מלחמת ישראל-איראן

ב-15 בנובמבר צייץ שר הביטחון הישראלי אביגדור ליברמן את הטקסט הבא: "סיימתי עכשיו ביקור בן יומיים בגבול הצפון...לא נאפשר התבססות שיעית איראנית בסוריה, ולא נאפשר להפוך את כל סוריה למוצב קדמי נגד מדינת ישראל. מי שלא הבין את זה, כדאי שיבין".

בסוף השבוע, בלילה שבין ה-1 ל-2 בדצמבר, הפציצו מטוסים אלמונים בסיס צבאי שעובר שיפוצים כ-14 ק"מ דרומית מערבית מדמשק. ב-11 בנובמבר, ארבעה ימים בלבד לפני הציוץ של ליברמן, פרסמה רשת BBC הבריטית תמונות לוויין שהעידו על בנייה ותהליך שיפוצים נרחב באותו בסיס שהופצץ. על פי הרשת הבריטית, הבסיס הזה אמור לקלוט חיילים וכלי נשק, וגורמי מודיעין מערביים הוסיפו כי מדובר בחיילים של המיליציות השיעיות שפעלו בהשראת איראן במלחמת האזרחים בסוריה בשנים האחרונות. במילים אחרות, זרועה הארוכה של איראן עמדה להשתקע לראשונה בבסיס קבע צבאי בפאתי דמשק. מטווחי תותח מהגבול הישראלי ברמת הגולן.

זו הפעם השנייה בה ישראל מבצעת, לפי פרסומים זרים, תקיפות המוכיחות כי הקווים האדומים עליהם אותתה בחודשים האחרונים שרירים וקיימים, וכי היא מתכוונת לעמוד מאחוריהם ולהפעיל כוח צבאי בכל פעם שייפרצו. התקיפה הקודמת אירעה ב-7 בספטמבר, עת שוגרו טילי אוויר-קרקע לעבר מפעל להרכבת "קיטים" על טילים לצורך הגברת יכולת הפגיעה המדויקת שלהם. גם הנושא הזה, פרויקט הדיוק האיראני בסוריה ולבנון, הוכרז על ידי ישראל כקו אדום ברור, קאזוס בלי עליו לא תעבור בשתיקה.

ישראל לא לקחה אחריות על תקיפת הבסיס השבוע, אבל על פי כלי התקשורת הערבים בכלל והסורים בפרט, אין כל ספק שחיל האוויר הישראלי הוא שביצע את התקיפה.

במילים אחרות: לישראל מיוחסת תקיפה צבאית של מתקן שהאיראנים בונים עבור מיליציות שיעיות שהקימו ופועלות בהשראתם ופיקודם. המשמעות היא שבין ישראל לאיראן כבר ניטשת מלחמה, אם כי על אש קטנה ובעצימות נמוכה. המלחמה הזו אינה ישירה עדיין ומתנהלת באמצעות השליחים ("פרוקסיז") השונים של איראן באזור, אבל אי אפשר להכחיש אותה. היא מתנהלת ברציפות, באוויר, בים וביבשה. שני הצדדים מודדים זה את זה בשבע עיניים, מותחים את זרועות המודיעין שלהם למקסימום ומשתדלים לתמרן בתוך כללי משחק מעורפלים הנקבעים תוך כדי המשחק, כשכל צד מנסה להרתיע את הצד הנגדי ולמנוע, באותה נשימה, התדרדרות למלחמה כוללת. מסובך.

מסקנה ברורה אחת ניתן להסיק מהפעילות המיוחסת לישראל בחודשים האחרונים: האזהרות הישראליות היו רציניות. ישראל החליטה למנוע בכוח חצייה של הקווים האדומים עליהם החליטה. היא תקפה כשגילתה מפעל לדיוק רקטות וטילים, היא תקפה כשגילתה בסיס המיועד לאכלס מיליציה שיעית סמוך לדמשק. היא לא לקחה אחריות על התקיפות, אבל לאף אחד אין אשליות באשר לזהות המטוסים התוקפים.

