האם איראן מתכננת לתקוף בשבועות הקרובים את ישראל?

כבר מזמן לא נישא באירוע חגיגי כל כך (השבעת הכנסת ה-22) נאום קודר ומאיים כל כך. ראש הממשלה המקרטע, בנימין נתניהו, אמר שם את הדברים האלה [3 באוקטובר]: "אנחנו עומדים בפני אתגר ביטחוני ענק, שגדל והולך משבוע לשבוע, הוא מתעצם בחודש-חודשיים האחרונים ובמיוחד בשבועות האחרונים. זה לא ספין, זה לא גחמה, זה לא 'נתניהו מנסה להפחיד אותנו'", אמר נתניהו, שניסה והצליח להפחיד את הציבור והתקשורת, כהרגלו.

הנאום הזה ננאם ביום שבו נקטה איראן צעד חריג ביותר ופרסמה, מפיו של ראש שירותי המודיעין של משמרות המהפכה, את פרטיה של תכנית "ישראלית-ערבית" כדבריו לחיסולו של הגנרל קאסם סולימאני, מפקד כוח קודס. כבר כביום שלישי השבוע [1 באוקטובר] התראיין סולימאני עצמו בערוץ טלוויזיה איראני וסיפר על הניסיון הקודם של ישראל לחסלו במהלך מלחמת לבנון השנייה [2006]. אז, היו אלה מל"טים ישראלים שחגו מעליו ומעל חסן נסראללה ועימאד מורנייה בדאחיה של ביירות. מורנייה חוסל מאז במבצע בדמשק שמיוחס ע"י התקשורת הבינלאומית למוסד [2008]. נסראללה שרד וסולימאני, לפי האיראנים, כבש את המקום הראשון ברשימת המבוקשים של ישראל. לפי איראן, הוא אמור היה להצטרף למורנייה באמצעות פיצוץ כמות ענקית של חומר נפץ מתחת למסגד שנקרא על שם אביו, ביום השנה למותו.

ישראל אינה מתייחס לפרסום הזה ולמרות הפירוט הרב שמסרו האיראנים, לא ברורה רמת אמינותו. מה שכן ברור, זה שבצמרת הביטחונית והמדינית הישראלית ניכרת לאחרונה מתיחות רבה. דבריו של נתניהו בכנסת מהדהדים אזהרות נוספות שנשמעו בעבר. על פי כל הסימנים, ישראל נערכת לאפשרות ש"המערכה שבין המלחמות" (מב"מ) שהיא מנהלת נגד איראן ושלוחותיה עלולה להפוך למלחמה גלויה של ממש, לרוחב כל החזית, המכסה חלק ניכר מהמזרח התיכון. ייתכן שזו הסיבה שנתניהו, כמו גם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין, רומזים לצורך להוסיף במהירות מיליארדי שקלים לתקציב הביטחון.

כשמדובר בנתניהו ואיראן, חובה להוסיף כוכבית אזהרה: נתניהו הפך את האיום האיראני למנוף פוליטי לפני יותר מעשור והוא מצליח לתמרן עליו ולרקוד איתו כל הדרך אל הקלפיות, תוך שהוא מטפח את הפוביה הישראלית מכל מה שקשור באיראן ובפרויקט הגרעין שלה. יחד עם זאת, כמו בסיפור "זאב-זאב", קיימת אפשרות שהפעם האיומים אמיתיים. נראה כי בצמרת הביטחונית של ישראל מתפשטת לאחרונה דאגה עמוקה בכל הקשור להתדרדרות מהירה האפשרית בחזית האיראנית. אם ישראל אכן תכננה לחסל את הגנרל סולימאני, החשש הזה מובן. אירוע כזה אמור לגרור, בסבירות גבוהה, את שני הצדדים למלחמה גלויה.

ומה אם חיסול סולימאני הוא פיקציה? גם במצב כזה, הצדדים ניצבים כעת זה מול זה כשכל מה שמפריד בין פרוץ מלחמה לבין המצב הנוכחי הוא חוט השערה. על פי כל הסימנים האיראנים החליטו להגיב בעוצמה על התקיפות האוויריות הרבות המיוחסות לישראל נגד מטרות איראניות או שיעיות במרחבי סוריה ועיראק. "הפעם", אומר גורם ביטחוני ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "אנחנו מעריכים שלא מדובר בתגובה רופסת של ירי מפוזר של רקטות שנופלות בדרך כלל בצד הסורי של רמת הגולן. האיראנים הוכיחו לאחרונה שהם יודעים להכאיב והם מסוגלים לחדור הגנות אוויריות ולגרום נזק רב".

