ניצני התקוממות בעזה נגד חמאס

סוף השבוע האחרון [29 בספטמבר] גבה עוד מחיר דמים בגבול עזה במהלך אירועים אלימים לאורך הגדר. שבעה פלסטינים נהרגו מאש כוחות צה"ל, ביניהם נער בן 12, ומטעני נפץ רבים הושלכו לעבר החיילים.

באירועים מעין אלה הדיווחים בתקשורת הישראלית והעולמית מתמקדים בדרך כלל במספר הנפגעים הפלסטינים, בהערכות ופרשנויות של בכירי מערכת הביטחון בעניין מניעי מנהיגי חמאס להגביר את תכיפות הפגנות הגדר ובנתונים היבשים שאותם מעביר דובר צה"ל על מספר המפגינים שנענו לקריאות חמאס להגיע לגבול ולהתעמת עם החיילים.

לעוקבים אחר ההתרחשויות השבועיות בעזה מאז העברת שגרירות ארה"ב לירושלים [מאי 2018] ונוכח ניסיון חמאס לשווקן כ"מחאה עממית", נדמה היה שכל תושבי הרצועה התגייסו למערכה; שמנהיגי התנועה מצליחים לנתב בתבונה את דעת הקהל העולמית למתרחש ברצועה ולמקד את תשומת הלב בסגר הממושך.

אבל מעיני התקשורת הישראלית והבינלאומית נעלמה כמעט לחלוטין מחאת מתנגדי שלטון חמאס. אחת הסיבות העיקריות לכך היא שהתקשורת הפלסטינית ברצועה אינה מעזה לפרסם את "הדברים האסורים" אשר כמעט כל תושב בעזה נחשף להם בשבועות האחרונים.

מהם "הדברים האסורים"? העובדה שיש בעזה פעילות מחתרתית נגד חמאס במקביל למחאה ציבורית גלויה של אזרחים, המתבטאים בגלוי וכמעט בלי חשש נגד התנועה שתפסה ב-2007 בכוח את השליטה ברצועה. הם מוחים על המציאות הנוראה שהביא שלטון חמאס.

לאל-מוניטור נודע כי בשבועות האחרונים התקיימו במחנה הפליטים חאן יונס ובשכונת עבסאן הסמוכה הפגנות של עשרות פלסטינים. הם קראו לחמאס לדאוג לעם ו"להיעלם"; מעטים גם הניפו שלטים נגד השלטון שכונה על ידם "שלטון עריצות". הפגנות אחרות התקיימו לפני כשבועיים במחנה הפליטים שאבורה ברפיח ובמחנה הפליטים ג'בליה בצפון הרצועה. בעקבות ההפגנות התפתחו תגרות בין תומכי חמאס למפגינים. אלה טענו כי שלטון חמאס החזיר את עזה לימי הביניים, בעוד תומכי חמאס האשימו את המפגינים בבגידה ובסיוע לאויב הציוני.

המתיחות בין תומכי חמאס למתנגדיו התגברה ביתר שאת בעקבות הפגיעה בהיקף הסיוע של אונר"א לאחר קיצוץ הסיוע האמריקאי ואי הוודאות לעתיד הארגון ברצועה. סביב מתחמי אונר"א בדרום הרצועה ובצפונה התקיימו הפגנות נגד ארגון הסיוע, ונשמעו איומים על חייהם של בכירי הארגון. ליד מחסני הסיוע התפתחו תגרות המוניות בין תומכי חמאס למתנגדיו בשאלה מי אשם במצב.

המפגינים מאשימים את מנהיגי חמאס ופעילי התנועה הבולטים בשחיתות ובהעדפת גרעין תומכיהם על פני האוכלוסייה שרובה מובטלת וחסרת תקווה; אוכלוסיה שסופרת כל שבוע מספרים בלתי נתפסים של הרוגים ופצועים.

היקף ההפגנות אינו גדול ולא מדובר בהפגנות המוניות. אבל זוהי מגמה שממשיכה את המחאות בעזה במשבר החשמל לפני פחות משנתיים [ינואר 2017]. אלה דוכאו אז באלימות ע"י מנגנוני הביטחון של חמאס.

