובה הישראלית.

אגב, זו הייתה בדיוק גישת חמאס בעזה בימי האינתיפאדה השנייה כלפי הפת''ח [2005-2000]. חמאס דרש אז מיאסר ערפאת לשתף את הארגון בקבלת ההחלטות ובמוסדות השלטון.

האם זה אפשרי כעת? האם חמאס באמת יאפשר לנחאלה ולאבו אל-עטא להיות שותפים מלאים בשלטון ברצועה? ספק רב. הרי חמאס יודע היטב איך זה עלול להסתיים. הוא רק צריך להביט לאחור ולהיזכר כיצד הוא עצמו השתלט ב-2007 על מוקדי השלטון בעזה וסילק באלימות את הרשות הפלסטינית מהרצועה.