לאל-מוניטור נודע כי במפגשים האחרונים שקיימו נתניהו וליברמן עם מקביליהם הרוסים, הם הודיעו באופן חד משמעי כי ישראל שומרת בידיה את חופש הפעולה וכי היא מתכוונת לתקוף בכל פעם שהאינטרסים הביטחוניים שלה ייפגעו. הישראלים גם רמזו כי עדיף שהרוסים עצמם הם שיפעלו לאכיפת הסטטוס קוו, הרחקת האיראנים וסיוע למניעת הפיכת הטילים והרקטות שבידי חיזבאללה למדויקים יותר. אם לא תעשו את זה בעצמכם, אמרו הישראלים, אנו נצטרך לעשות את זה בעצמנו.

היו כאלה שנזכרו באיום ישראלי דומה שהושמע בזמנו באשר לפרויקט הגרעין האיראני. גם אז, החרידה ישראל את המערב כולו באיומי התקיפה שלה נגד תשתית הגרעין באיראן, וזירזה מאוד את הטלת משטר הסנקציות על טהרן. אלא שאז, בין השנים 2009 ל-2014, ישראל מצמצה ראשונה, היססה והחליטה לבסוף לא לתקוף. ב-2017 היא ממצמצת פחות, נחושה יותר, אם כי מדובר בתקיפות פשוטות בהרבה.

האם התקיפות הללו יכולות לדרדר את הצדדים למלחמה כוללת? התשובה היא כן, אם כי יש בשטח עדיין מספיק גורמים מרסנים ואינטרסים הפוכים שאמורים לסייע לצדדים להכיל את המצב החדש ולבלום התדרדרות למלחמה, גם אם יתלקחו פה ושם עימותים מקומיים. ישראל צריכה לקחת בחשבון שגם לכושר הספיגה הסורי-איראני יש גבול. הנחת עבודה נוספת היא כי בעתיד, אם התקיפות יימשכו, יתכן ותתפתח מדיניות סורית של פעולות תגמול שיחרגו מירי ספוראדי של טילי נ"מ שאינם פוגעים בדבר, כפי שנהגה סוריה עד כה. הסורים יכולים, למשל, לשגר טיל בודד לעבר מוצב הפיקוד של צה"ל בפיקוד הצפון, או לעבר רמת הגולן. זו אינה מלחמה כוללת, אבל זה יכול להניע סדרת פעולות ותגובות שעלולה להתדרדר במהירות. באזורנו, כבר היו דברים מעולם.

על פי הערכת המודיעין הישראלי, בסוריה יש כעת כ-9,000 לוחמי מיליציות שיעיות בפיקוד איראני, אשר אותם יש לשכן במחנות קבע כל עוד הם נמצאים במרחב ומסייעים לנשיא אסד לבסס את שלטונו ולהרחיב את שליטתו במדינה המרוסקת. 9,000 לוחמי מיליציה אינם מהווים איום כלשהו על עוצמתו של צה"ל, אלא שהבעיה אינה במספרים. "מדובר בעצם העיקרון", אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי ביטחוני בכיר, "ברגע שהנוכחות קיימת, אפשר להעמיק ולבסס אותה ובהמשך גם להעצים אותה. קיבלנו החלטה שסוריה לא תהפוך לבסיס קדמי של איראן נגד ישראל. נעשה כל מה שצריך כדי להדגים את הרצינות שלנו בנושא הזה".

נכון לעכשיו, המלחמה מתנהלת כאמור על אש קטנה, באמצעות שליחים ובעצימות נמוכה. זוהי בעיקר מלחמת עצבים. ישראל מקווה שהאיראנים יבינו את הפרינציפ וימשכו ביוזמתם את הכוחות המזוהים עימם מהמרחב הסורי. ישראל גם מקווה שהרוסים יבינו שהמשך עצימת העיניים מול הפעילות האיראנית עלול לסכן גם את האינטרסים שלהם באותו מרחב.

ישראל מקווה מאוד שהממשל האמריקאי, אחרי שייצב את עמדותיו באזור, ישקול מחדש את הנסיגה מהמזרח התיכון בכלל ומסוריה בפרט. "המילה האחרונה וההחלטה הסופית בנושא לא התקבלה עדיין", אמר בסוף השבוע דיפלומט ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "האמריקאים לא ינטשו את האזור הזה, הם מודעים לחשיבותו למכלול המזרח תיכוני וגם בהקשר לשאיפתם לחדש את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים".

אז עכשיו כולם מחכים לטראמפ, בעוד הדו-קרב המגומגם בין צעדיה של איראן לתגובותיה של ישראל נמשך מתחת לפני הקרקע.