האם המופע המופרד בעפולה הוא נורמה או סימפטום של הקצנה מסוכנת?

ביום רביעי בלילה [14 באוגוסט], בזמן שבג"ץ פסל מטעמים פרוצדורליים את פסיקת בית המשפט המחוזי שאישרה לקיים הפרדה בין גברים לנשים במופע מוזיקלי בעפולה, כוכב הערב, הזמר החסידי הפופולרי מוטי שטיינמץ, כבר סלסל את שיריו וכבש את הקהל – את הנשים המאופקות שישבו בצד, ואת הגברים שישבו ורקדו במרכז. בדיוק כמו שרצו. מלבד ההנאה מקולו היפה של הזמר, הייתה זאת גם שמחה של מנצחים. את תחושות הקהל ביטא יו"ר ש"ס אריה דרעי, שאמר על הבמה: "אני מרשה לעצמי לברך כאן בקול: שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. השכל הישר ניצח. מי שניסה להכתיב לנו אורח חיים הפסיד היום".

יחד עם זאת, ברור לכל שהקרב על ההפרדה – לא רק במופעים מוזיקליים אלא גם למשל באוטובוסים, בסניפי דואר, בקמפוסים או ברחוב, רחוק מלהסתיים. תעיד על כך חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה ד"ר אביחי מנדלבליט, אשר סבור כי ניתן לבצע הפרדה מגדרית וולונטרית על ידי המשתתפים וכי ייתכנו נסיבות מיוחדות שבהן תוכל רשות מקומית לקיים אירוע בהפרדה עבור הציבור החרדי. הקרב הזה מתנהל לא רק בין החברה החרדית לבין מוסדות המדינה האזרחיים וארגונים חילוניים, אלא גם בתוך החברה החרדית  עצמה. השאלה היא, האם התערבות המדינה בעניין שנתפס על ידי החרדים כפנים-קהילתי תיצור מציאות חיים שונה או שתקצין את עמדותיהם של אלה המצדדים בהפרדה?

ד"ר אבישי בן חיים, הפרשן לענייני חרדים של חדשות 13, סבור שברגע שעניין מסוים הופך לנורמה – לא תהיה חזרה ממנו. "מה שכבר הפך למנהג אי אפשר לשנות", אומר בן חיים בשיחה עם אל-מוניטור, "אז המופעים בנפרד זו כבר מציאות וכך גם האוטובוסים בהפרדה. היום ההפרדה נכנסה גם לתחום של הביקורים בקברי הצדיקים. פעם זה היה משהו שכל המשפחה השתתפה בו, היום יש שם מחיצות והפרדה. בדברים האלה (בתקשורת) פחות מתעניינים".

בן חיים טוען שבשם הליברליזם והפלורליזם, מדינת ישראל בעצם מוותרת לאליטות החרדיות הקיצוניות ומתעלמת מהשפעתן על פניה של היהדות כולה. "תמיכה בגורמים חרדיים קיצוניים מתורגמת לפגיעה בחרדים המתונים, בדתיים המתונים ובציבור המזרחי. אם מדינת ישראל בוחרת ללכת לקראת החרדים, זה לא נשאר בזירה הפנים-חרדית. במהרה זה הופך לנורמה, גם בצבא וגם במקומות האחרים, ואז כבר החרדים המתונים והמזרחים מאמצים את הנורמה הזאת בלית ברירה. זה שהיום יש משפחות של חרדים שעושות שיט בירקון ובמקומות האחרים – זה בזכות מדינת ישראל החילונית.  החרדים המתונים לא יודעים להתגונן, והדינמיקה של הקצנה נמשכת" אומר בן-חיים.

לא כולם מסכימים ומסכימות עם טענתו. נשים חזקות ומשפיעות בחברה החרדית טוענות כי המדינה מתערבת בדברים שהם קונצנזוס (מבחינתן), אך נמנעת מלפעול במקומות שהם לאין ערוך חשובים יותר (עבורן) כגון חינוך ושילוב נשים חרדיות בפוליטיקה.

הרבנית עדינה בר-שלום, כלת פרס ישראל ובתו של הרב עובדיה יוסף, מספרת בשיחה עם אל-מוניטור כי החתונות שלה ושל אחיה התקיימו ללא מחיצות והפרדה, וכי אביה לא אסר על שירת נשים. היא גם מציינת שככל שהאירועים גדלו והפכו לפחות אינטימיים, הרב יוסף הסכים שתהיה הפרדה כי רק כך הנשים תוכלנה לרקוד בשמחות הללו.

