האם אסון הומנטירי בעזה באמת לא מטריד את לפיד?

אחרי שבוע של מאבקים אופוזיציוניים נלהבים בחוק המרכולים ובשחיתות השלטונית, מאכזב היה להיווכח שבנושאי הליבה המדיניים-ביטחוניים מפלגת שמאל-מרכז ראשית מיישרת קו עם סדר היום הפופוליסטי של הימין. הכוונה לחיבוק האמיץ מצד יו"ר יש עתיד ח"כ יאיר לפיד לאולטימטום ששיגר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ לפלסטינים.

ביום שלישי האחרון [2 בינואר] איים טראמפ באמצעות ציוצים בחשבון הטוויטר לפגוע בסיוע הכספי לפלסטינים בשל סרבנותם לחדש את המשא ומתן המדיני: "אנחנו משלמים מאות מיליוני דולרים לפלסטינים מדי שנה ולא מקבלים הערכה או כבוד...הם אפילו לא רוצים לדבר על הסכם שלום עם ישראל שהיה צריך לקרות כבר מזמן...למה שנשלם להם את התשלומים המאסיביים האלה בעתיד?"

הציוץ הנשיאותי, שנראה כמהלך מתוכנן ולא כשליפה, הגיח למרחבי הטוויטר כמה שעות אחרי ששגרירת ארה"ב באו"ם ניקי היילי איימה, שאם הפלסטינים לא ישובו לשולחן המשא ומתן ארה"ב עשויה להפסיק את הסיוע לאונר"א – סוכנות האו"ם לפליטים פלסטינים. הפלסטינים, שטרם התאוששו מהצהרת ירושלים של טראמפ, תקפו מיד בחזרה: "לא ניתן שיסחטו אותנו", הודיעה חברת הוועד הפועל של אש"ף חנן עשראווי, והוסיפה, ''זכויות הפלסטינים אינן למכירה''.

המערכת הפוליטית הישראלית הגיבה לאיום של טראמפ בדרכים שונות, על הסקאלה שבין תמיכה, שתיקה או ביקורת.

נתניהו, כמי שמבין את הפוטנציאל הנפיץ בעזה, אשר גם בלי קיצוץ בכספי הסיוע היא קרובה לאסון הומניטרי, הקפיד שלא לצאת בצהלות. ראש הממשלה אמנם שמח לגלות שטראמפ ממשיך להרעיף עליו מתנות, אך במקרה הזה הוא היה אמביוולנטי. ביטוי לכך ניתן ביום חמישי בערב [4 בינואר] בפרסום בלעדי ב"חדשות 2" לפיו משרד החוץ, בראשו עומד נתניהו, מתנגד למהלך של טראמפ בטענה כי הוא עלול להוביל לאסון הומניטרי בעזה. על פי הפרסום, נתניהו מקיים מאחורי הקלעים מגעים עם האמריקאים כדי למצוא את דרך המלך ו"ללכת בין הטיפות" בין העמדה העקרונית שתומכת במהלך של טראמפ לבין החשש מקטסטרופה בעזה, כפי שמזהירים הגורמים המקצועיים במשרד החוץ. לעמדה זו שותפה גם מערכת הביטחון הישראלית.

מארבעת מפלגות האופוזיציה, יו"ר המחנה הציוני אבי גבאי ומנהיגי המפלגות הערביות בחרו, כל אחד מסיבותיו, שלא להגיב לדברי הנשיא טראמפ. היה זה דווקא ח"כ לפיד שהסתער על ההזדמנות ללקט עוד כמה קולות מימין. "צודק נשיא ארה"ב", צייץ לפיד והסביר: "מלבד החסות שאונר"א נותן לטרור הוא אחראי גם לכך ש-750 אלף פליטים בישראל מ-1948 (שרובם כבר מתו) הפכו היום ל-5.5 מיליון 'פליטים' מזויפים שמעולם לא גורשו משום מקום. אונר"א מזמן איבדה את המטרה שלשמה הוקמה".

מי שהצילה את כבוד האופוזיציה הייתה יו"ר מרצ זהבה גלאון, שאמרה את המובן מאליו בחשבון הטוויטר שלה: "אני מבינה שפופולרי עכשיו למחוא כפיים בכל פעם שטראמפ מצהיר שהוא ידפוק עוד קצת את הפלסטינים. אבל העמקת המשבר ההומניטרי בעזה וקריסת הרשות ושיתוף הפעולה הביטחוני הם משחק באש, ועוד לא סיימנו אפילו עם ההסלמה מהפעם האחרונה שמחאו פה כפיים לטראמפ".

למרבה הצער גלאון נותרה פחות או יותר קול בודד למובן מאליו. באופן אבסורדי אולי, במקרה הזה היא קרובה יותר לעמדת משרד החוץ בראשו עומד נתניהו מאשר ללפיד, שחלק לא מבוטל ממצביעיו שייכים לגוש השמאל. למעשה, תגובתו של לפיד היא אפילו ימינה יותר מהליכוד, אף שמדובר בסוגיה מורכבת ורגישה שעשויה להבעיר את עזה, כפי שמבינים במשרד החוץ ובצה"ל. לפיד, השואף להיות ראש ממשלה, בחר במקרה הזה להציג עמדה מתלהמת ופשטנית כדי להוכיח לימין שהוא לא סופר את הפלסטינים, ולא הצליח לראות את התמונה בכללותה כולל הסיכונים שבמהלך כזה.

זו לא הפעם הראשונה בה מנהיגים מהשמאל-מרכז מיישרים קו עם נתניהו בנושאים מדיניים-ביטחוניים. כך היה כאשר טראמפ נשא נאום תוקפני כלפי איראן [13 באוקטובר] בו איים בביטול הסכם הגרעין שנחתם בתקופה קודמו אובמה. הסיפוק בישראל חצה מפלגות, גבאי ולפיד לקחו אז חלק ברטוריקה נגד הסכם הגרעין – הקו אותו הוביל נתניהו, אף שהיו בכירים ובכירים לשעבר במערכת הביטחון הישראלית שהביעו התנגדות לביטול ההסכם כמו ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק, בטענה כי צעד כזה יגרום לאיראן להגיע מהר יותר לפצצה. בסוגיית הפלסטינית גבאי השאיר בהלם את הבייס של מפלגת העבודה, כשהצהיר כי במסגרת הסכם שלום לא צריך לפנות התנחלויות [אוקטובר 2017].

האיום של ממשל טראמפ כלפי אונר''א פתח פתח למנהיגי האופוזיציה לבדל את עצמם פוליטית, ולהציג לציבור אלטרנטיבה מנהיגותית לממשלת נתניהו. עם כל הכבוד לחוק המרכולים ולמאבק בשחיתות ובכפייה הדתית, ויש כבוד, מי שרואה את עצמו כאלטרנטיבה מנהיגותית ואידאולוגית לנתניהו צריך לנהוג כך בכל תחום. הציבור בשמאל-מרכז ראוי להנהגה עם עמוד שדרה שתייצג אותו באומץ ובאותנטיות.