כך הפך דחלאן מאויב מר לתקווה הגדולה של חמאס

מנהיג חמאס ברצועת עזה, יחיא סנוואר, קיים בקהיר סדרת פגישות במהלך סוף השבוע האחרון (11-10 ביוני) עם בכיר פתח לשעבר, מוחמד דחלאן. חברו של דחלאן סמיר משהראווי אשר השתתף בפגישות אישר לאל-מוניטור שמשלחת חמאס ומשלחת שהגיעה עם דחלאן לקהיר נפגשו ארבע פעמים ודנו בסוגיות שונות לפתרון המשבר בעזה. סנוואר יצא לקהיר בראש משלחת של התנועה בשבוע שעבר כדי לדון עם המצרים בהידוק אמצעי הביטחון בגבול בין מצרים לעזה, בהגדלת מכסות החשמל ממצרים ובהרחבת שעות הפעילות של מעבר רפיח.

לאל-מוניטור נודע, כי את הפגישה בין השניים ארגנו ראשי המודיעין המצרי. עם זאת, ערוץ התקשורת בין דחלאן לחמאס היה קיים כבר בעבר, ובכירי התנועה השתמשו בו כדי להעביר מסרים אל נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי.

מבחינת המצרים, דחלאן הוא האיש שמסוגל להשיג לרצועה תרומות ותקציבים ממדינות המפרץ, שימנעו משבר הומניטרי ברצועה - תרחיש המאיים גם עליהם. אך יש להם אינטרס נוסף לחבר בין בכיר הפתח ומנהיגי חמאס, שהיו בעבר יריבים מרים. א-סיסי מקווה לרתום את חמאס, באמצעותו חברו הקרוב דחלאן, לפעילות נחושה יותר נגד אויביה של מצרים בחצי האי סיני. כך יכול דחלאן להוות חבל הצלה משמעותי לחמאס, ולסייע לו לשמור על שלטונו ברצועת עזה.

לצד ההזדמנות הזאת יש גם איום: אם סינוואר, המנהיג את חמאס בעזה מזה ארבעה חודשים, לא יפעל להגברת הביטחון לאורך הגבול עם מצרים ולא יתנתק מארגונים איסלאמיים סלאפיים קיצוניים, זה עלול לעלות לו בסיוע שדחלאן אמור להשיג.

מוחמד דחלאן ויחיא סינוואר גדלו יחד במחנה הפליטים חאן יונס והכירו היטב מילדות. שניהם שיחקו כדורגל כילדים במחנה, אבל כשהתבגרו, כל אחד מהם הלך לכיוון אחר. סינוואר הצטרף לאחים המוסלמים סניף פלסטין, שעל בסיסו הוקמה חמאס, ואילו דחלאן היה ממקימי תנועת השביבה ברצועה, תנועת הנוער של הפתח. מאז גיל העשרה הם לא נפגשו. דחלאן גורש לירדן ב-1988, שנה לפני מעצרו של סינוואר על ידי ישראל, וחזר לשטחים ב-1994. סינוואר שוחרר מהכלא רק ב-2011, במסגרת עסקת שחרורו של החייל גלעד שליט.

מקורבו של דחלאן אמר בשיחה עם אל-מוניטור כי בתחילת פגישתו עם סינוואר, השניים נזכרו בחוויות המשותפות שלהם מהילדות. רק אחר כך הם עברו לנושאים המהותיים. מנהיג חמאס, אומר המקורב, יודע היטב שרק דחלאן יכול להוציא את עזה מהמשבר הקשה שבו היא נמצאת. מאז שגורש בשנית מהשטחים וסולק מהפתח ב-2011, בהחלטת יו״ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, דחלאן התגורר בדובאי וצבר שם כוח פוליטי רב. הוא גם מקורב לנשיא מצרים, שניסה בכול כוחו לפייס בינו לבין אבו מאזן, ללא הצלחה. אבו מאזן דחה את ניסיון הפיוס, מה שיצר משבר בין הרשות הפלסטינית למצרים.

מוחמד דחלאן נחשב עד לפני כמה שנים לאויב מר של חמאס. הוא היה ראש הביטחון המסכל בעזה, ומתוקף תפקידו ניהל מלחמה בבכירי הזרוע הצבאית והמדינית של התנועה. אלמלא היה יוצא לניתוח דחוף בגבו כחודש לפני ההפיכה שעשה חמאס בעזה ביוני 2006, אומר חברו מעזה, ודאי היה מוצא להורג. כעת, בשל מצבה הכלכלי של רצועת עזה שבשליטת חמאס, הסכם עם מי שנחשב בעיניהם עד לא מזמן לשטן, יכול להתקבל בברכה. המנהיג הקודם בעזה, איסמאעיל הנייה, שלאחרונה מונה לראש הלשכה המדינית של הארגון, כבר נעזר בו בעבר כדי לפתוח ערוץ תקשורת עם א-סיסי לאחר שמצרים הכריזה על חמאס כארגון טרור - החלטה שבוטלה אחרי כמה חודשים.

חבריו של דחלאן בעזה טוענים בעקשנות כי מאמציו של "אבו פאדי" (כך הם מכנים אותו), פעילותו לגיוס כספים לזוגות צעירים, למשפחות עניות ולהקמת מועדוני נוער או קשישים במחנות הפליטים ברצועה, נובעים מרצון לסייע לבני עמו. אבל כמובן שגם דחלאן, כמו חמאס ומצרים, אינו נעדר אינטרסים אישיים ופוליטיים. דחלאן, שעזב את רצועת עזה לפני השתלטות חמאס, מעוניין לשוב אליה מדי פעם כדי לפגוש את בני משפחתו. "הוא מתגעגע לבית שלו, לאנשים שלו, לחברים שלו מימי השביבה והפתח, ולאנשים שנלחמו איתו נגד הכיבוש, שאותם לא ראה כבר יותר מעשר שנים", אומר חברו.

באשר לאינטרס הפוליטי, למרות ההכחשות מצדו, דחלאן רואה עצמו כמחליפו של אבו מאזן. "הוא אינו רוצה להיות נשיא של פלסטין מפוצלת, אלא מעוניין לחבר מחדש את עזה והגדה למדינה עצמאית אחת", אומרים אנשיו.

בינתיים, דחלאן הבטיח לסינוואר שיסייע למצוא מימון לחידוש אספקת החשמל לעזה. בטווח הקרוב הוא ינסה לשכנע את א-סיסי להגביר את הזרמת החשמל ממצרים, ובטווח הארוך ינסה לגייס כספים להקמת תחנת כוח גדולה באזור רפיח.

פגישתם של דחלאן וסינוואר ארכה כשעתיים, ובסופה סיכמו על שמירת ערוץ תקשורת פתוח ביניהם. דחלאן אמר לסינוואר בסוף הפגישה: "תמסור לחברים דרישת שלום, ושיתנהגו יפה". סינוואר, כך לדברי חברו של דחלאן, הבין היטב את הרמז. הוא יודע שיצטרך לנהוג באחריות אם הוא חפץ בסיוע מהאויב הגדול של חמאס, שהפך לאחרונה לתקווה העיקרית של התנועה.