להציל את הסכם השלום עם ירדן

מי שלא קיבל הזמנה לטקס רב המשתתפים לציון רבע מאה לחתימה על הסכם השלום בין ישראל וירדן בערבה, מוטב לו שלא ייעלב. פשוט לא יהיה טקס כזה ב-26 באוקטובר. לא בישראל ולא בירדן, וודאי שלא במשותף.

אני זוכר היטב את הטיסה המשותפת עם ראש הממשלה יצחק רבין בהליקופטר צבאי, ממנחת הכנסת אל השטח שהוכן, בזמן קצר מאוד, במדבר, סמוך לגבול ירדן. ירדנו מהמסוק בכובעי מצחייה לבנים שעליהם ציון האירוע ומועדו, ורבין התקשה להסתיר את שמחתו הרבה. היחסים המיוחדים עם ירדן יצאו מהארון, וכיוון שלא היינו אויבים של ממש לפני החתימה, נדמה היה שמעתה תפרוץ ידידות אמת; בעיקר לאחר שהכנסת התאחדה מאחורי השלום, שלא יכול היה להתרחש לולא הסכם אוסלו שקדם לו אך במעט.

אלא שלאחר ההתרגשות הראשונה והביקורים הרבים של ישראלים בפטרה, ההסדרים הכלכליים המיוחדים שנחתמו בסיוע ארה"ב והוועידה הכלכלית המוצלחת שהתקיימה שנה מאוחר יותר בעמאן, באו הימים האחרים: השיחות עם הפלסטינים נפסקו ומשא ומתן עמם על הסכם שלום כלל לא החל; ניסיון המוסד לחסל את מנהיג חמאס חאלד משעל בעת שהיה בעמאן [ספטמבר 1997] נתפש על ידי המלך חוסיין המנוח כבגידה של ישראל בהסכם, והאינתיפאדה השנייה פרצה [2000]. כל אלה גרמו למשבר עמוק אשר נבע, בין השאר, מהחשש הירדני מזרם של פליטים פלסטינים שמצוקה או קשרי משפחה יובילו אותם מהגדה המערבית של הירדן אל הגדה המזרחית, ואלה יגרמו לאלימות פלסטינית בירדן. אני זוכר שיחה עם המלך עבדאללה השני, במהלך האינתיפאדה, שבה אמר לי כי כל לוויה בגדה המערבית פותחת סוכת אבלים בגדה המזרחית. הוא התלונן על כך שישראל אינה מבינה כראוי את משמעות הדבר.

פרשת הריגת שני אזרחים ירדנים בדירתו של איש ביטחון ישראלי [יולי 2017], הימלטותו של האיש בחסות שגרירת ישראל בירדן אל גשר אלנבי לאחר המעשה וקבלת הפנים שערך נתניהו לשגרירה ולמאבטח, פגעו מאד ביחסים עם ירדן. הם יצרו משבר שנמשך חודשים ארוכים עד שהסכימה שכנתנו ממזרח לקבל שגריר ישראלי חדש.

בשבוע שעבר [24 בספטמבר] העניק מלך ירדן ראיון לאנדריאה מיטשל ב-MSNBC והזהיר מפני השלכות דבריו של נתניהו אודות סיפוח בקעת הירדן ושטחי ההתנחלויות על היחסים שבין ישראל לירדן, תוך שהוא מוסיף כי גורל דומה יהיה ליחסי ישראל ומצרים אם התוכניות הללו ימומשו. המלך הביע התנגדות נחרצת למצב שבו קיימת רק מדינה אחת ממערב לירדן, "משום שהתוצאה תהיה מדינת אפרטהייד.'' הוא חזר וציין כי פתרון שתי המדינות הוא הפתרון היחיד לסיום הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

עבדאללה הוסיף ואמר, כי הצהרת נתניהו על כוונתו לספח את בקעת הירדן "משרתת את האנשים הגרועים ביותר באזורנו". הוא המליץ מאוד לקרב בין ישראל לפלסטינים, באומרו כי אם זה לא יקרה, יימצא האזור תחת סכנה.

