המתקפה הכימית בסוריה: האם חובתה של ישראל לפעול?

הסמיכות בין המתקפה הכימית האכזרית האחרונה בסוריה המיוחסת לנשיא אסד [8 באפריל] לבין אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה יום השואה שנפתחו ביום רביעי בערב [11 אפריל], עוררו קריאות רבות בישראל לפעול בשם המוסר והמחויבות היהודית לא לעמוד מנגד לזוועות מעין אלו. קשה היה להישאר אדיש למראה התמונות הנוראיות של תינוקות מתים בעיר הסורית דומא, אשר מילאו את הרשתות החברתיות וגם פורסמו בכלי תקשורת ישראלים.

"לנוכח מראות הזוועה...נראה כי המנגנונים והגופים שהקהילה הבינלאומית יזמה הקמתם לאחר השואה במטרה למנוע הישנות של פשעים כנגד האנושות, נכשלים בתפקידם", אמר ביום שלישי [10 באפריל] אבנר שלו, יו"ר ארגון "יד ושם". שלו קרא לעולם לספק סיוע הומניטרי לקורבנות, וטען כי "המראות המזעזעים שאנו עדים להם, כאן מעבר לגבול, מתאפשרים ומתמשכים כתוצאה מאדישות העולם".

לעומתו, הרב הראשי הספרדי לישראל הרב יצחק יוסף קרא לאקטיביות של ממש מצד המדינה היהודית, שכן לדבריו היא נושאת בחובה מוסרית שלא לשתוק: "כיהודים שעברו השמדת עם, כיהודים שתורתם היא אור לעמים, החובה המוסרית שלנו היא לנסות למנוע את הטבח, זוהי חובה שאינה פחותה מהחובה המוסרית שהייתה להשמדת הכור בסוריה".

ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (במיל') עמוס ידלין, קשר בין יום השואה להרג בדומא. "מדינת ישראל, בעיתוי הרגיש לפני יום השואה, חשוב שגם היא תבהיר את עמדתה המוסרית מול רוצח שלא מהסס להשתמש שוב ושוב בנשק השמדה המונית", הוא צייץ בטוויטר.

ישראל הרשמית הסתפקה בהודעת גינוי חריפה שיצאה ממשרד החוץ ובה האשימה את משטר אסד בשימוש חוזר ונשנה בנשק כימי. מלבד הגינוי ישראל לא התחייבה או איימה להגיב על המתקפה הכימית בדומא, ואת מעורבותה הצבאית הגוברת בסוריה היא משאירה כך נדמה לעניינים הנוגעים ישירות לריבונותה או לביטחונה.

למעשה גם בעבר, מול מקרים אחרים של רצח עם, ישראל לא נקטה בצעדים אקטיביים כלשהם, למרות מחויבותה ההיסטורית-מוסרית כמדינת העם היהודי, שחווה את הנוראה שבזוועות בעידן המודרני.

כמו הקהילה הבינלאומית בכללותה, גם ישראל לא פעלה להציל את הנטבחים ברואנדה ב-1994 שזוועותיה היו ידועות, או של הנטבחים בדארפור מאז 2003. כך גם באזורים קרובים יותר גיאוגרפית לישראל: למשל הטבח השיטתי של היזידים על ידי אנשי דעא"ש. מעשי אונס, התעללות ורצח דווחו כמעט בזמן אמת ברשתות החברתיות – ישראל הרשמית והקהילייה הבינלאומית הזדעזעו אך לא התערבו.

למעשה הקהילייה הבינלאומית ובכללה ישראל עומדת פעם אחר פעם מול טבח אזרחים ואינה פועלת, אף שבשנת 1948, לאחר חשיפת ממדי רצח היהודים על ידי הנאצים, אומצה על ידי האו"ם אמנה בדבר מניעתו של רצח עם. ישראל הצטרפה לאמנה ב-1949.

