Memos 
Live events & webinars 
Trend Reports
בשבועות האחרונים רשמה לזכותה תנועת ה-BDS שורה של הצלחות מרשימות. ענקית התיירותAIRBNB החליטה [19 בנובמבר] להסיר מאתרה את הדירות שנמצאות בהתנחלויות הישראליות "בגדה המערבית הכבושה", בטענה שהן שוכנות במרכזו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני (אם כי התנועה הביעה את אכזבתה מכך שההחלטה פסחה על מזרח ירושלים).
כמה ימים אחרי כן [28 בנובמבר], לרגל "יום הסולידריות הבינלאומי" עם הפלסטינים, קידם הסנאט באירלנד שלב נוסף בחקיקה להחרמת מוצרי ההתנחלויות. זאת לאחר שעלו בתוהו מאמציה של ישראל לרכך את החוק.
למחרת, אישר הקונגרס בצ'ילה ברוב גדול הצעה הקוראת לממשלה הצ'יליאנית לפעול להחרמת התנחלויות בכל הסכם עתידי עם ישראל, ולבחון מחדש את הסכמי העבר. כמו כן הוחלט להפיץ הנחיות לאזרחי צ'ילה שמבקרים בישראל או עושים בה עסקים, כדי לוודא שהם "לא יתמכו בקולוניזציה או ישתפו פעולה עם הפרות זכויות אדם בשטחים הכבושים."
לאחרונה, לקראת סוף 2018, פרסמה תנועת ה-BDS רשימה של 18 "צעדים מדהימים", כלשונה, שעשתה השנה למען זכויות הפלסטינים באמצעות חשיפת "פשעי ישראל ומדיניות האפרטהייד". התנועה קוראת לתומכיה לתרום מכספם כדי להפוך את המילים "חופש, צדק ושוויון" מ"שאיפה למציאות".
אכן, הכיבוש הישראלי בשטחים וההתנחלויות מהווים הפרה מתמשכת של החוק הבינלאומי, ומזכירים במידה רבה את משטר האפרטהייד בדרום אפריקה. אולם, הגיעה השעה שראשי התנועה יישירו מבט למציאות וישאלו את עצמם שאלה פשוטה: האם "הצעדים המדהימים" שלהם קירבו את הפלסטינים כמלוא הנימה למימוש השאיפה לחופש, צדק ושוויון לעומת מצבם בעת הקמתה של תנועת ה-BDS ביולי 2005?
את התשובה לגבי מידה השפעתה של התנועה יכולים אנשי ה-BDS למצוא בין ממצאי מחקר חדש, שבחן את הקשר שקיים בציבור הישראלי בין כמיהה להשתייכות לאומית (sense of national coherence - SONC) ולהזדהות עם האתוס הקונצנזואלי, לבין חשש מהאחר. במלים אחרות, כיצד הרצון של האזרח הישראלי להרגיש שהוא חלק מהלאום היהודי משפיע על עמדותיו כלפי זרים, בהם הפלסטינים. מנהלת המחקר, פרופסור שפרה שגיא, אומרת בראיון לאל-מוניטור כי הממצאים המשמעותיים ביותר של המחקר מצביעים על קשר שלילי בין הרצון להזדהות עם הנרטיב הלאומי המקובל לבין הנכונות להכיר בלגיטימציה של הנרטיבים הקולקטיביים של אחרים.
לדברי פרופסור שגיא, הנמנית עם החוקרים הבולטים בישראל בתחום יישוב סכסוכים וניהולם, חרם מגבש את החברה סביב הנרטיב הישראלי, מגביר את החשש מהאחר ומכשיל את היכולת להתפייס עמו.
"החרמות מחזקים את הקוהרנטיות הלאומית של הישראלים, המושתתת במידה רבה על קורבנות ואיומים משותפים" מדגישה שגיא. היא מספרת בהקשר זה כי סטודנטית שלה חקרה ומצאה שרמת ה- SONC אחרי מבצע "צוק איתן" [2014] הייתה גבוהה באופן ניכר ומובהק מזו שלפניו.
