האם החלטת נתניהו על בנייה לפלסטינים מכינה את הקרקע ליורשו?

בימים הרחוקים ההם שלפני רצח העיתונאי הסעודי ג'מאל חאשוקג'י (אוקטובר 2018), כשיורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמן (מב"ס) נחשב לתקווה הלבנה של המערב וכשאביו העניק לו את המפתח לפתרון בעיות המזרח התיכון, הבהיר הנסיך את עמדותיו המדיניות לחתנו של הנשיא דונלד טראמפ, ג'ראד קושנר, שנחשב אז לאחיו הרוחני.

קושנר, שחלק עם מב"ס את חזונו המדיני, אמר לו שכל מי ששלח את ידו בניסיון להגיע לשלום ישראלי-פלסטיני בשיטות הישנות, נכווה, וכי הוא מצפה מבן שיחו להעניק תמיכה לגישה חדשה. ומהי הגישה החדשה? שאל הנסיך, שהנושא הפלסטיני לא היה מעולם גבוה על סדר יומו. קושנר אמר שהוא מתכוון להכין את תמונת המצב בארץ הקודש ליום שאחרי השלום. כלומר, לתאר את היתרונות העצומים שיהיו לכל הצדדים מקיומו של שלום בר קיימא בין הפלסטינים וישראל, ולהותיר את הפרטים –  איזו ישות פלסטינית תקום בשטח, היכן יעבור הגבול, מה יקרה בירושלים, איך פותרים את נושא הפליטים וכל שאר הנושאים המצויים במחלוקת רבת שנים – להכרעת שני העמים הניצים.

נסיך הכתר התרשם, כמדווח, מן התפישה החדשה שלא נוסתה מעולם, קרי להתחיל מן הסוף, ואמר כי יהיה מוכן לתת יד למהלך הנועז בארבעה תנאים: שההסכם יתבסס על היוזמה הערבית, היא היוזמה הסעודית; שיהיה ברור כי מדובר בשתי מדינות ולא במדינה אחת ולא באוטונומיה פלסטינית בלבד; שישראל תפסיק בנייה משמעותית בהתנחלויות, אפילו אם לא תכריז על כך, ושתאפשר מיד בניית יחידות דיור לפלסטינים בשטח C, אשר האחריות האזרחית והביטחונית עליו נמצאת בידי ישראל.

מה שקרה בינתיים ידוע. רצח חאשוקג'י טרף לא מעט קלפים; מב"ס איבד הרבה מזוהרו; אביו נטל ממנו את תיק המזרח התיכון, "תכנית המאה" של צוות טראמפ, שאמורה הייתה להתפרסם כבר לפני חודשים רבים מתמהמהת, אם בגלל הבחירות בישראל, אם בגלל הבחירות הנוספות בישראל, ואם מסיבות אחרות. הוועידה הכלכלית  בבחריין (25 ביוני), בלי השתתפות ישראל, בלי השתתפות הפלסטינים, ובהשתתפות העולם הערבי בדרג נמוך, הייתה אירוע פתטי שניסה לשים את העגלה לפני הסוסים ולהתמקד ברעיונות כלכליים בלבד, ללא התייחסות לפתרון המדיני וללא מחויבות אמריקאית להשתתף במימונם. נדמה היה לרבים כי במנאמה נקברה התכנית האמריקאית, עד שלפתע החליט הקבינט הביטחוני-מדיני ב-30 ביולי להקים 715 יחידות דיור לפלסטינים בשטח C.

האירוע עצמו הזמין הרבה פרשנויות, משום שבדרך כלל ערב בחירות, עולה התעמולה הניצית של נתניהו לגבהים שאינם מאפיינים, בהכרח, את שאר עונות השנה. הוא נוהג לתת יד ליוזמות קיצוניות, תומך בהטלת עונש מוות על מחבלים וחושף נדיבות רבה במתן אישורי בנייה בהתנחלויות. פתאום, חודש וחצי לפני הבחירות, הוא מחליט על בנייה לפלסטינים באזור שמחוץ לתחום הרשות הפלסטינית.

