המבוכה של נתניהו, המבוכה של סינוואר

התקשורת הישראלית עסקה השבוע רבות במבוכה הרבה שחמאס הצליח לגרום לראש הממשלה בנימין נתניהו. ביום שלישי [10 בספטמבר], כשניצב על הבמה בכנס פעילים רב משתתפים באשדוד, נשמעה אזעקת צבע אדום. "מר ביטחון" נתניהו פונה על ידי מאבטחיו לחדר מוגן בעודו שואל "לאן הם צריכים ללכת?", כשהוא מתכוון לקהל שנשאר במקומו והריע לו. לאחר כמה דקות הוא חזר לבמה והמשיך בנאומו. אחר כך כתב בפייסבוק: "תמיכה אדירה באשדוד. חייבים להצביע מחל כדי למנוע ממשלת שמאל-ערבים". כל האירוע המביך הזה שודר בחי בעמוד הפייסבוק שלו, אבל נמחק מאוחר יותר.

בתום האירוע כינס נתניהו ישיבה ביטחונית בקריה עם ראשי מערכת הביטחון ופרסם תמונה מהישיבה. בכל זאת, ירי רקטות על אשדוד סתם כך, ללא סיבה נראית לעין, במהלך כנס בחירות של נתניהו בעיר, מחייב צילום הרגעה לציבור הישראלי. מעין תשובת נגד לתמונת הניצחון שחמאס מבחינתו הצליח להשיג. הקטע שבו נתניהו פונה מהבמה שודר בערוצי הטלוויזיה של חמאס שוב ושוב כששדרי התחנה מחייכים מאוזן לאוזן.

לא המבוכה שנגרמה לנתניהו צריכה לעמוד כאן על הפרק, אלא התעוזה של חמאס. בישראל תהו, האם למען תמונת ניצחון שכזו חמאס הקריב הכל, כלומר הסתכן בכך שישראל תגיב בעוצמה קשה וששני הצדדים ייגררו לעימות צבאי רחב ולשפיכות דמים הדדית? האם ייתכן שהנהגת חמאס העריכה כי בדומה למערכת הבחירות באפריל, גם כעת נתניהו לא יעז לצאת למערכה כוללת בעזה מחשש שייפגע אלקטורלית?

אכן, במהלך חודש מארס [2019] שיגר חמאס מאות רקטות לעבר ישראל במטרה להשיג הקלות ומתוך הערכה שערב בחירות ידיו של נתניהו כבולות. ההנהגה המדינית – יחיא סינוואר, איסמעיל הנייה ואחרים סברו שרק לחץ על ישראל יביא שיפור לעזה הנחנקת. עם תמיכה כזו מצדם, גם הזרוע הצבאית ששה אלי קרב, ואליהם הצטרפו פעילי הג'יהאד האסלאמי שגם ברשותם מאגר של רקטות ארוכות טווח. בסופו של דבר הרקטות שוגרו, על החיים ועל המוות. ישראל לא שברה את הכלים.

שתי הרקטות ארוכות הטווח שנורו השבוע לאשקלון ואשדוד (שתיהן אגב יורטו בידי כיפת ברזל) הן סיפור אחר לגמרי. הן שוגרו יומיים לאחר שמשלחת ביטחונית מצרית הגיעה לעזה [8 בספטמבר] לפגישה עם הנהגת חמאס והנהגת הג'יהאד האסלאמי כדי לדון בהבנות עם ישראל. הג'יהאד הפך לשותף כמעט מלא בקבלת החלטות ברצועה מאז ההתקרבות האחרונה בין טהרן לחמאס.

במסגרת הפגישה דנו הצדדים בהרגעת המתיחות בדרום ובהקלות משמעותיות בעזה לאחר הבחירות בישראל. הנהגת חמאס אינה מעוניינת בשלב זה לשבור את הכלים, ואכן לאחר שיגור שתי הרקטות אל אשדוד ואשקלון העביר חמאס דרך מצרים מסר ברור לישראל, כי הוא אינו עומד מאחורי הירי. הדברים הללו התקבלו בישראל בספק רב. רק לחמאס ולג'יהאד האסלאמי יש רקטות שטווח הירי שלהן מגיע עד אשדוד, ורק לחמאס יש שליטה מלאה על השטח. לכן לא ייתכן שהירי בוצע בלי ידיעתו.

