נורמליזציה עם ישראל? מדינות המפרץ לא מחכות לפלסטינים

ב-1977 נחת בנמל התעופה בן גוריון נשיא מצרים אנואר סאדאת והיה למנהיג הערבי הראשון – אויב מר שיזם מלחמה עקובה מדם ב-1973 – שעשה זאת. אותו אויב חתם ב-1979 על הסכם שלום עם ישראל. הסוגייה הפלסטינית נשארה מחוץ להסכם, מלבד הצעת פתרון של אוטונומיה. 

הכינוס הכלכלי בבחריין השבוע [25 ביוני] הוא מסר לפלסטינים, כי גם מדינות המפרץ הסוניות עשויות להגיע להסכם שלום כזה או אחר עם ישראל עוד לפני שהסכסוך הישראלי-פלסטיני יגיע לקיצו. אין זה סוד שהקשר של אותן מדינות עם ישראל מתהדק בשנים האחרונות על רקע המאבק המשותף באויב האיראני ובטרור שהוא מייצר. למעשה השבוע בבחריין יצא לאור אחד הסודות הגלויים במזרח התיכון: מערכת היחסים בין מדינת ישראל לבין חלק ממדינות המפרץ ובהן ערב הסעודית, עומאן, בחריין ואחרות. הפלסטינים שוב מחוץ לתמונה ועניין זה בולט עוד יותר נוכח החלטתם להחרים את הוועידה.

העובדה שבכירים במדינות ערב משוחחים בטבעיות עם אנשי עסקים ישראלים בהם האלוף במילואים יואב (פולי) מרדכי, ועם עיתונאים ישראלים, במסדרונות הכינוס במנאמה, מנפצת את מיתוס החרמת הישראלים. בעיניים ישראליות מופע הנורמליזציה הזה היה חשוב בהרבה מהמטרה הרשמית של הכנס, אותה תכנית מרשל אזורית המתמקדת בפלסטינים בדרך להקמת מדינתם. כתבת הארץ נעה לנדאו, שנכחה במנאמה, אף דיווחה על ביקורת חריפה מאוד כלפי התנהלותה של הרשות הפלסטינית בשל החרמתה את הוועידה.

לפי הדיווחים של עיתונאים ישראלים, הבחריינים טרחו מאוד כדי לגרום לאורחים הישראלים הנדירים בארצם להרגיש בנוח. הם אף עודדו את הקהילה היהודית הזעירה להיחשף לתקשורת הישראלית. כך נפתח במיוחד עבור העיתונאים מישראל בית הכנסת הקטן של הקהילה בסמטאות שוק מקומי, שם הם פגשו גם בג'ייסון גרינבלט השליח האמריקני ומשושביני הכינוס.

את הבום העיקרי נתן שר החוץ של בחריין, השיח' ח'אלד בן אחמד אל-ח'ליפה, בסדרת ראיונות תקדימית לכתבי ערוצי טלוויזיה ישראלים שנציגיהם הגיעו לבחריין. חשיבות הראיונות הללו היא בעצם קיומם ובשבירת הטאבו, אך גם במה שנאמר בהם. אל-ח'ליפה אמנם נתן את האמירות המסורתיות על החובה שבהקמת מדינה פלסטינית, אבל דיבר במקביל על הצורך בדיאלוג ישיר עם ישראל. הביקורת החריפה מצדו על הפלסטינים הייתה עוד תקדים בולט, כאשר אמר שאסור היה להנהגה הפלסטינית להחרים את הוועידה וכי זו שגיאה לנסות להדיר את ארה"ב מתהליך השלום. עוד אמירה חשובה הייתה בזכות פעולות ישראל נגד איראן בסוריה. "זכותה של כל מדינה להגן על עצמה", הוא קבע.

שר ישראלי המעורה בנושא אמר לאל-מוניטור כי בירושלים הופתעו מקבלת הפנים החמה בבחריין ובעיקר מההתבטאויות החריפות כלפי הפלסטינים. "אנחנו שומעים את האמירות האלה לא מעט בשיחות הסגורות, אבל זו הפעם הראשונה שניתן לכך ביטוי פומבי מול המצלמות", הוא אמר.

