משלחת חמאס בראשותו של סגן ראש הלשכה המדינית, סלאח אל-ערורי, הגיעה השבוע לטהרן וזכתה להיפגש עם המנהיג העליון של איראן, עלי חמינאי [22 ביולי]. מאז נבחר אל-ערורי לתפקיד לפני כשנתיים [אוקטובר 2017], הוא שם לו למטרה להדק את הקשרים עם טהרן נוכח הנתק מימי חאלד משעל, שנחשב באיראן לפרסונה נון גראטה.
אל-ערורי כבר ביקר בטהרן בעבר, אבל הפעם כאמור הוא זכה לכבוד של בני ברית. אל-ערורי נפגש עם מנהיגה הרוחני של איראן וקיבל ממנו הבטחת ידיד להמשך סיוע צבאי וכלכלי, כי "ניצחון על האויב יושג רק במאבק והתנגדות" – כך חמינאי. ועוד אמר מנהיגה הרוחני של איראן: "רק לפני מספר שנים הפלסטינים היו נלחמים באויב הציוני עם אבנים, אבל היום הם מצוידים בטילים מדויקים". את הטילים האלה קיבל חמאס מטהרן, בין היתר בזכות מאמצי הפיוס של אל-ערורי.
בתגובה לדברים הללו התחייב אל-ערורי כי "חמאס יהיה קו ההגנה הראשון של איראן בצל התוקפנות האחרונה של המערב" וכי "כל אויב של איראן הוא אויב של פלסטין ושל ציר ההתנגדות".
אל-ערורי, המתגורר בביירות מאז שגורש מאיסטנבול, מדבר בשם כל הפלסטינים ומתהדר בעמידה צבאית איתנה מול כוחות גדולים ועצומים עשרות מונים מחמושי חמאס, כאילו ארגון חמאס הוא מעצמה גדולה. במצבו הנוכחי של חמאס, ייתכן שהדיבורים וההבטחות חשובים גם כאשר אין להם כיסוי במציאות.
באותה פגישה הגיש אל-ערורי לחמינאי מכתב מאיסמעיל הנייה, ראש הלשכה המדינית, שבו הוא מבטיח שחמאס יעמוד לצדה של טהרן בעת מלחמה. הנייה, על אף רצונו הרב, לא יכול היה להגיע לאותה פגישה חשובה בטהרן כיוון שהמצרים הודיעו לו כי לא יאפשרו את מעברו במעבר רפיח. בכך נמנע ממנו לקיים סיור לגיוס כספים שתכנן אצל יריבותיה המושבעות של מצרים – קטאר, איראן וטורקיה. הנייה לא העז לפצות פה ולבקר את ההחלטה המצרית הכולאת אותו בעזה. בכל זאת אסור להרגיז את המצרים. הנייה, שהוא תומך נלהב בהידוק הקשרים עם טהרן כמו מנהיגים נוספים בתנועה, גם מבין היטב כי להידוק הקשר עם איראן יש מחיר. ודאי כאשר מצרים משקיעה מאמץ כביר להסדרה עם ישראל, ועכשיו נאלצת לראות מהצד איך אל-ערורי נופל לזרועותיו של חמינאי.
אם לשפוט לפי ההצהרות המתחנפות בטהרן, נראה שאל-ערורי והנייה בחרו צד ולעזאזל ההסדרה. והרי איזו חזית יש לחמאס מלבד החזית עם ישראל?
"ישראל תצטרך לבחון טוב טוב את מה שהתרחש השבוע בתוך חמאס", אומר לאל-מוניטור מקור ביטחוני ישראלי. לדבריו, לסיוע מטהרן שחמאס מתגאה בו וחמינאי מבטיח להמשיך באופן סדיר, "יש משמעות אחת מבחינתה של ישראל. חמאס מתחייב להתנהג לפי הדרישות של טהרן ולרצות את מנהיגיה על הסיוע המובטח. חמינאי מבטיח טילים מדויקים, כסף וסיוע נרחב, וחמאס מתחייב בתמורה להיות בקו הראשון. אין פשוט מזה".
עוד לפני פגישתם השבוע של חמינאי ואל-ערורי בטהרן, פרסם חמזה איסמעיל אבו שנב, בנו של מנהיג חמאס איסמעיל אבו שנב שחוסל ע"י ישראל ב-2003, מאמר בביטאון "אל-ריסאלה" ובו פירט באופן יוצא דופן את הסיוע הנדיב שהעניקה איראן לחמאס. לטענתו, איראן מימנה את פרויקט המנהרות (שהוקפא בינתיים), סייעה לזרוע הצבאית של התנועה עז א-דין אל-קסאם במאמצים להגדלת טווח הרקטות ודיוקם, ובנוסף מאמנת עשרות לוחמים של הזרוע הצבאית בשיטות לחימה ובאיסוף מודיעין. מטרת המאמר המפורט הייתה להראות לאיראנים שההשקעה שלהם לא ירדה לטמיון וכי למשאבים שהשקיעו יש תכלית - במיוחד עת המשבר במפרץ מחריף, טהרן מאוימת על ידי מעצמות המערב וסכנת מלחמה מרחפת באוויר.
בשלב זה, במערכת הביטחון הישראלית אין עדיין המלצה לעצור את שורת ההקלות לרצועת עזה שעליהן הוסכם במסגרת המגעים להסדרה, אבל השבוע נוספה עוד סיבה לדאגה.
הפגישה בטהרן חזרה וחשפה את המחלוקת הפנימית הקיימת בתוך חמאס – מה עדיף על מה: יחסים טובים עם השכנה מצרים היושבת על ברז החמצן וברצותה תפתח ותרחיב אותו וברצותה תצמצמו? או לשים את יהבה על טהרן המעניקה לחמאס סיוע כלכלי וצבאי, כשלכך יש תג מחיר ברור?
בשעה שיחיא סינוואר דוחף להסדרה ומעוניין לתת למצרים למצות את המהלכים מול ישראל, בתקווה שאלו יקלו את המצור וישפרו את המצב הכלכלי החמור בעזה, באים הנייה ואל-ערורי ומסכנים מבחינתו את הכל. והסכנה היא ממשית. ישראל לא תוכל להתקדם לשלבים הבאים של ההסדרה כמו הקמת אזור תעשייה משותף, ייבוא חומרי גלם האסורים עדיין לכניסה לרצועה מחשש שישמשו לייצור אמצעי לחימה ויציאת אלפי פועלים פלסטינים מעזה לעבודה בישראל, כשמנהיגי התנועה מתחייבים לרקוד לצלילי חלילו של חמינאי.
"חמאס ידעו תמיד לחבל לעצמם ולתושבי עזה המשלמים על כך מחיר", אומר לאל-מוניטור המקור הביטחוני. לדבריו, חמאס מפר את כלל ההתנהגות הראשון שטבע מנהיג ומייסד חמאס השייח' אחמד יאסין. "על אף חיבתו והערצתו למהפכה האיראנית ולמשטר האייתוללות שקם בטהרן, הוא לא היה מוכן לקבל סיוע איראני ולהיות כפוף לתכתיבי טהרן", אומר המקור. מנהיגי חמאס בהווה הולכים בדרך ההפוכה. הם מהמרים על טהרן, משעבדים בדרך את עזה ואת תושביה לאינטרסים של האיראנים, ומסכנים את ההסדרה עם ישראל.