האם ההבלגה הסורית על תקיפות ישראל עומדת בפני סיום?

נדמה כי האירועים האחרונים בזירה הצפונית בה נמשכת המלחמה בין איראן ושלוחותיה לבין ישראל בגיבוי ארה"ב תוכננו על ידי תסריטאי הוליוודי מיומן: בלילה שבין ראשון לשני [1 ביולי] בוצעה תקיפה אווירית ממושכת, משולבת ונרחבת המיוחסת לחיל האוויר הישראלי נגד מטרות איראניות/חיזבאלליות בסוריה. באותו זמן, על פי דיווחים במערב, תקפו מטוסים אמריקאים מטרות טרור באזור חלב, כנראה סיכול ממוקד נגד מפגש מפקדים של אחת משלוחות אל-קאעידה. שתי התקיפות בוצעו באזור רווי טילי  S400רוסיים, שלא הופעלו. הסורים הודיעו כי שיגרו כמות גדולה של  טילי נ"מ משוכללים פחות, אחד מהם נפל והתפוצץ בשטחה של קפריסין הטורקית, מה שיכול לסמן כי המטוסים התוקפים הגיעו ממערב, כנראה משטחה האווירי של לבנון.

זו התקיפה הראשונה נגד מטרות בסוריה שמתרחשת אחרי המפגש המשולש של יועצים לביטחון לאומי (ארה"ב, רוסיה וישראל) שהתקיים בירושלים [25 ביוני]. עד רגע כתיבת המאמר הזה (יום רביעי בבוקר, 3 ביולי) טרם נשמעה תגובה רוסית לתקיפה הזו, מה שמחזק את ההערכה שהרוסים משחקים משחק כפול: מגנים את המשך התקיפות הישראליות כלפי חוץ, אך לא מתנגדים ואולי אפילו מעודדים אותן בתוך החדר.

בבוקר יום שני, לאחר שהתפזר האבק ושככו הלהבות, התייצב ראש המוסד הישראלי יוסי כהן לנאום נדיר ב"כנס הרצליה". נאומו הוקדש ברובו לסוגיה האיראנית, המאמץ האיראני להתבסס בסוריה והמלחמה שישראל הכריזה עליו. התזמון של כהן, מי שלוטש את עיניו לפוליטיקה כשיסיים את כהונתו במוסד, היה מושלם: בוקר לאחר תקיפה אווירית מאסיבית המיוחסת לישראל בסוריה. כשסיים, הגיע תורם של הסורים להתייחס לתקיפה: "אל תהיו רגועים", אמר סגן שר החוץ הסורי פייסל אל-מקדאד, "סוריה עשויה לשנות את דפוס תגובתה לתוקפנות כזו בעתיד". רוצה לומר שעידן ההבלגה הסורי על פעילותו של חיל האוויר הישראלי בשטח המדינה עומד בפני סיום. על פי מה שקורה בשטח, ספק רב אם זה אכן יקרה.

התקיפה האווירית המיוחסת לישראל (שלא לקחה עליה אחריות) הייתה הפעם נרחבת במיוחד: הותקפו כ-12 מטרות מגוונות. על פי כמה מהדיווחים, גם ספינות של חיל הים הישראלי השתתפו במתקפה וייתכן כי גם נורו טילי קרקע-קרקע. הפעילות הזו, במקביל לעלייה הדרגתית נמשכת בביטחונו העצמי של משטר אסד המתאושש, מסמנת מחדש את שני הווקטורים המנוגדים הפעילים באזור: הנחישות הישראלית להמשיך לפגוע, להשמיד, לסכל ולעכב את ההתבססות האיראנית בסוריה ואת המאמץ להעביר אמצעי לחימה משוכללים לחיזבאללה. מנגד, ניצבת נחישות איראנית איתנה לא פחות, מאחוריה עומד הגנרל קאסם סולימאני מפקד כוח קודס, שלא לוותר ולהמשיך במאמץ ההתבססות בכל הכוח ובכל מחיר.