השר העריך כי הכינוס יסיר חסמים רבים מעל קשרי מסחר של ישראל עם מדינות המפרץ. הקשרים הללו נוגעים בחלקם למוצרי טכנולוגיה עילית הקשורה ללוחמת סייבר ולמעקב, כך למשל פורסם בעבר כי נעשה שימוש בתוכנות של חברה ישראלית במעקב אחר העיתונאי ג'מאל חשוקג'י שחוסל בקונסוליה הסעודית באיסטנבול. תחומי מסחר אחרים בין המדינות הם התפלה ושימוש מושכל במים (טפטפות), אנרגיה סולארית ומגוון פיתוחים חקלאיים המותאמים למדינות מדבריות.

האלוף במיל' איתן דנגוט, לשעבר מתאם פעולות הממשלה בשטחים, אומר בשיחה עם אל-מוניטור כי הפלסטינים פחות מעניינים את מדינות המפרץ, אבל הצורך בחיזוק הברית מול איראן היא מטרה עליונה הקושרת אותם לישראל, לארה"ב ולתכנית המאה של טראמפ. מכאן מעורבותן הרבה בכינוס במנאמה והסכמתן לתת פומבי לקשרים עם ישראל.

הנפגעת העיקרית מכל זה היא ההנהגה הפלסטינית, שקיבלה מהמדינות הערביות מסר ברור מאוד עד כמה היא תקועה לגורמים רבי-השפעה באזור כמו עצם בגרון, וכי בהתנהלותה היא מונעת התקדמות בשיתופי פעולה ביטחוניים, טכנולוגיים וכלכליים. האמריקאים מצדם נשמעים יותר ויותר כמי שרומזים שיש להחליף את ההנהגה הפלסטינית הנוכחית. האמירות האלה מטרידות מאוד את רמאללה ועזה וגורמות, בינתיים, להעמקת הקרע.

תמונת המצב הזו לא נעלמה מעיני הפלסטינים. אנשיו של אבו מאזן אמנם ארגנו הפגנות בכמה מערי הגדה נגד ועידת בחריין, והתקשורת הפלסטינית תקפה את הכינוס בבחריין ואת המדינות הערביות שהשתתפו בו, אבל מאחורי הקלעים התנהל ויכוח פלסטיני אמיתי. שלומי אלדר כתב כאן באל-מוניטור כי מוחמד דחלאן, אחד ממתנגדיו של אבו מאזן השוהה בדובאי, הוא מהמבקרים הפלסטינים הבולטים על שלילת הוועידה בבחריין. אחד מאנשיו של דחלאן אמר לאלדר, כי "מדיניות ה'לא' (של אבו מאזן) תביא אותנו לאבדון. (גם) אנחנו לא מסכימים לדרך השלום, כביכול, של הנשיא האמריקאי הלא יציב, אבל הפניית גב למדינות המפרץ המוכנות להשקיע מיליארדים לפתרון המצוקה של הפלסטינים היא מעשה איוולת שעלול להתברר כטעות היסטורית. אבו מאזן דואג רק לעצמו ורק לשלטונו ולא לעתיד".

במנאמה הונחה השבוע אבן פינה משמעותית בדרך לנורמליזציה גלויה בין ישראל למדינות סוניות פרגמטיות, אבל היעדר הסכם עם הפלסטינים מעכב את המשך פיתוח הקשרים. עם זאת, לא בטוח שעיכוב מתמשך בתהליך השלום עם הפלסטינים יעצור את הנורמליזציה הזו. בבחריין המדינות הללו הבהירו לפלסטינים כי הן בעד פתרון מדיני אבל כדאי שהפלסטינים יזדרזו, יש להן עוד אינטרסים חשובים והן לא יחכו להם יותר מדי זמן.

מבחינת ישראל של בנימין נתניהו זהו מצב אופטימלי. הפלסטינים מוצגים כסרבנים ונמצאים מחוץ למשחק, בעוד ישראל מהדקת את הקשרים המסחריים והאחרים עם מדינות המפרץ בשם האינטרס המשותף נגד איראן. פרסום החלק המדיני של תכנית טראמפ יהווה את המבחן האמיתי לכל הצדדים. גם ישראל תצטרך אז לגלות גמישות כדי שלא לפספס את הרווחים שגרפה בבחריין.