סדרת הכישלונות האסטרטגיים של נתניהו – לוועדת חקירה

שלטי הבחירות הענקיים של הליכוד, ״נתניהו ליגה אחרת״, ועליהם דיוקנו של ראש הממשלה מחייך לעברו של הנשיא טראמפ, מתנוססים עדיין בצמתים ראשיים ברחבי המדינה. מי יודע, לפי מצב המשא ומתן הקואליציוני, אולי הם יזדקקו להם בקרוב. אך ככל שחולפים הימים, ההשקעה של נתניהו בנשיא האמריקאי מאבדת מערכה. סימני השאלה סביב מדיניות החוץ של טראמפ, ובעיקר (חוסר) המדיניות המזרח תיכונית שלו, נהפכים בהתמדה לסימני אזהרה. הפקרתם של הכורדים היא האחרונה בשורת צעדים אמריקאיים, שמראים כי עמוד התווך שעליו נשען נתניהו דומה לשבשבת בעיצומה של סערת הוריקן.

"זה לא ספין, זו לא גחמה", הבטיח נתניהו בנאומו בכנסת לרגל השבעת הכנסת ה-22, שבו הפליג  בתרחיש האימים על "האיום האיראני" [3 באוקטובר]. "היא תוקפת את נתיבי השייט הבינלאומי, היא תוקפת את חצי האי הערבי...היא גם תוקפת ישירות כלי טיס של ארה"ב, ועכשיו את שדות הנפט של סעודיה. והיא אומרת בצורה הכי ברורה, זה מה שהגנרלים שלהם אמרו, כולל לפני יומיים: 'ישראל תיעלם'".

אבל הספין מסתתר בדברים שנתניהו לא אמר, ולא במקרה. ראש הממשלה לא התייחס לכישלון הקולוסאלי שלו בניהול המשבר מול איראן.

נתניהו אינו נוהג להודות בטעויות. בעיקר כשמדובר בטעויות אסטרטגיות חמורות. קל יותר לדבר על "החוצפה האיראנית" ולהפחיד ב"שואה שנייה". ספינת הדגל של נתניהו – המאבק נגד איראן – שוקעת אט אט במצולות. הנשיא טראמפ, הקברניט שראש הממשלה הציב בחרטום, חדל להישמע להוראות מירושלים. חברי הקונגרס הרפובליקנים הנחשבים ל"ידידי הליכוד" אינם ששים אלי עוד קרב במזרח התיכון, ואילו הדמוקרטים עסוקים בקרב על המועמדות לנשיאות. בפגישה שקיים בשבוע שעבר בלשכתו עם חברי קונגרס משתי המפלגות [3 באוקטובר], נתניהו דיבר על החשיבות הרבה של התמיכה הדו-מפלגתית בישראל. לדבריו, התמיכה הזאת "היא מרכיב עיקרי בביטחון הלאומי שלנו". הוא מצא לנכון להוסיף כי "זה לא דבר שאנו אומרים מהשפה ולחוץ, זה עמוק ומתמשך".

אלא שלא היה בישראל ראש ממשלה שיחסיו עם ארה"ב היו נגועים יותר בהעדפה גסה של מפלגה אחת, ושהפך את ישראל לכלי שרת בידי מפלגה אחת. יש להניח שהאורחים הדמוקרטים לא שכחו את נאום ההתרסה נגד מדיניות הגרעין של הנשיא אובמה. גם הם שמו לב, מן הסתם, שכאשר "הידיד הגדול ביותר שהיה לישראל בבית הלבן" מחזר אחרי האיראנים, נתניהו לא מצייץ. זאת אף זאת, כשטראמפ האשים את יהודי ארה"ב בנאמנות כפולה, נתניהו לא התייצב לצידם. לא בטוח שהם ממהרים לעמוד לצדו של ראש הממשלה כשטראמפ מפנה לו עורף, בשעה שנתניהו "ליגה אחרת"  שוכב על הקרשים הפוליטיים בבית.  

