מתי ישראל תגיד לחמאס – עד כאן?

עוד סוף שבוע סוער נרשם בגבול ישראל-עזה. כשנדמה היה שהפסקת האש האחרונה מחודש מאי [2019] מניבה שקט בדרום, נשמעו בשבת בערב [17 באוגוסט] אזעקות צבע אדום בשדרות וביישובי עוטף עזה. כיפת ברזל יירטה שתי רקטות מתוך שלוש שנורו לשטח ישראל, וזמן קצר אחר כך סיכל צה"ל חדירה של חולייה בת חמישה מחבלים מצפון הרצועה. שלושה חמושים נהרגו בתקרית וחמוש נוסף נפצע.

תגובת צה"ל הייתה מאופקת עד מאוד. חיל האוויר תקף מטרות שוליות של חמאס ונזהר שלא יהיו נפגעים פלסטינים. בעבר כונו תקיפות מעין אלה "תקיפות נדל"ן" כיוון שהן מסבות נזק סמלי למבנים ותו לא. כשצה"ל רוצה באמת להרתיע את מנהיגי חמאס, כמו בסבב העימות האחרון בחודש מאי, הוא למשל מחריב בניינים רבי קומות. הפעם כאמור התקיפות המתונות של צה"ל היו בבחינת תסלחו לנו, אבל אנחנו נאלצים להגיב, ואם תעצרו את המפגע או את הרקטה הבאה נוכל לחזור מהר לשגרה.

וכך באמת היה. השקט לדרום חזר במהרה, אבל הטרמינולוגיה ברצועה עלתה מדרגה. ביום שני [19 באוגוסט] הודיעו פלגים בעזה כי העימותים האחרונים סמוך לגדר הם סימן להסלמה וקראו לפלסטינים "להבעיר את האדמה מתחת לרגלי הציונים". ביום שלישי [20 באוגוסט] צוטט גורם בחמאס בעיתון הלבנוני אל-אחבאר כמאיים בהסלמה על ישראל.

בשבועות האחרונים אירעו בגבול עזה-ישראל כמה תקריות שבהן צה"ל פגע בפלסטינים חמושים שהתקרבו לגדר. אלה הוגדרו ברצועה "סוררים" שפרשו מחמאס. אבל לאחר התקריות בסוף השבוע האחרון כבר לא דובר על סוררים, אלא על "צעירים זועמים". בביטוי החדש יש נימה של הבנה כלפי המפגעים. מבחינת חמאס, סוררים מבצעים פעולה לא חוקית המנוגדת לדין התנועה; מנגד, צעירים זועמים פועלים מתוך ייאוש.   

ביום שלישי שעבר [13 באוגוסט], עוד לפני ירי הרקטות בשבת בערב והתקרית בצפון הרצועה, מנהיג חמאס בעזה יחיא סינוואר, מי שנחשב לתומך בהסדרה עם ישראל, הקדים ליישר קו עם אותם "צעירים זועמים", אף שלמעשה הם מנסים להכשיל את ההסדרה שהוא עצמו מקדם. כמו כל פוליטיקאי המבין לאן נושבת הרוח, הוא נאלץ לשבח את הפועלים נגד הקו שהוא מייצג. במהלך קבלת פנים שנערכה לכבודו בחאן יונס לרגל חג הקורבן, סיווואר הרעיף שבחים על האני אבו סאלח, איש הזרוע הצבאית שנהרג ב-1 באוגוסט מאש כוחות צה"ל, לאחר שחצה את גדר הגבול ופצע קצין צה"ל ושני חיילים.

סינוואר כינה את מעשהו של אבו סאלח, שבתחילה נחשב סורר שהפר את דין התנועה, "פעולת גבורה הרואית", והוסיף איום: אם ישראל תפתח במערכה בעזה, חמאס ימטיר על ערי ישראל מאות רקטות במטח אחד. הוא גם הזהיר כי חמאס ישבור את צה"ל אם זה ייכנס בתמרון יבשתי לרצועת עזה.

באמירה "מאות רקטות במטח אחד" טוען סינוואר בעצם כי כיפת ברזל לא תוכל להגן על הישראלים, שכן עז א-דין אל-קסאם פיתחה יכולת לירות רקטות באופן כזה שכיפת הברזל לא תוכל או תתקשה ליירטן. אכן, בעימות המזוין בחודש מאי שיגר חמאס עשרות רקטות במטח אחד.

נקודה נוספת שיש לשים לב אליה, היא כי סינוואר דורש או מצפה מישראל לשבת בחיבוק ידיים נוכח ההסלמה בגבול עזה, בין אם מדובר בפעולת יחידים, זועמים או סוררים, ובין אם מדובר בפעולות בעידוד או ביוזמת חמאס. אכן, כמה ימים אחרי דבריו של סינוואר בחאן יונס, ישראל לא ממש הגיבה לירי רקטות או לניסיון של חמושים לחדור את הגדר.

במערכת הביטחון הדעות חלוקות לגבי המניעים של חמאס. גישה אחת גורסת כי בכירי חמאס וסינוואר בראשם קוראים נכון את המפה הפוליטית בישראל, ומבינים או מעריכים בסבירות גבוהה שנתניהו לא ייצא למערכה כוללת בעזה לפני הבחירות. לכן הם מעניקים אור ירוק לכל דורש לבצע פיגועים, בניסיון לסחוט מישראל הקלות נוספות.

גישה אחרת היא כי חמאס איבד שליטה ברצועה, מה שמוביל צעירים מאוכזבים לנטוש את הקו המתון של חמאס, לתפיסתם, ולפגע בישראל באמצעות ניסיון לחדור את גדר הגבול או לשגר רקטות.

מקור ביטחוני ישראלי אומר בשיחה עם אל-מוניטור, כי לדעתו שתי הגישות משקפות את המציאות המורכבת שאליה נקלע חמאס. עוד הוא אומר, כי אם סינוואר היה מעריך שישראל תפעל בעוצמה בעזה עד סיכון שלטון חמאס או שתפגע בו אישית, הוא היה נוהג אחרת. לדבריו, גם אלו שהובילו במערכת הביטחון קו מאופק וטענו שהסדרה עם חמאס היא הדרך העדיפה, מסתכלים כעת בעיניים אחרות על המציאות העגומה.

סביר להניח שישראל לא תפתח עכשיו במבצע "צוק איתן 2" ברצועה, אבל הגיע הרגע שבו ישראל צריכה לומר לחמאס "עד כאן". ישראל לא יכולה להמשיך לתת לחמאס לנהל אותה ולאיים בקביעות על תושבי הדרום בשל בעיות פנים ארגוניות או אחרות. ארגונים פלסטינים בעזה טענו השבוע כי ישראל משחקת באש, אבל מי שמתגרה בה זה חמאס. הוא משוכנע, בטעות, שלאורך זמן ישראל תשמור על איפוק.

לדברי המקור הביטחוני, אחרי הבחירות בספטמבר, ואין זה משנה מי ירכיב את הממשלה הבאה, ישראל תידרש לקבל החלטות דרמטיות לגבי עזה. אכן, חמאס ממשיך לפתח יכולות צבאיות גבוהות ובמקביל גובר הביטחון העצמי המופרז של מנהיגי התנועה וחמושיה, הסוררים והזועמים. ככל שישראל תמשיך להתמהמה בתגובתה, יהפוך דרום המדינה לשטח הפקר שתושביו לא יכולים לקיים בו שגרת חיים נורמלית.