תושב חאן יונס סיפר השבוע [2 באוקטובר] לאל-מוניטור שההפגנות במחנה הפליטים בדרום החלו כבר לפני חודש. לדבריו, תחילה יצאו עשרות מפגינים להפגין בספונטניות לאחר תפילות יום שישי במקביל לעימותים לאורך הגבול, ובמהלך הימים הבאים מספרם של המפגינים נגד חמאס גדל לכדי כמה מאות.

"מחסום הפחד נשבר, אין לנו יותר ממה לפחד, אנחנו ממילא נמות, אז מה זה משנה אם נמות מרעב, נמות ממלחמה או נמות מיריות או ממכות של חמאס?", הוא שואל. לדבריו, אין מדובר בקבוצה קטנה של מיואשים, אלא ברוב תושבי מחנה הפליטים החשים שחמאס הביא את חייהם לאבדון. לצערו, לא כולם מוכנים להסתכן ולהפגין. "אם היו הרבה יותר (מפגינים) כמו במצרים, הביטחון שלנו נגדם היה רב יותר. מה יעשו, יירו בכולנו? בחמאס יודעים שבמוקדם או במאוחר רבים נוספים יצטרפו להפגנות (נגדם), כי האנשים יגלו שלמרות שהם עדיין מפחדים אין להם ברירה, הרעב יאלץ אותם לקום ולהפגין. הכול אבוד, החיים נגמרים ואנחנו מתים". בדבריו הוא חזר על המילה "מתים" מספר רב של פעמים.

ביקשתי לשוחח עם תושבים נוספים במחנה חאן יונס, והתושב קישר אותי לשכנו למחנה, י'. י' הוא בן 30, אב לחמישה ילדים שהקטן בהם בן שנתיים. "הם (חמאס) דואגים לאנשים שלהם שמקבלים עבודה ואוכל ומתנות", הוא אומר. "הם אפילו מחלקים ביניהם גנרטורים לחשמל בשעה שהעם כורע תחת הנטל הנורא. היינו אנשי פת"ח, אבל היום אין פת"ח ואין כלום, יש רק מי שבעד חמאס ומי שנגדם. הם שולחים את העם למות והמפקדים (מנהיגי חמאס) נהנים מחשמל ומותרות. מי שנגדם יכול מבחינתם למות. לעם נמאס".

י' מספר כי במהלך ההפגנות שהתקיימו במחנה אנשי הביטחון של חמאס לא התערבו, אך תומכי התנועה גידפו אותם והאשימו אותם בבגידה ותמיכה "בציונים" כדבריו. "לכל אחת מהמשפחות יש בן אחד לפחות שעובד ומקבל משכורת מחמאס", הוא אומר, "הם שומרים על העבודה שלהם וזה מה משעניין אותם, לשמור על עצמם". 

השיחות עם תושבי המחנה התקיימו באמצעות הפייסבוק, כך לדבריהם הם מרגישים בטוחים יותר לדבר. לשאלה מדוע הם חוששים לשוחח בטלפון עם עיתונאי אך אינם מפחדים להפגין ולקרוא קריאות נגד מנהיגי חמאס בפומבי, תשובתם הייתה שלדבר עם עיתונאי יהודי עלול להיחשב לבגידה או ריגול שדינם מיתה.

מקור ישראלי ביטחוני אישר כי בשבועות האחרונים יש כיסים של מחאה עממית נגד הנהגת חמאס. לדבריו, הלחץ הכלכלי, חוסר התקווה לפיוס פנים פלסטיני ובעיקר מספר הנפגעים הרב בגבול יצרו מחאה במקומות החלשים ברצועה, קרי מחנות הפליטים. להערכתו אלה ניצנים שספק אם יתפתחו למחאה המונית גדולה שתפיל את חמאס. "הפלסטינים בעזה עייפים, תשושים ורעבים. במצרים הצבא הגן על התושבים, בעזה 'צבא חמאס' לא יהסס לירות במפגינים באש חיה. עזה אינה מצרים וכיכר פלסטין אינה כיכר תחריר".