אחרי 50 שנה, ישראל קורצת לתיירים הצליינים

מאות אלפי הצליינים שמגיעים מידי שנה לארץ הקודש ויורדים לאתר הטבילה קאסר אל-יהוד בנהר הירדן, יזכו בקרוב לאטרקציה דתית חדשה ומעניינת. שבעה מנזרים סמוכים שהיו מוזנחים וסגורים כ-50 שנים, ייפתחו לציבור הרחב ויהפכו למרכזי מבקרים שוקקים. בשנתיים האחרונות משרד הביטחון יחד עם חברות אזרחיות פינו מהמקום, הידוע בכינויו "ארץ המנזרים", אלפי מוקשים שהיו פזורים ברחבי אלף הדונם שלו.

עד 1967, היה האזור תחת שלטון ירדני ושבעת המנזרים שם היו פעילים ושוקקי חיים. המנזר הראשון שהוקם במתחם, מנזר יוחנן המטביל, נבנה כבר בסוף המאה החמישית. במלחמת ששת הימים המקום עבר לשליטה ישראלית ומי שמנהל אותו מאז הוא המנהל האזרחי. ב-1968, קצת אחרי המלחמה, נסגר המתחם והגישה אליו לא התאפשרה בשל מתיחות ביטחונית וחשש מחדירות של מחבלים. כדי להגן על הגבול המזרחי מפני חדירות שריון, הטמין צה"ל מוקשים נגד טנקים באדמה. גם המנזרים מוקשו מחשש שמחבלים יתבצרו בהם ויבצעו פיגועי ירי לעבר ישראל.

בשנת 1994 נחתם הסכם שלום בין ישראל לירדן, והירדנים החלו לאפשר לצליינים טבילה בגדה שלהם. אבל רק בשנת 2011 פתחה ישראל לראשונה את הצד הישראלי של אתר הטבילה קאסר-אל-יהוד על גדת הירדן לכניסה חופשית. קודם לכן הכניסה התאפשרה רק בתיאום מראש. בשל הקרבה לגבול, הרי שלמרות הסכם השלום המתחם הוגדר בצד הישראלי כשטח צבאי סגור. הנהר הצר, אשר רוחבו לא עולה על עשרה מטרים, שימש וממשיך לשמש כגבול פיזי בין ישראל לירדן.

קאסר אל-יהוד הוא אתר חשוב לנצרות וליהדות גם יחד. על פי המסורת היהודית זה המקום שבו בני ישראל חצו את נהר הירדן בכניסתם לארץ כנען, וזהו גם המקום בו נפרד אליהו מאלישע ועלה במרכבות אש השמיימה. על פי המסורת הנוצרית, בגדה המזרחית שנמצאת בשליטת ירדן, הוטבל ישו. עם זאת, צליינים רבים טובלים גם בגדה המערבית שבשליטת ישראל. אתר הטבילה נחשב השלישי בקדושתו בעולם הנוצרי לאחר כנסיית המולד בבית לחם וכנסיית הקבר בירושלים. כאמור, לאורך השנים נבנו על הגדה המערבית של הירדן מנזרים נוספים, כנסיות ובתי הארחה לשימושם של הצליינים, ומכאן הכינוי הרומנטי "ארץ המנזרים".

בקרוב, לאחר חמישים שנים שבהן הזמן קפא מלכת בשל היותו של המקום ממולכד ואסור בכניסה, תפתח ישראל למבקרים את כלל המנזרים במקום. "לדעתי, מבחינת ישראל, ההוצאה הכספית הגדולה והסיכון הביטחוני בפתיחת שטח כה נרחב לאזרחים, שווים את הכל" אומר לאל-מוניטור אנדרי חדד, המלווה צליינים ממזרח אירופה בישראל. "לנוצרים זה גן עדן, אפשר יהיה לצעוד שם ולקיים פעילות תרבותית ודתית. הבנתי שהכנסיות עומדות לשפץ הכל מחדש, זה ללא ספק יעלה את המניות של המקום".

לדברי ראש מינהלת התיאום והקישור באזור יריחו, סא"ל ערן גרוס, בשעות היום המקום יהיה פתוח לציבור באופן חופשי, אך בלילות הוא ייסגר משיקולים ביטחוניים. "נכון להיום אפשר לעבור את הגבול (עם ירדן) בשנייה. אין גדר במים. היו כבר מקרים של כאלו שהתחזו לטובלים וניסו לעבור את הגבול", הוא אומר בשיחה עם אל-מוניטור. לדבריו, לא תותר טבילה ספונטנית בירדן שלא באתר הטבילה המוסדר. "אנחנו לא רוצים לפגוע ביופי של המקום ולכן אנחנו נמנעים מהצבת מכשולים פיזיים", הוא מסביר. "אנחנו לא רוצים שהמבקר ירגיש שהוא נכנס לבסיס צבאי, אבל המקום מטבע הדברים די רגיש", מסכם סא"ל גרוס.

