אפליה משפטית: כשבית המשפט המחוזי נתן הכשר לחוק הלאום

במענה לסערה הציבורית בישראל ובעולם בעקבות אישור חוק הלאום בכנסת [19 ביולי], טענו יוזמיו ותומכיו כי הוא אינו משנה מציאות קיימת ואינו פוגע בשוויון הזכויות של בני מיעוטים. הגדיל לעשות ראש הממשלה בנימין נתניהו, שכהרגלו תקף את השמאל וקרא לו לעשות חשבון נפש. בפתח ישיבת הממשלה שהתקיימה לאחר אישור החוק [29 ביולי] אמר נתניהו: "האם הקביעה שבדגל שלנו יש מגן דוד מבטלת במשהו את זכות הפרט של מישהו מאזרחי ישראל? הבל, אבל הקביעה הזו מבטיחה שלא יהיה דגל אחר. האם הקביעה ש'התקווה' הוא ההמנון שלנו גורעת כהוא זה מן הזכויות האישיות של אדם כלשהו בישראל? הבל, אבל היא כן קובעת שלא יהיה המנון אחר... אנחנו לא מתביישים בציונות. אנחנו גאים במדינה שלנו, בהיותה בית לאומי לעם היהודי, המקיימת בהקפדה שאין גדולה ממנה את זכויות הפרט של כלל אזרחיה".

לא עברו חודשיים, ומבית המשפט המחוזי בירושלים התקבלה הוכחה על השפעתו של חוק הלאום כאשר השופט משה דרורי הסתמך על החוק לצורך קביעת פיצויים לנפגעי פעולת טרור.

התובע, דוד משיח, היה עד ב-1998 לפיגוע טרור בתל אביב ולקה בהלם. בהמשך אובחן כסובל מהפרעה פוסט-טראומטית שגרמה לליקויים בתפקודו היומיומי. ב-2007 הוא ומשפחתו הגישו תביעה לפיצויים, בין היתר נגד חמאס שביצע את הפיגוע.

בפסק הדין נגד חמאס שפורסם השבוע [17 בספטמבר] ניתח השופט דרורי, בין היתר, את סוגיית הפיצויים העונשיים, תוך התייחסות לפרסומו של חוק הלאום בספר החוקים.

דרורי התייחס ספציפית לסעיף 6(א) בחוק: "המדינה תשקוד על הבטחת שלומם של בני העם היהודי ושל אזרחיה הנתונים בצרה ובשביה בשל יהדותם או בשל אזרחותם". השופט תהה כיצד יש לפרש סעיף זה ומהי תרומתו להכרעה בדבר הטלת פיצויים עונשיים. דרורי אף התייחס לאמנת חמאס נגד היהודים וישראל, ובסיכומו של דבר כתב: "לפי נוסחו המילולי... של אמנת החמאס, ולא פחות מכך, כפי שהוא מבוצע הלכה למעשה, ניתן לומר, ללא הפרזה, כי בני העם היהודי, ולא כל שכן כאשר הם נמצאים בישראל, הם בגדר מי שנתון 'בצרה... בשל יהדותם'...".

ועוד הוא כתב: "אני ער לכך שחוק היסוד האמור נחקק אך לפני חודשיים ואילו הפיגוע בוצע לפני כ-20 שנה. אולם, פסיקת בית המשפט העליון קבעה, וחזרה וקבעה, כי לחוקי היסוד יש תחולה פרשנית גם על חוקים שקדמו להם".

את מבקריו, שצפה שיערערו על פסיקתו, שאל השופט וגם השיב: "האם חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, הוא דקלרטיבי בלבד? אינני סבור כך. חזקה על הכנסת, כרשות מכוננת, כי הוציאה תחת ידה חוק יסוד, שניתן יהיה לעשות בו שימוש בבתי המשפט... לכן, כאשר הניזוק הוא אחד מבין 'בני העם יהודי (או אחד) מאזרחיה הנתונים בצרה בשל יהדותם או בשל אזרחותם', הכף תוכרע לכיוון הפיצוי העונשי, בין היתר מכוח חוק הלאום".