בעקבות התרופפות הבסיס האמריקאי שעליו בנה נתניהו את האסטרטגיה שלו מול איראן (ואת תעמולת הבחירות של הליכוד), החלו להתגלות סדקים בצלע השלישית של המשולש. תקיפת מתקני הנפט, שעברה ללא תגובה אמריקאית, המחישה בפני ערב הסעודית את מגבלות כוחה הצבאי ואת הפכפכותו של נשיא ארה"ב. שר החוץ מייק פומפאו הבהיר ליורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, כי ההחלטה על התגובה נגד איראן תהיה של סעודיה ולא של ארה"ב, וכי וושינגטון תהיה מוכנה לסייע, אך לא תילחם במקומה של ריאד. הנשיא טראמפ הוסיף שאם סעודיה תזדקק לעזרה הוא יהיה מוכן כמובן להושיט יד, אבל הממלכה "תצטרך לשלם בעד העזרה".

בריאיון לרשת CBS אמר בן סלמאן, כי הבעיות עם איראן ושאלת ביטחון השיט במפרץ אינן יכולות להיפתר באמצעים צבאיים, והביע תמיכה בפתרון דיפלומטי. ראש ממשלת פקיסטן, אימראן חאן, גילה כי בן סלמאן והנשיא טראמפ ביקשוהו לנסות את כוחו בתיווך בין סעודיה לאיראן [24 בספטמבר]. במקביל, בכיר בלשכתו של ראש ממשלת עיראק אמר לאתרMiddle East Eye , כי בן סלמאן נתן אור ירוק לתיווך עיראקי עם איראן, וסיפר שהיועץ העיראקי לביטחון לאומי, פאלח אל-פיאד, ביקר באחרונה בוושינגטון כדי לתאם מתווה של משא ומתן.

נתניהו טען שהאינטרס האנטי איראני סולל את הדרך לשלום בין ישראל למדינות הסוניות, תוך עקיפת הבעיה הפלסטינית וקבורתה תחת ההתנחלויות. הרי לכם, המדינאי מליגת העל צעד על שטיח אדום בעומאן, בלי לומר מילה וחצי מילה על יוזמת השלום הערבית, ובלי להעלות על דל שפתיו את צמד המילים "מדינה פלסטינית". לפי שעה הדרך העקלקלה הזאת נחסמה.

גם ההסתמכות על טראמפ ובני בריתו המזרח אירופים, כדי לעקוף את האיחוד האירופי ואת מערב אירופה, התבררה כמקח טעות. בבריסל לא שוכחים את תרומתו של נתניהו להחלטה של טראמפ לפרוש מהסכם הגרעין עם איראן. המדינאי הספרדי ג'וזף בורל פונטלס, שנבחר לתפקיד הממונה על מדיניות החוץ והביטחון באיחוד, תקף את טראמפ על החלטתו לפרוש מההסכם ואמר כי הוא "הנשיא האמריקני הראשון שהביע עוינות כלפי הפרויקט האירופי, ותיאר אותנו כאויבים" [מאי 2019]. אפשר לומר זאת גם על נתניהו. הוא אינו מסתיר את דעתו על סירובם של מנהיגי האיחוד להתעלם ממדיניות הכיבוש ולנסות להעלות מהאוב את פתרון שתי המדינות.

שגרירויות מדינות האיחוד, בניגוד לשגרירות ארצות הברית בירושלים, מתעניינות במצב בשטחים הכבושים. במשרדי האיחוד בבריסל, שלא כמו בבית הלבן, קוראים בעיון את הדו"חות של נציגיהן על מאמציו של נתניהו לחסל את פתרון שתי המדינות. יש להניח שבורל, המתאם החדש, יהיה אחד מאותם קוראים. יעיד על כך מאמר שפרסם לאחר אירועי "יום הנכבה" בגבול רצועת עזה [מאי 2018], שבהם נהרגו עשרות פלסטינים. בורל האשים "חלק גדול מהחברה הישראלית" בדה-הומניזציה של הפלסטינים. בימין ובמשרד החוץ נכנסו ללחץ עוד לפני שהוא נכנס ללשכתו החדשה.

סדרה של כישלונות אסטרטגיים כאלה הם סיבה לרדת ליגה, יותר מכל סדרת כתבי האישום שמרחפת מעל ראש הממשלה. על זה עושים ועדת חקירה. לא שימוע.