המלחמה המתוכננת של דינה זילבר בממשלה

נאום "הארץ שינתה את פניה" שנשאה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת [6 בנובמבר] היה מלאכת מחשבת של מניפסט חברתי, פוליטי ומשפטי נגד הממשלה. הוא היה הרבה יותר מחוות דעת משפטית מסתייגת על חוק הנאמנות בתרבות שיזמה השרה מירי רגב. הדברים של זילבר נועדו לזעזע, להתריס מול הממשלה וליצור סדר יום תקשורתי.

זילבר, המנוסה באירועים כאלה, הייתה מודעת לכך שדבריה מצולמים ומוקלטים. היא קראה מן הכתב ונראה כי רצתה שמילות התוכחה שלה יהדהדו גם מחוץ לכותלי הוועדה. "הימים אינם פשוטים והם מביאים איתם לא רק חוקים חדשים, אלא גם מילים חדשות: משילות, נאמנות, התגברות. שיח לעומתי, פוצע, מצלק את הרקמה החברתית המשותפת, מסמן ומתייג", היא אמרה בקול שקט, צלול ויציב.

הדיון שבו השתתפה זילבר התקיים יממה לאחר שחוק הנאמנות בתרבות אושר בכנסת בקריאה ראשונה [5 בנובמבר]. החוק השנוי במחלוקת נועד לאפשר למשרד התרבות לשלול תקציבי תמיכה ממשלתיים ממוסדות תרבות בעילות שונות כמו שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות, תמיכה במעשה טרור, ביזוי דגל המדינה, ציון יום הקמת המדינה כיום אבל ועוד.

החוק שמדובר בו נמצא על רצף חקיקה ימנית-לאומנית המאפיינת את הממשלה הנוכחית, וכוללת חוקים שנועדו להחליש את המערכת המשפטית, ובעיקר את בג"ץ, באמצעות פסקת ההתגברות.

מאז קמה ממשלת הימין אחרי בחירות 2015, זילבר מצאה את עצמה כמו רבים מחבריה במשרד המשפטים קרועה בין החובה לייצג את הממשלה לבין הרצון להגן על הסדר הישן ועל ערכי הדמוקרטיה כפי שהכירה אותם. במקרה של חוק הנאמנות בתרבות, זילבר הסתייגה ממנו והתנגדה לו, וכך גם היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בעקבות תיקונים בהצעת החוק הסיר מנדלבליט את התנגדותו הנחרצת לחוק, אם כי הוא עדיין סבור שהחוק אינו חף מקשיים.

בדיון השבוע בוועדת החינוך והתרבות של הכנסת הציגה זילבר את עמדת היועץ המשפטי לממשלה ובין היתר אמרה: "תרבות היא דמיון חופשי ויופי וריבוי קולות ואומץ והתרסה וכנות וביטוי שאינו מתחנף ומתאים את עצמו למבחני התאמה שלטוניים".

אולם זילבר לא הסתפקה במתן חוות דעת משפטית והמשיכה בנאום המבכה את המדינה שמשנה את פניה. שרת המשפטים איילת שקד לא הייתה צריכה יותר מזה כדי לפתוח במתקפה אישית נגד זילבר, שנדמה כי סומנה על ידה כבר מזמן כמטרה. עוד באותו היום שקד דרשה את פיטוריה בטענה כי זילבר ביצעה עבירת משמעת כשביטאה את דעותיה האישיות.

חבריה של זילבר למשרד המשפטים מיהרו לגבותה, ואף כינסו דיון חירום. מנדלבליט מצדו הודיע שאינו מתכוון לפטר את זילבר. וכך מאז יום שלישי שני המחנות ניצבים זה מול זה: השמאל והמערכת המשפטית מול הימין האידיאולוגי והאנטי ממסדי, והסערה רחוקה מלדעוך.

זילבר היא אחת הנשים החזקות במשרד המשפטים. היא עובדת מדינה שבמסגרת תפקידה אמורה להגן על עמדת הממשלה ועל יוזמות חקיקה שלה, גם כאשר הדברים מנוגדים להשקפת עולמה הפרטית. בשנים האחרונות היא מצאה את עצמה שוב ושוב במצבי חיכוך מול הממשלה.

כבר ב-2017 נשללה ממנה הסמכות לעסוק בנושאים הקשורים להתיישבות ביהודה ושומרון, לנוכח עמדתה כי יש להגביל את תקצוב החטיבה להתיישבות; עמדה שזכתה לביקורת מצד הימין והמתנחלים. למרות זאת היא לא הרכינה ראש והמשיכה להציג עמדות עצמאיות וביקורתיות, לעתים מתריסות, מול שרת המשפטים שקד. כך למשל לאחרונה, כאשר שקד קידמה את חוק היועצים המשפטיים שלפיו השרים יהיו אלה שיבחרו את היועצים המשפטיים של משרדיהם, במעין משרות אמון. זילבר ומנדלבליט הביעו התנגדות לחוק וטענו כי יפגע קשות בעצמאותם של היועצים המשפטיים, וכי לדעתם הם יהפכו לחלק ממשחק פוליטי.

הדברים שאמרה השבוע זילבר בכנסת כמוהם כהטלת פצצה באווירה נפיצה. היא למעשה הרימה את נס המרד של המערכת המשפטית, שחשה נרמסת תחת שרת המשפטים שקד והממשלה בכלל. בעקבות הסערה שפרצה הפכה זילבר לאייקון של השמאל והמערכת המשפטית (אף שבאה מבית רוויזיוניסטי) ולסמל התקוממות המערכת נגד המהלכים הכוחניים של שקד.

שקד מצדה הייתה זקוקה לזילבר כשק חבטות. זילבר מייצגת מבחינת הציבור של שקד בימין את הדורסנות של המערכת המשפטית כלפיהם. שקד אמנם לא הצליחה להביא לפיטוריה, אבל היא לא הפסיקה מאז יום שלישי השבוע להתראיין ולפעול ברשתות החברתיות כדי להעביר את המסר שזילבר חרגה מתפקידה ואם היא רוצה בקריירה פוליטית היא מוזמנת להתפטר. מבחינת שקד מדובר באירוע שהוא מגנט אלקטורלי בימין. זה בדיוק מה שראה לנגד עיניו גם יו"ר הבית היהודי נפתלי בנט, כשאמר בראיון לגלי צה"ל ש"זילבר נשאה נאום שמתאים להפגנת שמאל. לא הגיוני שיועצים משפטיים הופכים לפוליטיקאים".

למרות המתקפות עליה, זילבר בשום אופן אינה קורבן. מדובר באישה ממוקדת מטרה, חזקה, חריפה, בעלת סדר יום והשקפת עולם. ייתכן שחשה בתחושת דחיפות או שליחות לעצור את הכיוון שאליו צועדת המדינה, שלדבריה שינתה את פניה. היא ידעה שלדברים שנאמרים על ידיה הם גוון פוליטי, ושהם לא יעברו בשתיקה, ולקחה סיכון מחושב מתוך ידיעה ששקד תתקשה לפטר אותה.

מנדלבליט אמנם הורה בינתיים לזילבר שלא להופיע בכנסת או בממשלה, אבל זילבר כבר נמצאת במקום אחר. היא מיתגה את עצמה כדמות היחידה שעמדה ללא מורא מול שקד ושרי הממשלה והגנה על עצמה ועל עמיתיה כשומרי הסף. מעתה, היותה דמות מוכרת לציבור הרחב תהפוך כל ניסיון לפגוע בה לאירוע תקשורתי ופוליטי נפיץ. מהבחינה הזאת כלל לא בטוח ששקד ניצחה.