יוזמי חוק הלאום, בהם ח"כ אבי דיכטר וראש הממשלה נתניהו, ותומכיו, טוענים בנחישות כי אינו מעודד אפליה. אבל נראה שאפילו הם לא שיערו שהחוק יחלחל מהר כל כך למערכת המשפט בישראל ויגדיר באופן הברור ביותר שיהודים וערבים אינם שווים בפני החוק.

"הרע עוד לפנינו, אבל אין ספק שזה יעזור בהסברה שלנו נגד חוק הלאום", אומר לאל-מוניטור ח"כ אחמד טיבי (הרשימה המשותפת), שחבריו לסיעה החלו במסע בינלאומי לגיוס מתנגדים לחוק שהם מגדירים כגזעני.

"אין ספק שמדובר בפסיקה ודברי הסבר גזעניים של שופט גזען עם היסטוריה שמכתימה אותו בגזענות", אמר טיבי. לדבריו, השימוש שהשופט דרורי עשה בחוק הלאום מוכיח את טענות חברי הכנסת הערבים והציבור הערבי בכלל, כי זהו "חוק גזעני המתווה דרך לאפרטהייד שעליו עלולים להסתמך בהמשך כפסיקה תקדימית שופטי שקד״.

שרת המשפטים איילת שקד אמנם לא אחראית למינויו של השופט דרורי לבית המשפט המחוזי בירושלים, עוד ב-2001. עם זאת, השרה רואה בבית המשפט הזה, שהשופט דרורי משמש בו בתפקיד סגן נשיא, מקום בטוח לדון בו בתביעות הקשורות ליחסי יהודים-ערבים. שקד יזמה את הצעת החוק, שאושרה על ידי הכנסת בחודש יולי האחרון, המעבירה את סמכות בג"ץ לדון בעתירות שעניינן החלטות מינהליות ביהודה ושומרון לבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו קל יותר (לכאורה) לפסוק לטובת יהודים.

הנה, רק בחודש שעבר [28 באוגוסט] ניתנה פסיקה שנויה במחלוקת על ידי השופט ארנון דראל, ולפיה אפשר להסדיר מאחז לא חוקי על קרקע פרטית פלסטינית, אם הוכח שהקצאת השטח נעשתה בתום לב.

פסיקתו של השופט דרורי המעניקה עדיפות שיפוטית ליהודים אינה ההחלטה היחידה שבגינה כונה "גזען". בשנת 2009 הוא היה מועמד לתפקיד שופט בבית המשפט העליון, אך סמוך לכינוסה של הוועדה לבחירת שופטים הגיעו ללשכתה של נשיאת בית המשפט העליון דאז דורית בייניש עשרות פניות זועמות בהקשר אליו. התברר כי בשנת 2006 דן השופט דרורי בעניינו של חרדי שדרס קופאית עולה מאתיופיה. האברך עזב את החנות מבלי לשלם, וכאשר הקופאית נעמדה מול מכוניתו בניסיון למנוע ממנו לברוח, הוא פגע בה. דרורי, יהודי חובש כיפה, החליט שלא להרשיע את האברך מחשש שרישום פלילי יפגע בתקוותו להתמנות כדיין בבית דין רבני. הוא אף קבע כי הפרשה דווקא היטיבה עם הנפגעת, משום שבגלל האירוע היא סוף סוף "השתלבה בחברה הישראלית". פסיקה זו הייתה לו לרועץ ומועמדותו לעליון הוסרה.

עכשיו נראה כי בית המשפט המחוזי בירושלים הפך ל"עוקף בג"ץ", והשופט דרורי הוכיח שאין צורך להיות שופט בית המשפט העליון כדי להעניק הכשר משפטי לחוק הלאום ולקבוע בשפה שאינה משתמעת לשתי פנים, שמדינת ישראל מעניקה עדיפות משפטית ליהודים על סמך יהדותם.