בין הסדרה לאיראן: חיסול סולימאני והדילמה של חמאס

ביום שבת [4 בינואר], במקביל למסע הלווייתו של קאסם סולימאני, הקימו הפלגים הפלסטינים ברצועת עזה סוכת אבלים. בכניסה אליה הונחו דגלי ארה"ב וישראל, והמנחמים נדרשו לדרוך עליהם בדרכם פנימה. חמאס והג'יהאד האסלאמי, שראו בסולימאני מורה דרך שעודד, תמך והנחה אותם להעצים את המאבק מול "האויב הציוני", פרסמו הודעות אבל והדגישו את התפקיד הבולט שמילא בהתנגדות הפלסטינית. תגובה אלימה לחיסול מפקד כוח קודס לא הייתה. ישראל העבירה דרך מצרים מסר ברור לחמאס ולג'יהאד לבל יעזו לתקוף את ישראל.

חסן נסראללה, מנהיג חיזבאללה הנתמך ע"י איראן שנחשב בן טיפוחיו של סולימאני, טען בנאום שנשא בהלוויה טקסית בביירות שערכו למפקד שחוסל [5 בינואר], כי החיסול מסמן את "תחילתו של שלב חדש לאזור כולו". הוא הוסיף כי ישראל לא העזה לחסל את סולימאני לבדה, לכן פנתה לארה"ב.

סביר שנסראללה מאמין בטענה המופרכת הזו, שאותה אימצו גם הארגונים הפלסטינים. לעתים קרובות הם מייחסים לישראל השפעה מאגית על מהלכיה של ארה"ב. מה שכן, נסראללה צדק כאשר קבע כי זהו שלב חדש באזור. אם העימות בין ארה"ב לאיראן יסלים למערכה צבאית, ארגוני הלווין הנתמכים שלה לא יוכלו לשבת על הגדר ולהסתפק בהודעות תמיכה. ההתנגדות הפלסטינית, למשל, חייבת לאיראן לא מעט. איראן היא זו שסייעה לחמאס ולג'יהאד האסלאמי להפוך לארגונים מזוינים ומאומנים בעלי מאזן אימה לא מבוטל מול ישראל.

מבחינת חמאס מדובר בדילמה לא פשוטה, בעיקר נוכח ההתקרבות למצרים וההכרה שהמצור הדו-כיווני על רצועת עזה – ישראל סוגרת מצפון, מצרים מדרום – לא מאפשר לארגון לשרוד. לא כלכלית ולא צבאית. מנגד, חמאס פעל בשנה האחרונה לשיקום יחסיו עם איראן. בארגון זוכרים את הנזקים העצומים שהותיר אחריו חאלד משעל, לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס. משעל הפך לפרסונה נון גראטה בטהרן, לאחר שעשה את טעות חייו ונקט עמדה במלחמת האזרחים בסוריה נגד בשאר אסד. הוא רוקן את משרדי התנועה בדמשק ועבר לקטאר, שלא סיפקה את מלוא הסחורה, ודאי לא כספקית ציוד צבאי מתקדם. קטאר הציעה רק סיוע הומניטארי לרצועה, וגם זה בהסכמת ישראל. האיראנים נעלבו, משעל נאלץ להתפטר, וההנהגה החדשה של חמאס התפצלה לשני ראשי חץ: ראש אחד מונה לשקם את היחסים עם טהרן, והראש השני לשמור על מערכת יחסים טובה עם מצרים.

הראש האחד היה סאלח אל-ערורי, שב-2017 מונה לסגן ראש הלשכה המדינית. אל-ערורי החל במסע פיוס מתחנף - ומוצלח. ממקום מושבו בטורקיה (ואח"כ בביירות) הוא שיקם את הקשרים עם איראן ואף הצליח לארגן מפגש של בכירים בחמאס עם מנהיגה הרוחני של איראן עלי חמינאי [יולי 2019]. המפגש לא הסתיים רק בהצהרה פומבית על שיקום היחסים, אלא נוספה לו גם הבטחה של טהרן להגביר את הסיוע הצבאי לתנועה. חמינאי אמר אז למשלחת חמאס: "ניצחון על האויב יושג רק במאבק והתנגדות...רק לפני מספר שנים הפלסטינים היו נלחמים באויב הציוני עם אבנים, אבל היום הם מצוידים בטילים מדויקים".

אל-ערורי הבין מיד את יחסי התן-וקח שהוא מחויב להם, ואמר: "חמאס יהיה קו ההגנה הראשון של איראן בצל התוקפנות האחרונה של המערב. כל אויב של איראן הוא אויב של פלסטין ושל ציר ההתנגדות". אין יותר ברור מזה.

בכירי חמאס הממונים על שמירת היחסים עם מצרים הם מנהיג התנועה בעזה יחיא סינוואר ומייסד הלשכה המדינית מוסא אבו מרזוק, המתגורר באופן כמעט קבוע בקהיר. איסמעיל הנייה השתדל כל השנים לרקוד בשתי החתונות. כשביקש לאחרונה לצאת מעזה, המצרים הסכימו שייצא ממעבר רפיח רק לאחר שהבטיח שלא יבקר בטהרן ובאנקרה.

כעת, לאחר חיסולו של סוליאמני וחילופי הצהרות המלחמה בין וושינגטון לטהרן, הנהגת חמאס אינה יכולה לשחק משחק כפול. ואכן ביום שני [6 בינואר] הגיע הנייה לביקור תנחומים באיראן ואמר: "באנו להביע את רגשותינו על מותו של מנהיג שהביא את ההתנגדות הפלסטינית להישגים ולמה שהיא היום". בינתיים לא ברור אם הביקור הזה הוא על דעת קהיר, ואם לא - איך זה יתקבל על ידה.

אבל לא די בכך. חמאס יהיה חייב לפרוע את "החוב" לאיראן. אם יפרוץ עימות אלים בין איראן לארה"ב, וחמאס יישב על הגדר ולא יהווה "קו הגנה ראשון" כהבטחתו של אל-ערורי, הארגון יכול לשכוח מהמשך הסיוע הצבאי האיראני. מנגד אם חמאס יממש את ההבטחה לחמינאי, הוא פותח חזית מול מצרים ושם קץ לסיכויי ההסדרה. אם לא די בכך, אי ריסון של הג'יהאד האסלאמי עלול לסבך את חמאס בהרפתקה צבאית מסוכנת שתוביל למלחמה עם ישראל.

בינתיים יש להנהגת חמאס עוד זמן להמשיך לשחק את המשחק. בהודעת האבל שפרסם הארגון הוא גינה את ארה"ב, הודה לסולימאני על תרומתו להתעצמות הצבאית של חמאס, אך לא הבטיח תגובה על החיסול. סוכת האבלים שנפתחה בעזה הייתה משותפת לכול הארגונים, ללא מסע הלוויה סמלי. המטרה – להנמיך את ציפיותיה של איראן שחמאס מתכונן להגיב על החיסול.

כמה זמן יוכל המשחק האסטרטגי הזה להחזיק מעמד? מקור ביטחוני ישראלי אומר לאל-מוניטור כי הכול תלוי בעוצמת ההסלמה. אם ארה"ב אכן תתקוף 52 יעדים כפי שהבטיח טראמפ, חמאס לא יוכל לשבת על הגדר. גם אם ישתמש בג'יהאד האסלאמי כ"קבלן משנה", איש לא יקנה את זה והלכה ההסדרה. אכן דילמה לא פשוטה לסינוואר והנייה בימים אלה.