מה שכן, אומר מקור ביטחוני לאל-מוניטור, לא מן הנמנע שהירי היה מתחת לאפם ועל חמתם של מנהיגי התנועה. אמנם כמה שעות לפני כן רחפן של צה"ל נפל בדרום הרצועה, אך בצה"ל משוכנעים שההחלטה לירות לעבר אשדוד ואשקלון לא באה בתגובה לרחפן, אלא התקבלה ע"י בכירי הזרוע הצבאית כדי להעלות את מורל אנשיה. אלא שלא רק את נתניהו הם הביכו. ההנהגה המדינית של חמאס הובכה לא פחות.

ההתייעצות של ראשי מערכת הביטחון, אשר כונסו בדחיפות ע"י נתניהו, לא נערכו כדי לקבל החלטות דרמטיות, אלא להראות ש"מר ביטחון" לא עובר לסדר היום על הבכתו. ובמסגרת ההתייעצויות הללו הובהרה התמונה הידועה של אובדן שליטה בחמאס. הפעם כבר לא מדובר ב"סוררים" שפרשו מהארגון והצטרפו לארגונים סלפים או כאלה שיצאו לפעולת יחיד בעקבות אכזבתם מהקו המתון לשיטתם שנוקטת חמאס כלפי לישראל. עכשיו מדובר במשהו עמוק הרבה יותר. יחסי הזרוע הצבאית והזרוע המדינית וכיפופי הידיים ביניהן.

"זה קו פרשת מים שהדליק נורה אדומה בקרב מערכת הביטחון", אומר המקור הבטחוני לאל-מוניטור. לדבריו, למרות שחמאס טוען כי הוא הריבון בעזה וכי קיימת אצלו משמעת ארגונית הדוקה, בכירי הזרוע הצבאית עושים מה שבא להם. והם אפילו לא מפעילים שיקול דעת. לא רק שהם פועלים נגד הקו של התנועה, הם גם מוכנים בלי ניד עפעף להקריב את חייהם של תושבי עזה.

לפי המקור, באירוע הזה גם המצרים הבינו עם מי יש להם עסק. כל מאמציהם, וכל שיחותיהם עם סינוואר והנייה, וכל העברת המסרים לישראל, והתוכניות המקיפות לשיפור הכלכלה בעזה, וההקלות במעברים – ובסוף באים פעילים מרכזיים בזרוע הצבאית של חמאס ומוכיחים קבל עם ועולם מיהו בעל הבית האמיתי ברצועה ומי באמת מקבל שם את ההחלטות.

התגובה הישראלית לירי על אשדוד ואשקלון הייתה חריפה מעט יותר מהרגיל. דובר צה"ל דיווח כי הותקפו 15 מטרות טרור, כולל מנהרה שחמאס תכנן להפוך להתקפית. אבל עדיין, בישראל נזהרו מאוד שלא להסלים את המצב ושלא לפגוע בפעילי חמאס. נתניהו מן הסתם אינו מעוניין להסתכן כעת בהסלמה שתוביל לשיבוש הבחירות.

הבעיה היא שישראל יכולה להמשיך לדבר עם מצרים וחמאס על הבנות ועל הסדרה, אבל נדמה כי תמיד ברקע יעמוד החשש שבעל הבית האמיתי, קרי הזרוע הצבאית, יצפצף על ההנהגה המדינית ויבקש להוכיח שהכוח האמיתי נמצא רק בידו. גם אם כתוצאה מכך ישלמו תושבי עזה בחייהם.

אכן, אישור להערכות הישראליות החדשות בעקבות הירי התקבל ביום חמישי (12 בספטמבר) מנתניהו עצמו. בראיון ברדיו, חמישה ימים לבחירות, הוא אומר שככל הנראה, לא תהייה ברירה אלא לצאת למערכה גדולה ולמוטט את שלטון חמאס ברצועת עזה. נתניהו המשיך והסביר בדיוק את הקו שהתגבש בישיבת ראשי מערכת הביטחון: "יש לנו מצב יסודי של השתלטות קבוצת טרור שמפעילה רקטות, שלא משתלטת על פלגים סוררים גם כשהיא רוצה. חמאס מבינים לאן הם הולכים, אבל הם לא מצליחים. כיוון שהם לא מצליחים, לא תהיה ברירה אלא להיכנס למערכה, מלחמה מול עזה.''