התקשורת הישראלית כמעט שלא התייחסה לראיון של המלך. גם לא לכך שבסוף החודש תאבד ישראל את שתי המובלעות (נהריים וצופר) שהיו בשליטתה למשך רבע מאה. עד כה הן נמצאו בריבונות ירדנית ובהחכרה לישראל, כך שישראל יכלה להשתמש בהן לצרכיה. על פי ההסכם בינינו, הייתה צריכה ירדן להודיע שנה מראש על רצונה לקבל שליטה מלאה בשתיהן, והיא אכן עשתה זאת. ממשלת ישראל הודיעה אז על כוונה לקיים משא ומתן שיאפשר להשאיר את שתי המובלעות בידינו, אבל לא ניכרו סימנים למשא והמתן הזה, והפרשה הסתיימה. ביחסים הנוכחיים בין שתי המדינות לא היה סיכוי גדול שירדן תסכים ללכת מעבר להסכם השלום החתום, ותעניק לישראל אפשרות להשתמש במובלעות הללו עוד עשרות שנים.

השלום עם ירדן מאיין את האיום המזרחי על ישראל. שיתוף הפעולה הביטחוני עמוק ומשמעותי, אבל אין לכך ביטוי בקרב הציבור הירדני. האיגודים המקצועיים מחרימים את ישראל. ביקורים של בכירים ירדניים בישראל אינם מתקיימים כבר שנים רבות. בפרלמנט הירדני נשמעים ביטויים אנטי ישראליים קיצוניים, ומתקבלות החלטות הקוראות, חדשות לבקרים, לממשלה הירדנית לבטל את הסכם השלום עם ישראל. גם אם מדובר בהחלטות שהן בבחינת המלצות בלתי מחייבות, הן מביאות לידי ביטוי את התחושות ברחוב הירדני, הקושרות את ידי מקבלי ההחלטות בכל מה שכרוך במהלכי נורמליזציה עם ישראל.

ישראל משלמת מס שפתיים לחשיבות היחסים עם ירדן וגאה מאוד בהסכם שנחתם ב-2015 בין השתיים על הוצאה לדרך של מיזם תעלת הימים לקראת אפשרות של כריית תעלה בין ים סוף לים המלח. אבל העובדה שמאז חתימת חוזה השלום איתה אין לנו, בעצם, איום ממזרח, נלקחת על ידינו כמובנת מאליה. הממשלה מתייחסת לירדן כאל מדינה חלשה, שמשטרה אינו מובטח ואשר מעמדה במזרח התיכון אינו משמעותי. זאת במקום לנצל את קיומו של השלום כדי לקדם את מימוש היוזמה הערבית מ-2002, שאישים ירדנים, כמו שר החוץ דאז, מרוואן מואשר, יזמו אותה, ואשר משא ומתן על בסיסה עשוי לייצר באזור שלום אמיתי ונורמליזציה של ממש במקום להסתפק בשלום רעוע בין מנהיגים ובין קציני מודיעין.

מנהיגי הימין לוחשים כבר הרבה שנים כי ירדן איננה רוצה בפתרון שתי המדינות, וכי היא מעדיפה כי שכנתה המערבית תהיה ישראל. התנגדותם לפתרון שתי המדינות, אשר רק הוא יכול להבטיח לישראל להישאר מדינה יהודית ודמוקרטית, נובעת, כביכול, מן הרצון להגן על ירדן. עם כל ההערכה לנדיבותם הרבה של מתנגדי חלוקת הארץ, מוטב להם לקרוא את דברי המלך עבדאללה, ולהבין כי מה שהוא אומר בפומבי חשוב הרבה יותר ממה שמישהו אומר למישהו בחדר סגור.