עזה לא הפכה לסינגפור, מה זה אומר על ההתנתקות הבאה?

באמצע אוגוסט החם והלח של 2005 התחולל אירוע דרמטי מכונן שהדגים לפוליטיקאים, מדינאים, אנשי צבא וכלל הציבור הישראלי עד כמה כואב וקשה הוא תהליך ההיפרדות מהפלסטינים הכרוך בפינוי יישובים ישראלים. 21 יישובים בחבל גוש קטיף פינתה הממשלה במסגרת תכנית ההתנתקות החד-צדדית מרצועת עזה (ועוד ארבעה בצפון השומרון), ונדמה כי התמונות משם חרוטות עמוק בתודעה הישראלית: חולצות כתומות, שלטי מחאה בסגנון "יהודי לא מפנה יהודי", בכי, צעקות והריסות דוממות של בתים פרטיים, מבני ציבור ובתי כנסת.

כמה חודשים לאחר ההתנתקות ניצח חמאס בבחירות לפרלמנט הפלסטיני [ינואר 2006]. בחלוף חמישה חודשים נוספים נחטף בעזה החייל גלעד שליט [יוני 2006], ואחרי כשנה [2007] ביצע חמאס הפיכה ברצועה ותפס בכוח את מושכות השלטון. מאז, ישראל לכודה בסבבים בלתי פוסקים של אלימות ומטחי טילים הנורים אל שטחה מהרצועה, אשר בניגוד למובטח לא הפכה בעקבות ההתנתקות לא לסינגפור ולא לדובאי.

ההתנתקות כסמל עדיין חיה וקיימת בזיכרון הציבורי ובשיח הפוליטי. היא מוזכרת כמעט בכל פעם כשנורה טיל או מופרח עפיפון נפץ מעזה. כשפוליטיקאים מדברים על המשך השליטה על האוכלוסייה הפלסטינית בגדה המערבית, הם משתמשים בדוגמאות ודימוים השאולים מעולם המושגים של ההתנתקות. חלקים רחבים בציבור הישראלי חשים כיום שההתנתקות מעזה הייתה טעות ושישראל משלמת על כך ביוקר. נוכח כך נשאלת השאלה, האם ההתנתקות מעזה תכתיב את מדיניותה של ישראל גם ביחס לאפשרות של היפרדות מהפלסטינים בגדה המערבית?

"השנה, אולי בגלל המצב הביטחוני, באים אלינו יותר מבקרים מכל הארץ ולא רק מהציונות הדתית. יש גם קבוצות של תלמידי תיכון שהיו אז ילדים קטנים, וקבוצות מבוגרים שלא היו מודעים בזמנו למה שקורה", אומר בשיחה עם אל-מוניטור מרדכי (מוכי) בטר, המנהל של "מרכז קטיף" להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון. בטר חי 26 שנים בגוש קטיף – בתחילה בנצרים ובהמשך בנווה דקלים. המרכז שהוא מנהל הוקם ב-2008 לאחר שחוקק חוק להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, וכולל ארכיון המכיל אלפי פריטים המוקדשים לתולדות הגוש וההתנתקות.

בטר זוכר היטב את הפיגועים שהיו מנת חלקם של תושבי גוש קטיף, אך אומר שלעולם לא האמין שבגלל המצב הביטחוני ישראל תנטוש את הגוש. "אני מאמין שהיום, אם הממשלה תרצה לעשות משהו כזה בגדה המערבית, זה יהיה הרבה יותר קשה כי כולם רואים את התוצאות של ההתנתקות (בעזה). יצאנו משם, פינינו יישובים, אך לא קיבלנו שום דבר בתמורה", הוא מסכם.

הזיכרון של ההתנתקות חד במיוחד בקרב בני הציונות הדתית. כבר חמש שנים מתקיים ביד בנימין "כנס קטיף לאחריות לאומית". מדי שנה מזה 14 שנים ממשיך נוער גוש קטיף לארגן טורניר כדורסל על שמו של איתי יוליס ז"ל, טורניר שהחל עוד בימי הגוש. ראשי הציונות הדתית מקפידים להבטיח לבוחריהם שהם לא יתנו "לזוועות ההתנתקות לחזור על עצמן", למרות שכרגע יציאה חד צדדית או מוסכמת של ישראל משטחי הגדה המערבית כלל לא נמצאת על השולחן. ישנם גם גורמים שקוראים בפומבי לחזור ליישובים בצפון השומרון ובצפון רצועת עזה כתגובה לירי הרקטות מעזה, אך לעת עתה הקריאות האלה לא מתורגמות לפעולה פוליטית קונקרטית.