דבריו של הבכיר הישראלי מתייחסים להתקפה המשולבת של טילי שיוט ורחפנים חמושים על תשתיות הנפט בסעודיה שנערכה בחודש שעבר [ספטמבר 2019]. כל האינדיקציות, כמו גם מחקרי מודיעין משולבים שבוצעו על ידי ארגוני ביון מערביים וע"י קהילת המודיעין הישראלית, מצביעים על חיל האוויר האיראני כאחראי על ההתקפה המוצלחת. "היכולת שהופגנה באירוע הזה", אמר הישראלי הבכיר לאל-מוניטור, "מעוררת דאגה רבה ומצריכה התייחסות שלנו. ייתכן שמערכות ההגנה האווירית והיירוט שלנו לא יספיקו כדי למנוע מהאיראנים לגרום נזק משמעותי לתשתיות חיוניות".

ההתפתחות שמדאיגה את ישראל אפילו עוד יותר היא קריסתה של המדיניות האמריקאית כנגד איראן, או במילים יותר מדויקות: התהפכותו של הנשיא טראמפ בכל הקשור להפעלת הלחץ על איראן. כל מי שמודד את התנהגותו של טראמפ בחודשים האחרונים, החל בפיטוריו של ג'ון בולטון, דרך התחנונים לפגישה או שיחת טלפון עם הנשיא האיראני רוחאני ואפילו פרישתה של האחראית על הסנקציות נגד איראן במשרד האוצר האמריקאי, סיגל מנדלקר, מזהה זאת. נבואות זעם של בכירים במערכת הביטחון הישראלית, שפורסמו בעבר במאמרים כאן, מתגשמות במהירות. טראמפ מאבד עניין בסוגיה האיראנית ומחזר אחר האיראנים בתקווה לזכות ב"פוטו אופ" שיאפשר לו להציג הישג כלשהו במדיניות החוץ. בשלב הזה, שוקלים בצמרת הביטחונית הישראלית להתחיל להתגעגע לאובמה.

על פי התרחיש שהוצג כאן במאמר קודם, השאלה הטורדנית היא בעיקר מה תעשה ישראל אם איראן תחליט לבצע את ההסתערות לעבר הגרעין באופן גלוי, תוך פרישה מהדהדת מהאמנה לאי הפצת נשק גרעיני. ההערכה הישראלית היא כי בקרב ארגוני ביון מערביים מתגבשות ראיות המגדילות את הסיכוי לתרחיש אימים מהסוג הזה. אם תרחיש כזה אכן יתרחש, תמצא ישראל את עצמה מבודדת לגמרי בחזית האיראנית. טראמפ יהיה עמוק בתוך קמפיין 2020 ותהליך הדחה בקונגרס, האירופים יפנו כתף קרה, רוסיה וסין כנ"ל. יכול להיות שזהו פשר התוספת התקציבית הבהולה שמנסים מנהיגי המדינה לקושש כעת לתקציב הביטחון הישראלי.

כדי שהסערה תהיה מושלמת, צריך להוסיף למשוואה את הביטחון העצמי האיראני ההולך וגובר בסדרה הנדסית: איראן פוגעת בתשתית הנפט הלאומית הסעודית, מחבלת במכליות נפט, מיירטת מל"ט אמריקאי יקר, ממשיכה את המלחמה בתימן - וכל זה מבלי לשלם מחיר בינלאומי כלשהו. אולי אפילו להיפך. החשבון שיש לאיראן עם ישראל הולך ותופח, לאחר עשרות תקיפות אוויריות שספגה במרחב. האם האיראנים מכינים לישראל הפתעה באוקטובר? בראיון שנתן בשבוע שעבר [29 בספטמבר] ראש חטיבת המחקר באמ"ן, תא"ל דרור שלום, נרמזה האפשרות הזו. תא"ל שלום אף ציין כי ייתכן שההתקפה האיראנית תתבצע משטחה של עיראק, שבה מחזיקים האיראנים תשתיות של טילים ורקטות המסוגלים לפגוע בישראל.

כך או אחרת, תופי המלחמה במזרח התיכון הולמים בשבועות האחרונים בעוצמה חריגה. במקביל, הולכת ומתחוורת האפשרות שההימור של בנימין נתניהו על דונלד טראמפ עלול להיות אחד הגרועים שקיבל מנהיג ישראלי כלשהו בהיסטוריה.