הפרדוקס של בנט: מחזק את סינוואר, מחליש את אבו מאזן

נפתלי בנט עשה בשנים האחרונות קילומטראז' חסר תקדים על עזה. כשהיה שר הכלכלה ואחר כך שר החינוך הרבה בנט לדבר, לנאום ולצייץ על מה שקורה בין ישראל לרצועה. "ליברמן נכנע לחמאס", קבע בנט באוגוסט 2018 והוביל קו של התקפות מימין על ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון דאז אביגדור ליברמן. הוא דיבר על "רפיסות", הוא טען שיש "הססנות", הוא קבע שישראל מאפשרת לחמאס להתעצם ובעוד שלוש שנים תמצא את עצמה עם חיזבאללה חדש, דרומי ומסוכן על הגדרות של אשקלון. "מי שנכנע לפרוטקשן", זעק בנט, "יביא עלינו מלחמה. חמאס חייב לפחד לפגוע בנו, ולא להרוויח מזה". הוא דחק בנתניהו לעשות מעשה. אם שר הביטחון שלך לא מסוגל לעשות מה שצריך לעשות, תחליף אותו ומנה מישהו שמסוגל, הוא קרא לראש הממשלה אחרי התפטרותו של ליברמן [נובמבר 2018].

ואז שנה אחר כך, בנובמבר 2019, נתניהו מינה את נפתלי בנט לתפקיד שר הביטחון. ביום ראשון השבוע [29 בדצמבר] דן הקבינט המדיני-ביטחוני, כולל שר הביטחון בנט, במתווה להסכם הסדרה עם חמאס. המתווה כולל אין ספור הטבות וצ'ופרים לחמאס, כולל המשך דחיפת המיליונים בידי השליח הקטארי, כולל הגברת אספקת החשמל, הגדלת המרחב הימי ורישיונות הכניסה לישראל.

בנט לא פצה את פיו או צפצף. המהלך מתבצע בתיאום מלא איתו. מנגד, ליברמן תפס את משבצת האופוזיציונר ואמר לאל-מוניטור את אותם הדברים שבנט נהג להגיד בעבר: "אסור להיכנע לפרוטקשן. מי שמעלים עין מחמאס עכשיו, יקבל חיזבאללה אחר כך". לזכותו של ליברמן ייאמר שזו הייתה דעתו גם כשישב במשרד הביטחון וזו הייתה העילה המרכזית להתפטרותו. לבנט אין, בשלב הזה, כל כוונה להתפטר. הוא מאוהב בתפקידו ושכח את האידיאולוגיה הלוהטת ואפילו את "תכנית ההכתשה" שהגה במטרה להשמיד את תשתית הטרור של חמאס "מבלי להיכנס לרצועה" (שזכתה כאן למאמר בעבר).

שני הצדדים, ישראל וחמאס, מכחישים באופן רשמי את המגעים המתקדמים להסדרה. לשני הצדדים, לישראל ולחמאס, פרסום המגעים לא נוח פוליטית. תנועת חמאס מחויבת להשמדת ישראל, נתניהו נתון לביקורת קשה מצידם של ליברמן והגנרלים של כחול לבן. אבל המגעים מתקיימים, מתקדמים ומעניינים. הצדדים לא עומדים על סיפו של הסכם היסטורי. זה לא יקרה. הם כן מנסים להיכנס לתקופה של רגיעה הדרגתית, נטולת טקסים או הצהרות, שתוביל להמשך השיפור הכלכלי ברצועה – מה שטוב לחמאס; ולרגיעה יחסית בעוטף עזה – מה שטוב לנתניהו.

על הדרך, נמשך הפרדוקס הישראלי במלוא עוצמתו: באותה ישיבת קבינט שבה דנו שרי הממשלה על הטבות לחמאס והמשך המגעים להסדרה, הם גם אישרו את המתווה של שר הביטחון בנט, שבמסגרתו תנכה ישראל עוד 150 מיליון שקל מכספי המיסים של הרשות הפלסטינית, על חשבון המשך תמיכתה של הרשות במחבלים פלסטינים. באותו זמן ממש התפרסמו בעזה האשמות מכיוון חמאס לעבר הרשות הפלסטינית, לפיהן אנשי מודיעין של הרשות הם ששיתפו פעולה עם ישראל וסיפקו את המודיעין לחיסולו של איש הג'יהאד האיסלמי בהאא אבו אל-עטא. וממש במקביל התקיימו המגעים בין ישראל לחמאס, בתיווך מצרי וקטארי, להמשך ההטבות ומועד הגעתם של הדולרים הקטארים במשלוח הקרוב.