פרופ' תמר הרמן, עמיתה בכירה ומנהלת אקדמית במרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות, אומרת לאל-מוניטור שלדידה של הציונות הדתית ההתנתקות הייתה מבחינה מסוימת קו פרשת המים. "בציבור הדתי יש הבנה, שכשהמדינה רוצה לדכא מחאה לא משנה כמה אנשים תביא, היא יכולה לעשות את זה. יש ירידה באמונה שמחאה המונית יכולה למנוע מהלך שמדינה החליטה עליו. ושם יש גם תפיסה מאוד חזקה שהמדינה בגדה באזרחיה, שהמדינה הוכיחה שהיא לא מדינה דמוקרטית. יש להם קושי דווקא עם החלק הדמוקרטי של העניין הזה".

הוויכוח על לקחי ההתנתקות מתקיים לא רק במגזר הדתי. פוליטיקאים מימין ומשמאל מפרשים את ההתנתקות בצורה שונה ולעתים אף מנוגדת, כאשר כל אחד מסתמך על התזה הביטחונית התואמת את עמדות המחנה שלו.

ח"כ מיקי זוהר (הליכוד) מדבר על ההתנתקות כעל טראומה לאומית שחייבים ללמוד ממנה לקח. "הטראומה של ההתנתקות, כאשר פינו ערים שלמות, גרמה לשינוי משמעותי בתפיסה של ציבורים רבים", הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור. "כך גם תוצאות ההתנתקות – כגודל הציפייה גודל האכזבה. מבחינה ביטחונית המצב התדרדר מאוד". זוהר מאמין, שאילו היישובים הישראלים היו עדיין בגוש קטיף, המצב הביטחוני בעוטף עזה היה טוב לאין ערוך לעומת היום. יחד עם זאת הוא לא ממהר "להחזיר" את היישובים המפונים למקומם. "אף אחד לא רוצה לחזור לשם, ובגלל זה ראש הממשלה לא ממהר להכניס לשם כוחות ולהתחיל במבצע קרקעי. ייתכן שבעתיד לא תהיה לנו ברירה, אך זה נכון שאף אחד לא ממהר לחזור לשם", אומר זוהר.

בכיר לשעבר בליכוד, שבזמנו נאבק בכל כוחו נגד מהלך ההתנתקות, תומך בדברים האלה. בשיחה עם אל-מוניטור הוא הביע הסתייגות מהשוואה בין הנסיגה ההיסטורית בסיני כחלק מהסכמי קמפ-דייוויד לבין כל נסיגה מהשטחים הפלסטיניים. "אם ניסוג מהגדה, השטח הזה יתמלא בנוכחות איראנית והחמאס יעלה מיד לאחר שנצא. בגלל זה אבו מאזן ממשיך לתאם איתנו את הפעולות בתחום הביטחוני", הוא אמר.

בצד השני של המפה הפוליטית, ח"כ תמר זנדברג, לשעבר יו"ר מרצ, טוענת כי המצב הביטחוני אחרי ההתנתקות דווקא השתפר. "אין ויכוח שהיום יש פחות הרוגים ישראלים. ההתנתקות שיפרה את מצבה של ישראל מול עזה. בכל מה שנוגע לגדה המערבית, הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי לעשות שם צעדים חד צדדיים. בזמנו, אנחנו במרצ תמכנו ביציאה מוסכמת (מעזה). גם אם הייתה לנו ביקורת על החד-צדדיות (של ההתנתקות), המצב עדיין השתפר וצריכים להגיד את זה", אומרת זנדברג.

בתנועת "מפקדים למען ביטחון ישראל" לא פוחדים לדבר על היפרדות נוספת מהפלסטינים וטוענים שמדובר בכורח המציאות. הקמפיין הגדול שלהם "מתגרשים מהפלסטינים" עורר תגובות נוקבות אצל מבקרי ההתנתקות, ובראשם אלוף במיל' גרשון הכהן, עמית מחקר בכיר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים. "מניפולציה מסוכנת", הוא כינה זאת [אפריל 2019].

לעומתו, בנייר עמדה שחיברו אלוף במיל' עמוס ידלין ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ועו"ד גלעד שר, ראש המרכז למו"מ יישומי, נכתב כי "ממרחק הזמן ניתן לקבוע כי ממשלת שרון החליטה החלטה אסטרטגית נכונה כשבחרה בהתנתקות, שנתקבלה על רקע האינתיפאדה, טרור רצחני ומתמשך ואי-הסכמה עמוקה בחברה הישראלית באשר לפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. אולם החלטה זו הוצאה אל הפועל תוך כשלים חמורים".

כמו בכל נושא טעון אחר, הישראלים ממשיכים שלא להסכים בינם לבין עצמם בנוגע להתנתקות מעזה וללקחיה. בעתיד, אם וכאשר תעלה סוגיית דומה בגדה המערבית, בין בהסכם ובין באופן חד-צדדי, יישענו הפוליטיקאים, החוקרים ואנשי הצבא על אירועי קיץ 2005. כיוון שהנוסחה "פינוי שטחים תמורת שלום ושגשוג" לא עבדה במקרה של רצועת עזה, יהיה קשה לפוליטיקאים להסביר לציבור הישראלי את ההיגיון שבהתנתקות נוספת.