לא זאת אף זאת: במקום לנצל את סמכותו כשר ביטחון כדי לאשר החלטה שכזו, הוא מבקש אישור מהקבינט ואפילו טורח להודיע מראש כי אם לא תתקבל החלטה פה אחד – לא ייבנו יחידות הדיור הללו. למרבה הפלא, אכן מתקבלת ההחלטה פה אחד, לרבות קולותיהם של הניצים המובהקים בממשלה. יודעי דבר אומרים כי נתניהו הצליח לשכנע את הימין כי החלטה כזו עשויה להעביר אנשי ימין "רך", הרוצים בפתרון מדיני, מכחול לבן לליכוד, ולהעביר לימין (אל איילת שקד) את הבוחרים הניציים של הליכוד.

מכל מקום, מאחורי ההחלטה המפתיעה עומדת תמורה מדינית אשר נתניהו סבור עשויה לסייע לו במסעו הקשה להשיג 61 חברי קואליציה גם בלי ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. הפרסום ב"ידיעות אחרונות" בשבוע שעבר, שלפיו הנשיא דונלד טראמפ מתכוון לכנס את מנהיגי האזור לפסגה בקמפ דייויד בלי ישראל ובלי ההנהגה הפלסטינית ולהציג תכנית מדינית נוחה לימין הישראלי, נראית סיבה טובה להחלטת הקבינט. זו החלטה המהווה את הצלע הרביעית במרובע שאותו הציג מב"ס בפני קושנר. לא מן הנמנע שנתניהו כבר התחייב בפני השליח האמריקאי בביקורו בישראל ב-29 ביולי גם לגבי הדרישות האחרות, או שלפחות נתן להבין כי ישקול אותן ברצינות מיד לאחר הבחירות.

האם הצגת חזון טראמפ למזרח התיכון בידי שיזכה באהדה בין-ערבית ולא יכלול "מילים גסות" כגון פתרון שתי המדינות, חלוקת ירושלים ופתרון מוסכם לפליטים תציל את נתניהו מכישלון נוסף? קשה להאמין. ועידות תמיכה בינלאומיות (כמו ועידת שארם א-שייח' ב-1996) לא הצליחו בעבר להציל ראשי ממשלה ישראלים מכישלון בבחירות שנערכו זמן קצר לאחריהן, אבל לעולם אי אפשר להסתפק בהערכת התפתחות עתידית רק על בסיס העבר. אם נתניהו סובר שבנייה לפלסטינים C עשויה לסייע בידו, ואם הוא משיג לכך את תמיכת הקבינט כולו, הרי זו כבר לטובה. הפלסטינים זקוקים להרחבת תחום השיפוט שלהם מעבר ל-40 אחוז מן הגדה המערבית הנמצאים כרגע בידיהם, הן לצורך מגורים והן לצורך הקמת מפעלים. כל עוד אין הסדר קבע, צריך, לפחות, להגדיל את השטחים הנמצאים תחת ניהול הרש"פ. מכיוון שנתניהו בשלטון, ואיננו חולם אפילו על העברת שטחים – גם אישור של 715 יחידות דיור עדיף על מניעת בנייתן של יחידות כאלו.

אם נתניהו יוביל גם את הממשלה הבאה, קשה להאמין כי ירצה או יוכל להוביל תהליך שלום. אבל אם הוא חש כרגע שהעלאת הנושא המדיני עשויה להביא לו תועלת ונשיא ארה"ב מוכן לשוב לרעיון התכנית המדינית שלו, ואם לצורך הגיבוי הערבי מוכן נתניהו לאשר בנייה פלסטינית ולתת הבטחות בנושאים אחרים כמו תמיכה עקרונית ביוזמה הערבית, יש בכך כדי להכין את הקרקע ליורשו, אשר יהיה מוכן להיכנס לתהליך מדיני ולשלם את המחיר ההכרחי, מחיר שנתניהו סרב לשלם במהלך כהונתו הארוכה בתפקיד החשוב ביותר בישראל.