לדבריו, בישראל מקווים שפתיחת ארץ המנזרים תעלה את מספר התיירים המבקרים במתחם. "המטרה המוצהרת שלנו היא לחתור כל הזמן לשיפור המקום", הוא אומר. "אנחנו נמצאים בשיח מתמיד עם ראשי הכנסיות ונערכים לפתיחת ארץ המנזרים באמצעות הגדלת המלתחות ותאי השירותים. יהיו הרבה יותר מקומות מונגשים לנכים ושבילי אופניים. נסלול כביש פנימי לאוטובוס שייסע בין המנזרים ונרחיב את רמפת הטבילה על הירדן".

"ישראל נזכרה מאוחר יחסית והחלה לפעול רק בתגובה לפעלתנות מהצד הירדני למשיכת צליינים", אומרת לאל-מוניטור חנה בנדקובסקי ממרכז ירושלים ליחסי יהודים ונוצרים. לדבריה, ''הירדנים פתחו את אתר הטבילה מיד עם החתימה על הסכם השלום עם ישראל, ומשכו אליהם צליינים רבים, ואילו ישראל נזכרה לפתוח אותו רק ב-2011. רק כעת, 25 שנה אחרי הסכם השלום עם ירדן, ניקו את המקום ממוקשים והשיבו את הכנסיות לבעליהן, והמקום חוזר לפעילות מלאה כמו לפני מלחמת ששת הימים".

המהלך הישראלי פגע קשות בירדן. 90 אחוז מהצליינים, כך לפי המנהל האזרחי, מעדיפים את הצד הישראלי. חדד משוכנע שישראל הבינה באיחור את הפוטנציאל של קאסר אל-יהוד. "מלך ירדן נהג בחוכמה. הוא הזמין לשם את האפיפיור ונתן לכנסיות שטחים בחינם כדי שיבנו שם מבנים ענקיים. יש הרבה תיירים שמגיעים לירדן רק בגלל זה, אבל לדעתי פתיחת ארץ המנזרים תאזן מעט את התמונה לטובת ישראל".

עם זאת בנדקובסקי כלל לא בטוחה שארץ המנזרים היא זו שתגדיל את מספר התיירים. "אני מתקשה לראות את הבשורה המיוחדת בארץ המנזרים", הוא אומרת. "האזור מלא באטרקציות מרתקות בהרבה. רק שני ק"מ משם יש את מנזר דיר חג'לה, שמבוסס על מבנה בן 1,500 שנה. באזור יש את הקרנטל ("הר הפיתוי" הסמוך ליריחו) ואת מנזר סנט ג'ורג' שבנוי בצלע ההר. עם זאת, אני רואה בזה חשיבות עליונה מבחינת המסר לעולם הנוצרי. ישראל מעבירה כאן מסר חשוב מאוד שלדעתי לא מספיק מושמע: המורשת הנוצרית חשובה לנו".

לפי משרד הביטחון, כבר בחודש הקרוב המנזרים וחצרותיהם יהיו נקיים ממוקשים. "היו לנו מפות של המוקשים, אבל במקרים רבים הם נסחפו לעומק האדמה. זו הייתה עבודה מורכבת מאוד", מסביר לאל-מוניטור מרסל אביב, מנהל הרשות לפינוי מוקשים במשרד הביטחון. "לא לקחנו סיכון ועשינו הכל כדי שהביקור במקום יהיה בטוח ביותר".

ביוני אשתקד [2018] לאחר שכמה ממבנה הכנסיות פונו ממוקשים, הוא הביא למקום ראשי כנסיות לביקור מרגש במיוחד, לקראת מסירת המבנים לידיהם. "זה היה כאילו הזמן עצר מלכת", הוא משחזר. "בזמנו הכל ננטש בחיפזון ונשאר כך 50 שנים קפוא. מצאנו שם סרוויסים, כלי פולחן, פעמונים קטנים ועוד. ראשי הכנסיות פשוט בכו".

אתר קאסר אל-יהוד זוכה לפופולריות הולכת וגוברת בקרב צליינים בעולם. ב-2016 הגיעו למתחם כ-400 אלף מבקרים. בסיום 2019, מעריכים במשרד הביטחון, המספר יעמוד על 850 אלף. "ארץ הקודש חשובה מאוד לנוצרים בכל העולם וביקור בארץ הוא חוויה משמעותית. עבורם. אבל ישראל ממש לא עושה מספיק כדי לטפח את התיירות הדתית", אומרת בנדקובסקי. "850 אלף זה לא הרבה ביחס לפוטנציאל. בישראל מבקרים ארבעה מיליון תיירים בשנה. רובם נוצרים ורובם לא מבקרים בקאסר אל-יהוד. זה מחדל שלנו. הקידום של האתר צריך להיעשות מול סוכני תיירות, ראשי קבוצות ובתיאום עם הכנסיות. ההחלטה לפתוח את ארץ המנזרים מלמדת אולי על שינוי כיוון מצד המדינה ביחס לצליינים".