מדוע נתניהו שש אלי קרב מול הפרובוקציות של ארדואן?

דומה שהסבב הנוכחי בקטטות התקופתיות בין טורקיה לישראל רציני יותר מקודמיו. גל האלימות על הגדר בעזה הוציא מנשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, את המיטב, אלא שהפעם הוא נתקל בנתניהו אחר, שש אלי קרב.

בתחילה, לאחר שנודע על עשרות ההרוגים הפלסטינים ברצועת עזה ביום שני האחרון [14 במאי], הורתה אנקרה לשגריר הטורקי בתל אביב לשוב לארצו להתייעצויות. אחר כך הודיע ארדואן כי "ישראל היא מדינת טרור", ואילו נתניהו צייץ בתגובה כי "ארדואן הוא בין התומכים הגדולים ביותר של חמאס ומכאן שאין ספק שהוא מבין היטב בטרור ובטבח. אני מציע לו לא להטיף לנו מוסר".

ארדואן, בתורו, החריף את הטון ואמר כי "נתניהו הוא ראש ממשלה של מדינת אפרטהייד", ואילו נתניהו אמר כי "אדם ששולח אלפי חיילים טורקים לקיים את כיבוש צפון קפריסין ופולש לסוריה, לא יטיף לנו כשאנו מגנים על עצמנו...". אז ארדואן צייץ כי "חמאס הוא לא ארגון טרור והפלסטינים אינם טרוריסטים". לפחות בקביעה הזו יש לארדואן קושי עובדתי. חמאס אכן מוכר על ידי רוב מוחלט של מדינות המערב כארגון טרור לכל דבר.

העימות לא נותר מילולי בלבד, אלא לווה גם במעשים תקיפים. לאחר תגובתו הראשונה של נתניהו הורתה אנקרה לשגריר הישראלי במדינה, איתן נאה, לעזוב את טורקיה בתוך 24 שעות. ישראל, בתגובה, הורתה לקונסול הטורקי במזרח ירושלים, המופקד על היחסים עם הפלסטינים, להתפנות לאלתר בחזרה למולדתו. ארדואן לא נשאר חייב גם הפעם וגירש מיד את הקונסול הישראלי באיסטנבול.

הצעד הבא היה השפלתו של השגריר הישראלי בבידוק גופני בשדה התעופה באיסטנבול בנוכחות התקשורת המקומית [16 במאי]. שעות אחר כך זומן סגן השגריר הטורקי למשרד החוץ בירושלים ונצטווה להציג תעודות לפני כניסתו.

כל זה קרה כשבמקביל כמעט כל האישים הפוליטיים הבולטים בישראל, ביניהם גם יאיר לפיד ואבי גבאי, שופכים קיתונות של רותחים על ארדואן וטוענים כי "הסכם הפיוס בין ישראל לטורקיה היה טעות", בעוד גם האופוזיציה הטורקית באנקרה מכלה את זעמה בישראל ודורשת לנתק את היחסים עמה. עוד יום בהיסטוריה הרצוצה של היחסים המרוסקים שבין טורקיה של "האחים המוסלמים" לישראל של שלטון הימין. הברית הקרובה ששררה בין הצדדים בעידן הקודם, בו הייתה עדיין טורקיה מדינה חילונית וצבאה "מגן החוקה והדמוקרטיה", איננה עוד.

מאחורי הקלעים של המשבר הנוכחי דילמה לא פשוטה עבור ישראל. המשבר ביחסים פרץ במלוא עוזו והפך גלוי לאחר פרשת המשט אותו הובילה הספינה "מאווי מרמרה" ב-2010. שש שנים חלפו ומאמצים רבים הושקעו, כולל על ידי הנשיא ברק אובמה בביקורו בישראל, עד ששתי המדינות חתמו על הסכם פיוס ביוני 2016. ישראל שילמה כ-20 מיליון דולר פיצויים למשפחותיהם של משתתפי המשט הטורקים שנהרגו, אנקרה התחייבה לא לפעול משפטית נגד קציני וחיילי צה"ל שהיו מעורבים בהשתלטות על המשט, והשגרירים משני הצדדים שבו לשגרירויותיהם באנקרה ותל אביב.