האסטרטגיה הזו, שבמסגרתה ממשיך נתניהו לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות הפלסטינית ואת אבו מאזן, אינה מקובלת על ראשי זרועות הביטחון הישראלים. גורמי ביטחון בכירים הזהירו במהלך ישיבת הקבינט, וגם בהזדמנויות נוספות ובדיונים ביטחוניים שונים, כי המשך קיזוז הכספים מתקציבה של הרשות הפלסטינית יביא לערעור נוסף של הרשות ופגיעה נוספת במעמדו של אבו מאזן. האזהרות הללו נופלות, בינתיים, על אוזניים ערלות. נתניהו מקווה שהספין של קיזוז כספים מאבו מאזן על חשבון תמיכתו בטרוריסטים ישכיח מלב בוחרי הימין את חולשתו [שלו] מול חמאס ברצועה.

הסיבה המרכזית לכך שישראל מעדיפה להרגיע את חמאס ולשלם על זה מחיר היא העובדה שכל העיניים בישראל נשואות צפונה, למתרחש בחזית הצפונית המתלהטת והולכת. הרמטכ"ל, רב אלוף אביב כוכבי, השתמש במילים ברורות ואזהרות בוטות בנאום שנשא בשבוע שעבר בהרצליה [25 בדצמבר]. הוא רמז על האפשרות ל"מערכה מוגבלת" בצפון בקרוב, ואולי אף יותר מכך. הוא ציין שצה"ל זיהה הזדמנות להשגת רגיעה ברצועת עזה והביע תמיכה בהקלות הומניטאריות לתושבי הרצועה, שיפחיתו את עוצמת הלהבות. צה"ל גם תומך במתן אפשרות לאלפי עזתים לצאת לעבודה ביישובי עוטף עזה, רעיון שנתקל עדיין בהתנגדות תקיפה של השב"כ.

בחמאס, מן העבר השני, החליטו להקפיא ולהשבית בשלב הזה את ההפגנות על הגדר, שנודעו בשם "צעדות השיבה" והחלו במארס 2018 לקראת העברת השגרירות האמריקאית לירושלים. חמאס גם לא משגר רקטות לעבר ישראל בחודשים האחרונים, אך לא מצליח למנוע מהג'יהאד האסלאמי וארגונים סוררים נוספים לשגר. מאז מבצע "חגורה שחורה" שבו חוסל אל-עטא, כבר נורו לישראל כ-20 רקטות ופצצות מרגמה. הרקטה המהדהדת ביותר נורתה לעבר אשקלון בשבוע שעבר [26 בדצמבר], בשעה שראש הממשלה נתניהו נאם שם באירוע פריימריז. זו הייתה הפעם השנייה בתוך כשלושה חודשים שמאבטחי השב"כ נאלצים להוריד את נתניהו מהבמה בעקבות אזעקת צבע אדום שמקורה בשיגור רקטה מצידו של הג'יהאד האסלאמי. נתניהו לא בלע את העלבון בקלות: כשחזר לנאום, אמר לקהל שהקודם ששיגר לעברי רקטה כבר לא איתנו, אני מציע למי ששיגר את הרקטה הערב להתחיל לארוז חפצים.

ההסדרה המסתמנת בין ישראל לחמאס אינה נטולת חסרונות: חמאס יתקשה לאכוף שקט מוחלט על הארגונים הסוררים, ישראל תתקשה להגיע גם לעסקת חילופי שבויים וגופות חיילים עם חמאס. למרות כל זאת, הצדדים קרובים יותר להסדרה מאשר להסלמה. ובאשר לאריזת חפצים, גם נתניהו צריך להתחיל להרהר באפשרות הזו, לפחות ברמה הפוליטית.