מצרים וירדן נעתרו לבסוף להפצרות ארה"ב והודיעו כי ישתתפו בוועידה הכלכלית בבחריין ב-25 ביוני. זה לא היה קל, ולאל-מוניטור נודע כי לישראל היה חלק לא מבוטל במאמצי השכנוע כדי להציל את הוועידה שהאמריקאים מייחסים לה חשיבות רבה. מבחינתם, כבודו של הנשיא טראמפ מונח על הכף. ישראל אולי לא מעוניינת בוועידה כלכלית שכזו, בוודאי לא עכשיו בעיצומה של (עוד) מערכת בחירות, אבל היא חייבת מטעמים מובנים לסייע לבעלת בריתה שלא להיכשל.
נוכח כוונת הפלסטינים להחרים את הוועידה, השתתפות ירדן ומצרים היא הכרחית. מבחינת ארה"ב, בלעדיהן אין טעם לקיים ועידה כלכלית בנושא הפלסטיני. כעת, מרגע ששתי המדינות החשובות בציר המדינות הפרגמטיות ובעלות ההשפעה על הרשות הפלסטינית נתנו את הסכמתן, אפשר לצאת לדרך. מה יהיו תוצאות הוועידה – זה כבר סיפור אחר.
ה"מאחורי הקלעים" של המאמצים שהשקיעו שליחיו של הנשיא טראמפ למזרח התיכון, ג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, מעניינים מאוד. מסתבר כי ישראל העבירה לארה"ב "נתונים מרשיעים" על אבו מאזן ובכירי הרשות, לפיהם הם מובילים מטעמים אנוכיים של שליטה ואגו את הרשות הפלסטינית לאסון כלכלי ומדיני.
בכירי מערכת הביטחון ומקבלי ההחלטות בישראל צופים מזה זמן בדאגה בתהליך ההתרסקות הכלכלית, הידוע מראש, של הרשות הפלסטינית. הכתובת על הקיר, אבל כל ניסיונות ההחייאה שישראל מבחינתה ניסתה לעשות עלו עד כה בתוהו. ראש הממשלה הפלסטיני, מוחמד א-שתייה, אף הודה באפריל האחרון כי בתוך שלושה חודשים לכל היותר, הרשות הפלסטינית תהיה למעשה חדלת פירעון ולא תוכל לשלם את חובותיה והוצאותיה לרבות משכורות עובדיה. רק על דבר אחד אבו מאזן אינו מוותר: תשלום המשכורות למשפחות השהידים ולאסירים הכלואים בבתי הכלא בישראל .
מאז קיזזה ישראל מכספי המסים של הרשות הפלסטינית את התשלומים המועברים למשפחות המחבלים, מסרב יו"ר הרשות לקבל את יתרת הכספים. לדברי מקור ביטחוני ישראלי, ישראל הציגה לאמריקאים שורה של פניות לפלסטינים בניסיון להגיע עמם להסדר לקבלת כספי המסים, ואף הוצעו פשרות שיסייעו לאבו מאזן לרדת מהאילן הגבוה עליו טיפס. אבל, טוען המקור, אבו מאזן סירב בתוקף לכל הסדר או פשרה "והוא נחוש להביא לקריסת הרשות אם ישראל לא תחזור בה ותשיב את כספי המסים במלואם".
התרחיש הזה של קריסת הרשות שימש את ארה"ב כדי לשכנע את מצרים, ובעיקר את ירדן, שהייתה יעד מבוצר וקשה יותר לשכנוע, להשתתף בוועידה. בירדן יודעים כי את גלי ההדף מקריסת הרשות יחטפו הם ראשונים. המצב הכלכלי בממלכה חמור, וצרות מהגדה המערבית זה הדבר האחרון שהירדנים יכולים להרשות לעצמם. גם נשיא מצרים א-סיסי אינו יכול להרשות לעצמו לשבת על הגדר ולצפות בהתרסקותה הכלכלית של הרשות, אשר תשפיע גם על המצב הקטסטרופלי ברצועת עזה – ומשם על מצרים.
כאמור, תסריט הבלהות המוחשי והלא מוגזם הזה עשה את שלו. מצרים וירדן יגיעו לוועידה בבחריין.
לאל-מוניטור נודע כי הנתונים על אודות הרשות ואבו מאזן ששימשו את האמריקאים במשימת השכנוע של מצרים וירדן, ישמשו בהמשך את ישראל כדי להוכיח שיו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן הוא המכשול לשלום והוא הבעיה. ישראל רוצה להראות כי אין מדובר רק בסרבן שלום סדרתי אלא במי שמוליך בעקשנותו את הפלסטינים לאסון.
קו ההסברה הזה יוצג במלואו על ידי הנציגים הישראלים שייצאו לוועידה בבחריין. ככל הידוע שר האוצר משה כחלון יהיה הנציג הבכיר של ישראל בוועידה. לשר כחלון יש מערכת יחסים שאפשר להגדירה כחיובית עם בכירים ברשות הפלסטינית. במהלך שנות תפקידו כשר האוצר, הוא קיים פגישות עבודה עם ראש הממשלה הפלסטיני לשעבר ראמי חמדאללה, עם שר האוצר הפלסטיני שוכרי בישארה ועם השר לעניינים אזרחיים חוסיין אל שייח'. הפגישות הללו הובילו בין היתר למציאת פתרון לחוב הרשות לחברת החשמל הישראלית.
אין זה סוד, אומר המקור הביטחוני הישראלי, כי מה שייחשב להישג זה אם בסיום הוועידה כל המשתתפים בה, או לפחות רובם, יגיעו למסקנה שאבו מאזן סיים את תפקידו ההיסטורי וכי יש לפתור את המשבר ברשות תוך עקיפת היו"ר הסרבן.
לא ברור איך זה יקרה, אבל נדמה כי זו בעצם חשיבות השתתפותן בוועידה של ירדן, מצרים וגם ערב הסעודית, שעדיין לא הודיעה באופן רשמי על בואה.
הקמפיין הישראלי נגד אבו מאזן יתקיים בכמה אופנים, למשל דף מסרים שהוכן במשרד החוץ יועבר לכל הנציגויות הישראליות בעולם כדי שיפיצו את מסרי האזהרה במדינות השונות, בעיקר במדינות התורמות לרשות הפלסטינית. במקביל, שרי הממשלה יאמרו שישראל הציעה לאנשי הרשות להיפגש עם בכירי המנהל האזרחי כדי למצוא פתרון למשבר, אך נתקלה בסירוב.
במהלך הוועידה בבחריין, המסר למדינות המשתתפות יהיה כי מדובר בעיתוי קריטי לעתיד הרשות הפלסטינית, וכי עליהן לתת יד למניעת הקטסטרופה שיו"ר הרשות בעקשנותו מוביל אליה את הפלסטינים. או במילים אחרות: הוועידה בבחריין היא לא ועידה כלכלית אלא ועידת הצלה של הרשות הפלסטינית תוך דה-לגיטימציה של העומד בראשה.