"יש הבדל בין אוטובוס למופע", היא אומרת. "יש מקומות שבהם המדינה חייבת להתערב. ההלכה אוסרת על ריקוד של נשים וזה דבר אחד. אך כאשר יש חרדים שרוצים שבניהם ילמדו לימודי ליבה ויש כאלה שנלחמים בזה, ובגללם הבנים שלנו לא לומדים את לימודי הליבה – המדינה חייבת להתערב. מי שמחפש להפריד במדרכה, באוטובוס או בתור לדואר - גם זה לא מקובל".

גם אסתי שושן, המייסדת והמנכ"לית של תנועת "נבחרות" למען ייצוג של נשים חרדיות בכנסת, מודעת היטב להקצנה בסוגיית ההפרדה בציבור החרדי. לדבריה ההקצנה זו נובעת מהריאקציה של הרבנים נוכח השינויים העוברים על הציבור החרדי. "יש הקצנה בכל מיני תחומים: מדרכות נפרדות, אוטובוסים נפרדים. ישנם גם תורים נפרדים בסניפי דואר, בסופרמרקטים. אני מתנגדת לזה באופן מובהק", אומרת שושן לאל-מוניטור. "בעיניי מדובר בריאקציה, ככל שהציבור החרדי נפתח, מעורב יותר ומאפשר לעצמו יותר, כך שומרי הסף מנסים לעמוד בפרץ. ככל שהציבור החרדי ירשה לעצמו יותר אירועים מעורבים אז הריאקציה הדתית תגביר את החומות".

כדי להדגים עד כמה התמונה מורכבת, היא מספרת שעד כה שטיינמץ הופיע אך ורק בפני גברים ולא בפני קהל מעורב של גברים ונשים, כך שהמופע בעפולה היה בגדר חידוש. לדבריה, זה שהמפלגות החרדיות נאבקות למען קיומם של מופעים כאלה בניגוד לפסקי ההלכה של לא מעט רבנים משפיעים, הוא דבר חשוב. לארגונים שרוצים לפעול למען נשים חרדיות היא קוראת לשתף פעולה עם גורמים בקהילה, ולא לפעול מעל ראשם. "הארגונים האלה לא היו הולכים לכפר ערבי שם יש הדרה כלפי נשים בלי שיתוף פעולה עם הקהילה עצמה. במקרה שלנו הכל מותר וזה נורא מרגיז. זה מייצר הכי הרבה אנטגוניזם", אומרת שושן.

לעומתה, שרי רוט, חרדית בעצמה והפרשנית הפוליטית של אתר האינטרנט החרדי "חרדים 10", סבורה כי מקור הבעיה הוא התערבות יתר של בית המשפט בענייניה של הקהילה שלה. "המופעים שלנו תמיד היו מופרדים", היא אומרת לאל-מוניטור, "זה מה שהציבור החרדי רוצה. אני גרה במודיעין עילית, מקום מאוד חרדי, ואין בו הפרדה כזאת גורפת באוטובוסים. יש שניים-שלושה ספסלים שמשאירים אותם לגברים בלי שום כפיה, ובשאר חלקי האוטובוס המשפחות יושבות יחד. לדעתי, יש כאן התרחקות מהחזון של בן גוריון שרצה שהמדינה תהיה גם יהודית וגם דמוקרטית. אז בית המשפט העליון לא ניסה להתערב למיעוטים".

הדילמה של בתי המשפט, היועץ המשפטי לממשלה וארגונים חברתיים בסוגיות הללו היא גדולה. כל פעולה וכל החלטה בנושא הטעון הזה יגרמו לסערה. בדרך, הפוליטיקאים ינסו להפיק מכך תועלת מרבית, כל אחד לכיוון שלו. ברור שכל פתרון קיצוני שיאסור את ההפרדה באופן מוחלט או שיסכים לכל דרישה של ההנהגה החרדית רק יחמיר את המצב. בסופו של דבר, ישראל תצטרך למצוא את שביל הזהב, אשר מצד אחד יאפשר לחרדים לחיות וליהנות על פי דרכם, אך מצד שני יגדיר בצורה ברורה ולא משתמעת לשני פנים את הנורמה המקובלת במדינה בעבור כלל הציבור. רק כך ניתן יהיה להמשיך בדו-קיום עם הציבור החרדי, ובה בעת גם לקבוע את הקווים האדומים שעליהם לא מנהלים משא ומתן.