האם הדרישה הפלסטינית להציב קלפיות במזרח ירושלים היא תרגיל?

לכאורה זה נראה רציני הפעם. ביום ראשון השבוע [10 בדצמבר] הודיע יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן כי התקבלה הסכמתם של כל הפלגים הפלסטינים לקיים בחירות לנשיאות ולמועצה המחוקקת הפלסטינית. הבחירות יתקיימו ככל הנראה בפברואר 2020. אבו מאזן עדיין לא הוציא צו נשיאותי לקיום הבחירות, אך הרשות כבר פנתה לישראל וביקשה באופן רשמי לאפשר לתושבי מזרח ירושלים להצביע בבחירות. בישראל אישרו שהתקבלה בקשה, וציינו כי הקבינט המדיני-ביטחוני ידון בה ככל הנראה בשבוע הבא.

האם לראשונה מזה 13 שנים יעמוד אבו מאזן בהבטחתו לקיים בחירות דמוקרטיות לנשיאות ולפרלמנט, שעשויות להסתיים באובדן שלטונו? כזכור, בבחירות האחרונות למועצה המחוקקת ב-2006 הובסה תנועתו הפת"ח ע"י חמאס.

בישראל, שתצטרך לדון בדרישת הפלסטינים לאפשר הצבעה במזרח ירושלים, תהו השבוע מה הניע את אבו מאזן להודיע דווקא עכשיו ובקול נחרץ על בחירות. מה בעצם ערכן של בחירות למועצה המחוקקת ולנשיאות הרשות, כשהפיצול בין עזה לרמאללה הוא עובדה מוגמרת וכשלנשיא הרשות אין דריסת רגל בשטחי עזה?

חמאס והג'יהאד האסלאמי מחזיקים ברצועה, כל אחד בנפרד, צבא לוחמים המונה סך הכל עשרות אלפי חמושים המצוידים בנשק ותחמושת איראנית. אין סיכוי שהם יקבלו את התנאי שאבו מאזן הציב בעבר "נשק אחד, רשות אחת". נוסף על כך, יריביו ברצועה מנהלים משא ומתן עם ישראל על הסדרה. אם וכאשר זו תוחל, הם יראו בזה הישג אדיר שייתן להם סוג של הכרה בריבונותם. נאמר שפת"ח ואבו מאזן יזכו ברוב גדול בבחירות; האם חמאס יוותר על השלטון ברצועה שאותו הוא תפס ב-2007 בהפיכה צבאית, ויעניק לאבו מאזן שליטה על צבא החמושים שלו, כלומר על גדודי עז א-דין אל-קסאם? וכל זאת אחרי שאבו מאזן הפעיל סנקציות כלכליות נגד חמאס וגרם לו להתחנן להסדרה שתציל את שלטונו?

כאמור, הקבינט המדיני-ביטחוני אמור לדון בקרוב בבקשת הפלסטינית, אך ספק אם הרכבו הנוכחי מסוגל לשקול את הבקשה מבלי לערב שיקולים פוליטיים צרים כשישראל בעצמה הולכת לבחירות.

אגב, אי אפשר שלא לגחך על הסיטואציה המוזרה, שבה שרי קבינט שהולכים לבחירות שלישיות בתוך שנה אחת יתבקשו לקבל החלטה שעשויה להשפיע על קיומן של בחירות לרשות הפלסטינית, לראשונה מזה 13 שנים.

בקבינט הנוכחי חברים, בין היתר, שר הביטחון נפתלי בנט, שר התחבורה בצלאל סמוטריץ' ושר המשפטים אמיר אוחנה. כולם מינויים חדשים, שמונו לתפקידיהם לא על סמך כישוריהם אלא משיקוליו הפוליטיים הצרים של נתניהו. לתפיסתם, שאותה הם אינם מסתירים, עצם קיומה של הרשות הוא חטא קיומי. קל וחומר להעניק לאבו מאזן והרשות דריסת רגל בירושלים.

