מבחן 15 המנדטים של הרשימה המשותפת

הצלחתה של הרשימה המשותפת בבחירות מארס 2020 היא חסרת תקדים. עשרה מנדטים לשתי הרשימות הערביות שהתמודדו באפריל 2019 (חד"ש-תע"ל ורע"ם-בל"ד), 13 מנדטים בבחירות ספטמבר 2019 לרשימה המשותפת (הכוללת את ארבע המפלגות חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד) וכעת 15 מנדטים לרשימה המשותפת. גם אחוז ההשתתפות ביישובים הערביים והדרוזיים בסימן עלייה: 49% באפריל, 59% בספטמבר וכעת 65%.

שניים מהמאפיינים הבולטים בהצלחה הזו הם הרצון של צעירים ערבים רבים להשתלב בחברה הישראלית, מה שהוביל לגידול בשיעור ההצבעה שלהם, וכן גידול של ממש בהצבעת יהודים לרשימה המשותפת. לפי נתוני הרשימה המשותפת, 20 אלף יהודים הצביעו לה, כלומר קצת יותר מחצי מנדט.

בתל אביב-יפו, למשל, הצביעו לרשימה המשותפת בספטמבר 8,446 בוחרים, וכעת 11,410 בוחרים, כלומר עלייה של כ-35%. ההסבר הפוליטי לכך הוא האכזבה מהחיבור של מרצ, רשימת השמאל הישראלית, עם מפלגת העבודה ומפלגת גשר, שנערך כדי למנוע נפילה של אחת מהן מתחת לאחוז החסימה. אבל החיבור הזה גרם לכך שהסוגייה המדינית כמעט שלא הוצגה במסע הבחירות של העבודה-גשר-מרצ, כמו גם התייחסות לענייני החברה הערבית. יתרה מכך, החיבור דחק למקום לא ריאלי ברשימה הזו את הח"כ לשעבר עיסאווי פריג', ערבי-ישראלי מכפר קאסם ומהקולות הבולטים במרצ. במאמר שפרסם השבוע בהארץ [4 במארס] טוען פריג', כי 15 המנדטים של הרשימה המשותפת מעידים על כישלונו של השמאל היהודי לשמש גשר לאוכלוסייה הערבית.

אילן הראל (24), תושב הרצליה, מסביר בשיחה עם אל-מוניטור כי הצביע בעבר למרצ כיוון שזו משקפת את עמדותיו בעד שלום ושוויון, וגם כי המפלגה יכולה הייתה להיות חלק משפיע בממשלה. כעת, לדבריו, אחרי שמרצ חברה למפלגת מרכז-שמאל שיש בה גם גורמי ימין – גשר של אורלי לוי אבקסיס, "לא יכולתי להשלים עם זה. המשותפת מייצגת את הציבור הערבי אבל גם מאבק אידאולוגי לשוויון שכל דמוקרט חייב לתמוך בו", הוא אומר. "קשה לי לפעמים לשמוע חלק מהאמירות של ראשי המשותפת, שירתתי כחייל קרבי בצה"ל, אבל עמדותינו להפסיק את הכיבוש כחלק מהגעה לשלום ומתן עצמאות לפלסטינים הן זהות לחלוטין".

דורון הרוש (30), תושבת תל אביב, אומרת לאל-מוניטור כי הצביעה לרשימה המשותפת כמו גם כמה מחבריה "כאקט של סולידריות עם חברת מיעוט מותקפת הנאבקת לשוויון", היא אומרת, "זו הצבעה נגד הכיבוש ובעד שוויון, וגם הצבעה למנהיג הרשימה איימן עודה שמדבר אלינו, הוא מעיד על ההנהגה הערבית החדשה".

אכן, ח"כ עודה בילה חלק לא קטן ממסע הבחירות של הרשימה המשותפת בתל אביב, בהרצליה, ברמת השרון וביישובים נוספים שבהם יש ריכוז גבוה של מצביעי שמאל יהודים. גורם במטה הבחירות של הרשימה המשותפת אמר לאל-מוניטור כי הוא לא הצליח לעמוד בדרישה לחוגי בית בקרב יהודים, מה שמעיד על הפופולריות הרבה של עודה. הפופולריות זו הכניסה אותו לרשימת מאה האנשים המשפיעים של המגזין טיים TIME לשנת 2019, והיא נובעת לא מעט בגלל היותו פנים חדשות וצעירות שמדברות על השתלבות (כולל השתלבות פוליטית) לצד שוויון. בראיון שערכתי עמו לעיתון גלובס [אפריל 2019] הוא אמר כי הרשימה המשותפת עשויה לתמוך בקואליציית שמאל בראשות כחול לבן.