כעת נשמעות בישראל קריאות לזנוח לחלוטין את ההיאחזות הנואשת בטורקיה ו"ללכת לארדואן על הראש". הוא מבין רק כוח, אומרים בימין הישראלי, אבל גם במרכז-שמאל שותפים להנחה הזו. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד קורא להכיר בשואה הארמנית, מעשה שישראל לא עשתה מעולם בלחצה של אנקרה ובמטרה לשמר את היחסים עמה. זאת ועוד: אישים כגדעון סער, בכיר בליכוד ושר לשעבר, וצבי האוזר, לשעבר מזכיר ממשלתו של נתניהו, קוראים לישראל להכיר במובלעת הכורדית בסוריה, לסייע לה באופן מאסיבי לעמוד בפני ארדואן ולהתחיל לפעול למען האינטרסים של ישראל תוך פגיעה בבטנו הרכה של ארדואן.

נתניהו בדילמה. כמי שפועל בשנה האחרונה על פי תכתיבי ה"בייס" האלקטורלי שלו ומתיישר לפי כל גחמה של נפתלי בנט בפרט והימין בכלל, הוא נוטה להקצין את העמדות מול ארדואן. נתניהו מעולם לא היה במצב נוח כזה ברמה הבינלאומית, עם התמיכה המאסיבית והמוחלטת של ארה"ב, סיוע מאחורי הקלעים של מדינות ערביות רבות מהציר הסוני וכמעט בלי אלטרנטיבה מבית. מצד שני, לא בטוח ששבירת היחסים עם טורקיה נכונה לישראל בעת הנוכחית.

כך, למשל, הדוגמה של סלאח אל עארורי, אחד מבכירי חמאס שנחשב למי שמנהל את הזרוע הצבאית של חמאס ביהודה ושומרון. האיש גורש מקטאר, עבר לירדן, שהה בלבנון ומצא מקלט באיסטנבול. ישראל מפעילה לחץ כבד על הטורקים להגביל את צעדיו ואפילו לגרש אותו מתחומי מדינתם, כשהמודיעין הישראלי מציג הוכחות לכך שהוא מכווין פעולות טרור מהגלות הטורקית. על פי דיווחי מודיעין שונים הטורקים, שגררו רגליים תקופה ארוכה, אכן שיתפו פעולה עם הדרישה הישראלית. נתניהו לא רוצה לתת לארדואן סיבה להפוך את טורקיה למושבת המקלט החדשה של בכירי חמאס, שנאלצים בשנים האחרונות לכתת את רגליהם ממפלט למפלט לאור הלחץ הישראלי והבינלאומי הגובר עליהם ועל ארגונם.

מן העבר השני, טורקיה מגבירה מאוד את מעורבותה בנעשה במזרח ירושלים ועל הר הבית. הנסיגה המתמשכת במעמדה של ירדן, האמורה להיות האחראית על פעילות הווקף האסלאמי על ההר, לא נעלמה מעיניו של ארדואן שזיהה את הוואקום. גירוש הקונסול הטורקי ממזרח ירושלים נחשב, לפיכך, למהלומה קשה לטורקים ולאינטרסים הגוברים שלהם בעיר ובכלל.

על פי המודיעין הישראלי, טורקיה מזרימה בשנים האחרונות מיליונים רבים לעמותות אסלאמיות שונות הפעילות על ההר, במאמץ להחליף את הארגונים עליהם ישראל הכריזה כלא חוקיים לאחרונה, דוגמת ה"מוראביטון" וה"מוראביטאת". ארגונים אלה היו ממונים על "שמירת המקומות הקדושים" והחזיקו משמרות של עשרות מאמינים ומאמינות שהצרו את רגלי היהודים המסתובבים באזור. עם סגירתם והרחקתם בידי ישראל, הוקמו עמותות חלופיות. חלק מהן, כאמור, במימון והשראה טורקים.

נתניהו יצטרך לקבל החלטה. ההערכה היא כי בסופו של דבר הוא לא יקדיח את התבשיל וייתן למשבר לדעוך, עד הפעם הבאה. הטורקים, בזמן גירושו של השגריר נאה מאנקרה, רמזו בשקט כי לא מדובר בהורדת דרג היחסים וכי השגריר נקרא לעזוב "לזמן מה". בישראל יודעים היטב שלארדואן מצפות בחירות קשות בחודש הבא [יוני 2018] והוא זקוק לדמון חיצוני כדי לאושש את מעמדו, לאור קריסת המטבע הטורקי ובעיות מבית. על הרקע הזה, לא ברור מדוע נתניהו נתן לארדואן לגזור את הקופונים הציבוריים שלו בקלות כזו וענה לפרובוקציות שלו. זה קרה אולי בגלל שגם נתניהו מתנהג כמי שצפוי בכל רגע לבחירות משל עצמו. כשהאינטרס העליון הוא שיקולים פוליטיים אישיים, ככה זה נראה.