ומה על חבר נוסף בקבינט, השר לביטחון פנים גלעד ארדן, שהקדנציה שלו רצופה במלחמות נגד כל אירוע בירושלים – פוליטי, תרבותי, כלכלי או חינוכי, שיש חשד שהוא מתקיים בחסותה או במימונה של הרשות הפלסטינית? "אני איאבק בכל דרך כדי למנוע הפרה של הריבונות שלנו בכל חלקי בירתנו ירושלים", אמר השר לפני כחודש [20 בנובמבר], לאחר הוצאת צו סגירה לשלוחה של משרד החינוך הפלסטיני שפעלה בבי"ס "אלאיתאם" במזרח העיר. האם הוא ירים ידו בעד הצבת קלפיות של הרשות בבתי הספר במזרח העיר?

ספק רב אם גם נתניהו עצמו, על אף עמדת המערכת הביטחונית, שאותה הוא בדרך כלל נוהג לקבל, יהיה מוכן להסתכן שאביגדור ליברמן, למשל, יאשים אותו בהענקת דריסת רגל לאבו מאזן שנוא נפשו בירושלים הבירה. נזכיר, נתניהו ניצח בבחירות 1996 את שמעון פרס בזכות קמפיין הפחדה "פרס יחלק את ירושלים". רק חסר לנתניהו שליברמן או הרמטכ"לים של כחול לבן יאמצו את סיסמתו ויעדכנוה ל"נתניהו מחלק את ירושלים".

זאת אף זאת, מעבר לשיקולים הפוליטיים, כבדי משקל ככל שיהיו, יש גם שיקולים ביטחוניים מקצועיים. בבחירות הפלסטיניות ב-2006 ישראל הסכימה להציב קלפיות במזרח העיר. חמאס ניצח בבחירות הללו ועם ההשלכות ישראל מתמודדת עד היום. ייתכן שעל זה בדיוק בונה אבו מאזן.

לפני הבחירות ההן ב-2006, הבינו בכירי הרשות שהפיצול בתנועת הפת"ח והחיכוכים בין המנהיגים המקומיים עלולים לעלות להם בשלטון. מקורבו של אבו מאזן דאז ואויבו המר היום, מוחמד דחלאן, הגה רעיון מבריק איך לסכל את הבחירות ולמנוע מפלה. הוא הציע להתנות את קיום הבחירות רק אם יורשו תושבי מזרח העיר להצביע, ואף נפגש עם שר הביטחון דאז בנימין בן אליעזר כדי לתכנן איתו את התרגיל. אבל שרי הקבינט המדיני-ביטחוני חששו דווקא מתגובתו של הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש, שרצה בחירות ברשות, והצביעו כמעט פה אחד בעד הצבת קלפיות במזרח ירושלים. השאר היסטוריה. הפת"ח נחל תבוסה צורבת, עזה נפרדה מרמאללה, ו-13 שנים אחר כך הריטואל חוזר על עצמו. אבו מאזן דורש הצבת קלפיות בירושלים או שאין בחירות.

אין זה סוד שתושבי עזה, רובם ככולם, סבורים שיו"ר הרשות בגד בהם, שהסנקציות הכלכליות שלו פגעו בכל בית ובית בעזה. זה די ברור שברצועת עזה הסיכוי של הפת"ח לזכות ברוב הוא אפסי. גם בגדה יש לפלסטינים ביקורת רבה על אבו מאזן. על אף שהובס בבחירות 2006, הפת"ח לא הפיק לקחים, לא התחדש ואינו מבטיח בשורה חדשה לתושבי הגדה. במצב הזה, ספק אם ישראל תסכים לקחת סיכון, שבחודש פברואר 2020 חמאס יזכה בשלטון גם בגדה ויציב בפניה אתגר ביטחוני מסובך ומורכב יותר מהמציאות ברצועת עזה.

ייתכן בהחלט שדרישתו של יו"ר הרשות אבו מאזן – להציב קלפיות במזרח ירושלים, אשר יודע מי הנפשות הפועלות בקבינט הישראלי, היא בעצם תרגיל כדי שישראל "תסייע לו" לרדת מעץ הבחירות.