המהלך הזה הבשיל רק במועד ב' של הבחירות [ספטמבר 2019] אז המליצו רוב חברי הרשימה המשותפת על בני גנץ להקמת ממשלה. שלושת חברי הכנסת מטעם בל"ד, המפלגה הנחשבת הלאומנית ביותר מארבע המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת, סירבו בזמנו להצטרף להמלצה על גנץ. כעת נדמה כי גם בבל"ד חל שינוי. בראיון עמו ערב הבחירות [27 בפברואר] מיתן יו"ר בל"ד אמטנס שחאדה את הטון האידאולוגי של מפלגתו, דיבר על אוטונומיה לאומית תרבותית במסגרת השאיפות הלאומיות הפלסטיניות והגדיר את עצמו "פלסטיני ישראלי". זו הגדרה שבעבר לא ניתן היה לשמוע מפיהם של מנהיגים ערבים בישראל ככלל ואנשי בל"ד בפרט. 

בקרב המצביעים הערבים החדשים בולטים הצעירים. רצונם להשתלב בחברה הישראלית ולהשפיע עליה הומחש בכמה וכמה סקרים ומחקרים. לפני הבחירות [פברואר 2020] פרסמה האוניברסיטה העברית מחקר שחזה את העלייה החדה בשיעור ההצבעה בקרב אזרחי ישראל הערבים.

מובילת המחקר, ד"ר רנא עבאס, אומרת לאל-מוניטור כי "המחקר חשף שינוי ביחס להשתתפות בבחירות בחברה הערבית. ניתוח הנתונים מעלה כי בחברה הערבית, ובאופן בולט בעיקר בדור הצעיר, מסתמנת נכונות הולכת וגוברת לגבי השתתפות בבחירות. היא קשורה לכך שערבים מתחילים לראות את עצמם כגורם משמעותי שיכול להשפיע על המתרחש בפוליטיקה הישראלית. מטרת ההצבעה (מבחינתם) היא השפעה על הסוגיות החשובות לצעירים בחברה: אלימות וביטחון אזרחי בחברה הערבית; דיור, אדמה והריסת בתים; מערכת החינוך; יוקר המחיה, עוני ואבטלה; וגם חוק הלאום העוסק ישירות בערבים הישראלים. הסוגייה הפלסטינית והכיבוש עומדים לפי המחקר רק במקום השמיני והאחרון ברשימת הנושאים הבוערים. כלומר זה איתות ברור לחברי הרשימה המשותפת – עסקו בעניינים שלנו, לא אלה של הרשות הפלסטינית".

את המחקר ממחישות לאל-מוניטור, אומיימה אבו ראס, מורה לכימיה, ונידא חג' יחיא, משפטנית. שתיהן מטייבה ושתיהן פעילות חברתיות למען מעמד האישה הערבית. לדבריהן, ההשתלבות בחברה היהודית היא חשובה, ומתחילה בכלכלה. יציאה מהיישובים הערביים כדי לעבוד בחברה הישראלית הכללית משמעותה הכנסה טובה יותר וכוח כלכלי ופוליטי. "זו סיבה טובה לנשים ערביות לצאת לעבוד בחוץ", הן אומרות, "כדי להעצים אותן ולהביא אותן להשתתפות פוליטית ולהשתלבות בחברה הישראלית הכללית".

הן מציינות את חוק הלאום כאבן דרך והצהרה של הממשלה, המנסה להוציא את מי שאינם יהודים מהמשחק האזרחי בישראל. "כששמעתי את התלמידים שלי בבית הספר לאחר קבלת החוק אומרים 'אז מה אנחנו? רק מוסלמים? מה המדינה חושבת עלינו?' – הבנתי שהמאבק על מעמדנו חשוב במיוחד עבור הדור הבא", אומרת אומיימה. נידא מציינת את הסעיף ב"עסקת המאה" העוסק בהעברת יישובים ערביים בישראל לריבונות פלסטינית. "ראיתי המון תגובות של צעירים, בעיקר באמצעות בדיחות והומור ברשתות החברתיות", היא אומרת, "זה מעיד על מעורבות ועל רצון להשפיע".

"אנחנו ישראלים", היא אומרת לקראת סיום שיחתנו כדי להסיר ספק, "כל אחד רוצה להיות מחובר למצליחים ולא לנחשלים". לדבריה, השילוב העמוק של ערביי ישראל בתחומים רבים בחברה הישראלית הכללית מחייב גם ביטוי פוליטי. לפיכך ההישג של 15 מנדטים לרשימה המשותפת יעמוד כעת בפני מבחן. המימוש שלו לנכסים משמעותיים תלוי בעיקר בכחול לבן ובנכונות של הסיעה לקדם את שיתוף הפעולה עם הרשימה המשותפת, למרות הצהרות קודמות ואף מעליבות של ראשיה. למשל, "הרשימה המשותפת לא תוכל להיות חלק מהממשלה שאקים", דברי גנץ [11 בפברואר]. מבחינת עודה, כדי לקבל את תמיכת הרשימה המשותפת יצטרך גנץ להוכיח כעת במעשים את נכונותו לקדם את האוכלוסייה הערבית.