למרבה האירוניה, פרופ' שגיא, הפועלת במשך שנים במסגרות שונות למען שלום ופיוס, הייתה בעצמה לאחרונה קורבן של BDS [27 בנובמבר]. תחת לחץ מצד התנועה ביטלה אוניברסיטת סטלנבוש בדרום אפריקה את השתתפותה שלה ושל חצי תריסר חוקרים ישראלים, בהם פרופ' מוחמד דג'אני ממזרח ירושלים, בכנס שכותרתו "הכרה, פיצוי, פיוס: אור וצל של טראומה היסטורית", שנפתח השבוע. בין הנימוקים שהציגו הפעילים לביטול ההשתתפות היו חוק הלאום וסירוב לדון בנושאים כמו פיוס, אמפתיה ומחילה בזמן שישראל, לדבריהם, "תוקפת ברצועת עזה, כובשת את הגדה המערבית, הורגת ומענה אקטיביסטים פלסטינים ומתעלמת מזכויותיהם של מי שנושלו מאדמותיהם".
במקביל להודעה הכללית על ביטול השתתפות הישראלית, פנה אל שגיא פרופסור אשרף קגי מאוניברסיטת סטלנבוש. ''זו בהחלט לא בעיה אישית נגדך או נגד עמיתייך,'' כתב לה קגי, ''זה עניין פוליטי, לא לאפשר נורמליזציה של הסכסוך הפלסטיני-ישראלי באמצעות דיונים על פיוס, אמפתיה וסליחה", בעוד ישראל ממשיכה בדרכה.
פרופ' שגיא מסכימה כי "זה עניין פוליטי", ומוסיפה מיד "זו פוליטיקה מטופשת". עוד היא מספרת שעם היוודע דבר הביטול, משרד החוץ מיהר ליצור עמה קשר ולהציע את עזרתו. "אמרתי להם שאני לא רוצה אותם בתמונה", מספרת פרופ' שגיא, "גם כך הימין מנצל את החרם לטיפוח תחושת הקורבנות והאיום."
ואכן ממשלת נתניהו הפכה את החרם לבומרנג. המאבק הכולל שהתנועה מנהלת נגד מדינת ישראל, תוך טשטוש הקו הירוק, הופך אותה לנכס של הימין ישראלי. הוא מציג את ה-BDS כביטוי לאנטישמיות ומקרבן באמצעותו את יהדות העולם. הגדיל לעשות שר התיירות יריב לוין, שהשווה את הוצאתם של כמה עשרות צימרים מאתר AIRBNB לסלקציה שהנאצים עשו ליהודים במחנות ההשמדה.
כך, לא רק שתנועת ה-BDS לא קידמה את פתרון שתי המדינות ולא החזירה אף לא פליט אחד לישראל, היא גם לא עצרה את בנייתו של מאחז יהודי אחד או את הריסתו של בית פלסטיני אחד בגדה המערבית.
במבחן התוצאה התנועה נכשלה, אך מבחינת אנשים רבים שרוצים לבטא את ההתנגדות שלהם לכיבוש, זאת הדרך הנכונה.
מנגד, מאבק ממוקד שמנהלים קומץ פעילי שלום ישראלים וזרים בגדה המערבית נגד נישול פלסטינים מאדמתם, מתגלה כיעיל שבעתיים מכל חרמות ה-BDS. המערכה העיקשת שאותם מתנדבים מנהלים נגד פינויו של הכפר חאן אל -אחמר שבגדה המערבית, עוררה יותר הדים ברחבי העולם, כולל בהאג, מכל חרמות ה-BDS גם יחד.
התובעת הראשית של בית הדין הבינלאומי בהאג, פאטו בנסודה, הגדירה לאחרונה את פינוי הכפר לטובת מתנחלים כ"פשע מלחמה". מתברר שהאיום של התובעת להפעיל את הסמכות שמקנה לה האמנה, מפחיד את ראש הממשלה יותר מנפתלי בנט ואביגדור ליברמן שמאיימים לזנב בו מימין. רק את זה הוא צריך. כאילו שחסרים לו תיקים פליליים.
