חמאס משדר לישראל בשני ערוצים: עימות מזוין או הסדר מדיני

המערכת הביטחונית בישראל מתוחה לקראת "צעדת השיבה" שמתכנן חמאס ביום שישי הקרוב [30 במארס] לאורך גבול עזה עם ישראל. במקביל לכוננות הצבאית והיערכות הכוחות בשטח, הזהיר מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף פולי מרדכי את תושבי הרצועה ובעיקר את מנהלי חברות אוטובוסים שלא לשתף פעולה עם חמאס. "יצרנו קשר עם יותר מ-20 חברות אוטובוסים בעזה שקיבלו כסף מחמאס להסיע להפגנות האלימות, והזהרנו שיינקטו צעדים אישיים נגד בעלי החברות", אמר מרדכי.

הנחת העבודה במערכת הביטחון היא שחמאס מתוך מצוקותיו משתמש באוכלוסייה האזרחית הסובלת כדי להגיע לעימות עם ישראל. אבל ככל שהמתיחות בדרום גוברת, נשמעים בחמאס גם קולות אחרים, מפתיעים.

חבר הלשכה המדינית, סלאח אל-ברדוויל, אמר בשבוע שעבר [21 במארס] בראיון לרשת הטלוויזיה אל-קודס (ודבריו צוטטו באתר החדשות "זהווה") כי תנועתו מוכנה לקיים דיאלוג עם ממשל טראמפ. דברים אלה מפתיעים כיוון שחמאס החל לעודד את תושבי עזה להתעמת עם כוחות צה"ל לאחר שהנשיא טראמפ הכיר בירושלים כבירת ישראל, ושיא ההפגנות בסמוך לגדר הגבול מתוכנן ליום שבו תעבור השגרירות האמריקאית לירושלים, בחודש מאי. אל-ברדוויל הכחיש בראיון כי מתקיימים ערוצי תקשורת כלשהם עם הממשל האמריקאי, אבל ציין כי אין זה מן הנמנע לקיימם כדי שניתן יהיה להסביר לארה"ב את מטרותיה הלאומיות של התנועה.

דברים מפתיעים נוספים השמיע בכיר התנועה ד"ר אחמד יוסף, לשעבר יועצו המדיני של איסמעיל הנייה. העיתונאי ניר גונטז' התקשר השבוע ליוסף, הציג עצמו כעיתונאי ישראלי וביקש לשאול אותו על צעדת ההמונים המתוכננת. על אף האיסור הגורף של הנהגת התנועה לשוחח עם התקשורת הישראלית, נעתר יוסף לפנייה ושיגר מסר של פיוס.

"הארץ הזאת, פלסטין, היא ארץ הקודש של כל בני אברהם... כולנו יכולים לחיות שוב בארץ הזאת, מוסלמים, נוצרים ויהודים, בארץ המבורכת הזאת שאללה בחר לכל האנשים הטובים של פלסטין", הוא אמר, "זה המסר שלי לקהילה היהודית בישראל או לעם היהודי בישראל". הדברים האלה אינם עולים בקנה אחד עם אמנת התנועה.

בימים האחרונים פורסם בעזה ראיון שהעניק חבר הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק לתחנת הטלוויזיה אל-קודס כחודש לאחר תום מבצע "צוק איתן" [2014]. חמאס ניסה באותם ימים להגיע להסדר ארוך טווח עם ישראל, ואבו מרזוק אמר בראיון הזה שאין שום מניעה הלכתית לקיים דיאלוג עמה. "כמו שאנחנו מדברים עמם בנשק אנחנו יכולים לדבר במילים", אמר אז אבו מרזוק, והוסיף בטון מהוסס תוך שהוא שוקל את מילותיו כי "אם המצב יישאר כמו שהוא בנסיבות הקיימות...תנועת חמאס תיאלץ לפנות לדרך הזאת (ניהול מו"מ עם ישראל) משום שזו דרישה עממית בכל רצועת עזה".

עושה רושם שפרסום הריאיון הזה מחדש, כעת, על ידי כלי תקשורת שונים בעזה, נועד להכשיר אפשרות שחמאס ידבר עם ישראל; הנה, אפילו בכיר התנועה מרזוק, מייסד הלשכה המדינית, נותן לכך אור ירוק. במקביל נמשכת ההיערכות מצד חמאס להפגנות יום שישי סמוך לגדר הגבול. אלה יימשכו כנראה עד יום הנכבה באמצע חודש מאי.

מבחינת חמאס אין מדובר בסתירה. מצד אחד יש בארגון שאיפה להראות שההפגנות הן רצון העם הנאנק תחת הסגר למעלה מעשור, ומצד שני חמאס מעוניין ונחוש להסיר את המצור בכל האמצעים. דבריהם של מרזוק או של ד"ר יוסף נועדו להעביר מסר כי יש על מה לדבר, כלומר המצור יוסר בכוח הנשק או באמצעות משא ומתן. 

לכן באופן לא מקרי החליטה הזרוע הצבאית של חמאס לקיים השבוע תמרון צבאי, הגדול ביותר שהתקיים בעזה. כמעט כל תושבי הרצועה שמעו או ראו אותו. במהלך התמרון, שכלל את כל הכוחות המזוינים של חמאס וכן חלק מהפלגים הפלסטינים המזוינים ברצועה, נורו רקטות לעבר הים ופגזים וירי מנשק קל באוויר. מעוצמת הירי הופעלה מערכת כיפת ברזל.

במערכת הביטחון מעריכים כי לחמאס יש כיום כ-30 אלף חמושים המשרתים בשכר במנגנוני הביטחון השונים, לרבות גדודי עז א-דין אל-קסאם ויחידות הנוח'בה שאומנו לפעול בתוך מערך המנהרות. כוחות אלה אינם יכולים באמת לאיים על ישראל, אלא רק לגרום להפרת השגרה הישראלית. לכן לחמאס לא נותרו הרבה ברירות אלא למצוא פתרונות אחרים כדי להיחלץ מהמצוקה אליה נקלע.

האם מנהיגי התנועה בחרו להעלות שוב את הצעת ההודנה עם ישראל? אף שהדברים הללו לא נאמרו באופן מפורש, חמאס עדיין לא חזר בו מהצעתו להגיע להסדר ארוך טווח עם ישראל שיכלול את הסרת המצור על עזה. הצעה מעין זו הועברה לישראל על ידי גורמים שונים לאחר מבצע "צוק איתן" אך נדחתה אז (ולא בפעם הראשונה) ע"י ישראל.

דבריהם הפייסניים של אבו מרזוק, אל-ברדוויל וד"ר יוסף לא נאמרו או הושמעו כעת במקריות. גם צעדת השיבה והתמרונים הצבאיים הכוללים הפצת תמונות של חמושים בכל רחבי עזה ותשדירים של עז א-דין אל-קסאם בשידורי תחנות אל-אקצא ואל-קודס נעשים מתוך מטרה מחושבת אחת: להראות לישראל שחמאס צבר עוצמה צבאית גדולה, אך במקביל קיימת גם אופציה אחרת של הסדר. אם להתבסס על דברי אל-ברדוויל, אין מניעה שגם ארה"ב תהיה מעורבת במהלך.