בפועל, שיקולים דיפלומטיים ואינטרסים פוליטיים מונעים התערבות בזמן אמת במקרים של פשעים כנגד האנושות, והם גם קיימים בהקשר של טבח עם שהתרחש לפני כמאה שנה: ישראל מתחמקת מלהכיר ברצח העם הארמני שהתרחש בזמן מלחמת העולם הראשונה [1918-1915] בשל חשש לפגיעה ביחסים עם טורקיה. רצח העם הארמני, כמו גם רצח העם של בני ההררו והנאמה במערב אפריקה, נחשבים לראשונים מסוגם במאה ה-20. באשר לרצח העם הארמני המוכר יותר, אין חולקים על זוועותיו וממדיו. על פי ההערכות בין מיליון למיליון וחצי ארמנים נטבחו אז על ידי המשטר העותומני.

ההתחמקות הישראלית מהכרה ברצח העם הארמני אינה מקור לגאווה לאומית או יהודית. בשנת 2015 צוין יום השנה המאה לרצח העם הארמני, ובישראל התעורר שוב הדיון בשאלת ההכרה. במאמר שכתב השר לשעבר יוסי שריד בעיתון הארץ הוא סיפר כיצד גם שמעון פרס וגם אהוד ברק כראשי ממשלה התחמקו מלהכיר בשואת הארמנים. שריד, שניסה לפעול לטובת שינוי הקו הזה, אף ציטט את פרס כמי שאמר לו: "את הג'נוסייד הארמני צריך להניח להיסטוריונים". גם כשהחלו יחסי ישראל-טורקיה תחת ארדואן להתערער, ישראל לא חרגה ממדיניותה זו.

ב-2015 הפתיע יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, כשהכריז בדיון בכנסת לציון  p.p1 {margin: 0.0px 0.0px 0.0px 0.0px; text-align: right; font: 18.7px Times; color: #2e393c; -webkit-text-stroke: #2e393c} span.s1 {font-kerning: none} יום 100 שנים לרצח העם הארמני כי הגיעה העת שמדינת ישראל תכיר בשואת הארמנים. אדלשטיין אמר אז כי "מדובר באחד האירועים הדרמטיים והשפלים שהתחוללו כאן בראשית המאה הקודמת", וציין כי "אין זה סוד שמדינת ישראל נקטה עד כה עמדה אמביוולנטית לגבי רצח העם הארמני. סבך של אילוצים, דיפלומטיים ואחרים, הביא לכך שהעמדה הישראלית הרשמית הייתה מהוססת מדי, מאופקת מדי, וכפועל יוצא – היא המעיטה כביכול בערכו ובעוצמתו של המאורע הזה".

למרות הדברים הללו, ישראל לא שינתה את דרכה. שנה לאחר מכן ועדת החינוך קיימה דיון מחודש בעניין והכירה בטבח, אך אין לכך תוקף מדינתי רשמי.

במקרה של הטיהור האתני של בני הרוהינגה ישראל אמנם לא נותרה אדישה והציעה להם סיוע הומניטרי, אך בו בעת הואשמה כי סיפקה נשק למשטר במיאנמר. מכל מקום, ישראל לא הובילה התערבות בינלאומית משמעותית.

האם ישראל תפעל נגד סוריה בעקבות השימוש בנשק כימי? הסיכוי לכך הוא קלוש. תגובה צבאית אפשרית מכיוונה של ארה"ב, שמאותתת כי בכוונה לפעול. הנשיא טראמפ שרק לאחרונה דיבר על הוצאת החיילים האמריקאים מסוריה, נשמע נחוש בימים האחרונים ולא חסך גינוי או אשמה מאסד אותו כינה "חיה" בציוץ בטוויטר.

כעת, כשהקריאות לפעול בסוריה נוכח זוועות דומא מתערבבות עם זיכרון השואה ועם האינטרס הישראלי ביטחוני למנוע ההתבססות איראנית בסוריה, נוצר רף ציפיות גבוה שישראל תפעל.