האם אפשר למנוע את מלחמת לבנון השלישית?

מה היה קורה אילו הטילים ששוגרו ביום ראשון [1 בספטמבר] מלבנון היו פוגעים באמבולנס הצבאי, ולמחרת רשתות הטלוויזיה היו פותחות את מהדורות החדשות בדיווחים מחמש הלוויות צבאיות? ככל שמתקרבים לבחירות הגורליות לעתידו של ראש הממשלה, האפשרות של הבלגה והכלת הריגתם של יהודים בידי ערבים הולכת ומתרחקת. הניסיון מלמד שהתרחיש הסביר במקרים מעין אלה הוא הסלמה והיגררות למהלכים פזיזים שאין להם שום קשר לשיקולים אסטרטגיים. 

השתלשלות אירועים דומה – חטיפתם של שני חיילים ישראלים והריגתם של שלושה על ידי חיזבאללה – הובילה למלחמת לבנון השנייה [יולי 2006] שבה קיפחו את חייהם 163 ישראלים (מהם 44 אזרחים). 2,628 (מהם 2,000 אזרחים) נפצעו. כך, רצח של שלושה נערים בדרום הגדה המערבית הוביל ביולי 2014 למבצע צבאי שבמהלכו הוחזרו לכלא 50 אנשי חמאס ששוחררו בעסקת שליט. משם הידרדרה ישראל למבצע "צוק איתן" שבו נהרגו 68 חיילים ושבעה אזרחים, וכ-2,200 נפצעו. תושבי עוטף עזה נותרו חשופים לירי רקטות גם בתום המבצע, והשקט היחסי מעבר לגבול נשמר בזכות מזוודות כסף שישראל מתירה לקטאר להעביר לחמאס. צריך לקוות שרקטה תועה לא תנחת על בית ספר שוקק ילדים ותפר את השקט הרעוע.

במקום לנסות לפתור את הסכסוכים בגזרות השונות, ישראל מעדיפה להמשיך לנהל אותם. אך גם המנהל המוצלח והמנוסה ביותר אינו חסין מטעויות בשיקול דעת, ממחדל מבצעי או סתם מחוסר מזל. אפילו מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה הודה בשעתו, כי אילו ידע שחטיפת החיילים תגרור את לבנון למלחמה מרובת נפגעים ועתירת נזקים, הוא היה נמנע מהפעולה. מלחמת לבנון השנייה נחשבת גם בישראל למהלך חפוז שנבע מעלבון ומהנטייה לרצות את דעת הקהל.   

לצורך ניהול הסכסוכים ישראל מסתמכת על כושר ההרתעה הצבאי שלה. ואמנם, הכוח הצבאי והטכנולוגי שעומד לרשותה גדול שבעתיים מכוחו של כל שכן ושל כל השכנים ביחד. אך האירועים האחרונים בצפון ממחישים עד כמה ההרתעה היא הדדית ולא חד-צדדית לטובת ישראל. לבנון מורתעת מאחר שהיא מכירה ביתרון הצבאי של ישראל. מנגד, ישראל מורתעת משום שהיא מודעת היטב לחשיפת האתרים האסטרטגיים והיישובים שבעורף לטילי האויב.

בכינוס חירום שקיים פורום יישובי קו העימות בצפון במושב אביבים בעקבות המתיחות בגבול הצפון [2 בספטמבר], ניתנה תזכורת למגבלות ההרתעה הישראלית. דובר שם על כך שבידי חיזבאללה יש כלים שיכולים לגרום להרס ולאובדן בנפש בקרב האוכלוסייה האזרחית. "תחשבו איך ייראו הימים האלה שהטילים ייפלו בשטחים בנויים", אמר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון. לדבריו, כמחצית מהבתים באזור שבו חיים מאות אלפי אזרחים אינם מצוידים בממ"דים. שום מבנה ציבור ומפעל תעשייה, כולל כאלה שמכילים חומרים מסוכנים, אינו ממוגן. "מדובר בשטח גדול ועם טווח התרעה אפס", הוסיף זלץ, "אנשים ישכבו על הרצפה ויכסו את הראש עם הידיים".

בזכות היחסים המיוחדים בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ישראל נהנית מגיבוי-הרתעה מדיני חשוב ביותר. אך גם בזירה הזאת יש להביא בחשבון מספר מגבלות. ראשית, לא בטוח שטראמפ יוסיף לשבת בבית הלבן גם בשנת 2021. שנית, היום טראמפ מנהל משא ומתן עם ארגון הטרור טאליבן ומנהל רומן עם הרודן מפיונגיאנג. מי יתקע לידנו שמחר הוא לא יחליט להצטלם לצידו של מנהיג החיזבאללה?

כמו בזירה הפלסטינית, גם מול לבנון ישראל יכולה להמיר את גישת ניהול הסכסוך בניסיון רציני לקדם את פתרונו. במקום לסמוך על המזל ולשים את יהבה על כוח ההרתעה הצבאי והמדיני, יש באפשרותה של ישראל להשתמש בגזרים שעומדים לרשותה כדי לחזק את הגורמים המתונים בלבנון ולכרסם במעמדה של תנועת החיזבאללה. הגזר הגדול ביותר הוא חוות שבעא השוכנות במורדות המערביים של הר החרמון, שנכבשו על ידי ישראל במלחמת  1967. ישראל טוענת כי לבנון אינה צד לענין מאחר שהשטח היה עד אז בריבונות סורית, אך שלטונות לבנון תובעים את הריבונות על המתחם וארגון החיזבאללה הפך אותו לסמל של כיבוש אדמות לבנון בידי "הציונים"

המזרחן פרופ' מתי שטיינברג, ששירת במשך שנים ארוכות בקהילת המודיעין, אמר לאל-מוניטור כי לדעת כל אנשי המקצוע שהוא שוחח עמם אין לשבעא כל חשיבות צבאית-אסטרטגית, שכן ניתן לחלוש על האזור מהר דב. "בשעתו חלקתי על החלטת (אהוד) ברק [2000] שלא לסגת מאזור שבעא (במסגרת הנסיגה מלבנון)", נזכר שטיינברג. "הסברתי כי אי נסיגה משבעא תקנה לחיזבאללה מעמד לאומי-לבנוני ותחסן אותו מפני הדילמה אם הוא יותר לבנוני או יותר איראני. כך ירד לטמיון הישג חשוב הנובע מן הנסיגה, שיכול היה להרחיב את חופש התמרון הצבאי שלנו מול חיזבאללה".

זאת אף זאת, סוגיית שבעא נכללת במפורש ביוזמת השלום הערבית שאושרה על ידי הליגה הערבית בפסגה שהתקיימה בביירות במארס 2002. קבלתה של היוזמה כבסיס להסדר שלום אזורי עשויה לחזק את מדינות ערב המגלות רצון גובר להתקרב לישראל ולבודד את מתנגדיה, ובראשן איראן, חמאס וחיזבאללה.

בגבול לבנון, כמו בזירה הפלסטינית, נתניהו דבק בסטטוס קוו. למה שלא יציע גם לנסראללה מזוודות כסף תמורת שקט? יו"ר כחול לבן, ח"כ בני גנץ, דבק גם הוא באופציה הצבאית. בתשדיר הבחירות שלו התפאר הרמטכ"ל בדימוס בתרומתו לכך ש"חלקים מעזה חזרו לתקופת האבן". השבוע הוא איים שצה"ל יחזיר את לבנון לתקופת האבן. לא בטוח שדיירי בתי האבן נטולי המיגון באביבים וקציני הבטיחות במפעלים הפטרוכימיים במפרץ חיפה מתלהבים מהרעיון.