גם הניסיונות להעביר לחיזבאללה נשק שובר שוויון (טילים, פרויקט הדיוק) נמשכים כל העת והופכים יצירתיים יותר ויותר. על פי גורמי מודיעין מערביים רוב התקיפה הישראלית התמקדה במערך הלוגיסטי של העברת אמצעי לחימה מאיראן, אחסונם בסוריה והעברתם לחיזבאללה. העובדה הזו מוכיחה שהאיראנים ממשיכים במאמץ הזה כל העת, למרות התקיפות המשבשות ומשמידות אותו מפעם לפעם. הדפוס הזה הפך כמעט לשגרה. רק לפני שנתיים-שלוש תקיפה מהסוג הזה הייתה כובשת את כל הכותרות הראשיות בבוקר יום שני – לא רק בישראל אלא באזור כולו. ביולי 2019 מדווחת התקיפה הזו כאירוע כמעט שגרתי. הסורים משגרים אזהרה רפה וכולם מנערים את האבק וממשיכים הלאה.

בבוקר שאחרי, כאמור, הגיע תורו של ראש המוסד יוסי כהן. נאומו היה יותר נאום של ראש ממשלה מאשר של ראש מוסד. כהן לא מסתיר את העובדה שהוא מכוון גבוה. כשיהיה גדול, הוא שואף להיות בנימין נתניהו. הדרך לשם עוברת דרך איראן ונאום ראש המוסד גולל, ברזולוציה שלא נשמעה בעבר, את מבצע המוסד להבאת ארכיון הגרעין האיראני מטהרן לתל אביב וגם קבע, "מעל לכל ספק ועל פי המקורות הטובים ביותר" שאיראן היא האחראית לפיגועים האחרונים נגד מכליות ומטרות נוספות במפרץ. כהן החליק באופן מושלם לנעלי "השוטר הרע" השייכות בדרך כלל לנתניהו בכל הקשור למלחמה הישראלית באיראן. "אנחנו נחושים", הוא הצהיר, "למנוע מאיראן נשק גרעיני".

המלחמה מעל שמי סוריה לא מתמקדת בנשק גרעיני אלא בנשק קונבנציונלי. "מה שאפשר ללמוד ממה שקורה עד עכשיו", אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר לשעבר, "הוא הגזרה המתרחבת. למרות שאיראן העבירה את מרכז הכובד לצפון סוריה ומזרחה, ובעיקר לאזור שדה התעופה T4, ישראל אינה נרתעת וממשיכה לפגוע במטרות לכל רוחב החזית, גם כאלה שנמצאות במרחק של יותר מ-80 ק"מ מהגבול".

המדיניות הזו נשענת על עיקרון הפעלה פשוט: ישראל פועלת נגד נוכחות של מיליציות שיעיות, חיזבאללה או נציגים של משמרות המהפכה אם היא קרובה לגבול (מעבר לקו 80 הק"מ); ואילו נגד מאמצי התבססות נוספים, מפעלי דיוק, מחסני אמל"ח וכו', היא פועלת גם במרחקים גדולים בהרבה.

"השאלה החשובה", מוסיף הגורם הביטחוני, "היא מה יעשה הביטחון העצמי האיראני המתחזק בעקבות הפלת המל"ט האמריקאי וחוסר התגובה של טראמפ, למדיניות מול ישראל. האם איראן תעודד את חיזבאללה או אפילו את משטר אסד להגיב בכוח לתקיפות ישראליות בהמשך? האם היא תגיב בעצמה? האם אכן תשקול להצית את אחת הגזרות הללו כדי להגביר את הלחץ על וושינגטון (כפי שפורט במאמר קודם כאן)"?

זו ההכרעה המונחת עכשיו על שולחנם של האייתוללה חמנאי ואנשיו, ובעיקר מפקד משמרות המהפכה ומפקד כוח קודס. נתניהו, ממול, איבד חלק מבלמיו וריסוניו לאור החמרת מצבו הפוליטי-פלילי. יש כאן את כל הרכיבים הנדרשים להתלקחות. עכשיו מה שחסר הוא רק הגפרור.