האנטי-נורמליזציה בגדה צוברת תאוצה: מה יעשו ארגוני השמאל?

המפגש בין חברי כנסת לשעבר החברים בתנועת "פרלמנט השלום" לבין בכירים ברשות הפלסטינית, שהתקיים ביום שישי האחרון [14 בפברואר] ביוזמת ועדת האינטראקציה עם הציבור הישראלי של הרשות הפלסטינית, נערך באווירה ידידותית וחיובית. המסר המרכזי שיצא מהפגישה הזו היה דחייה של תכנית טראמפ והמשך חתירה להסכם שלום בין הצדדים. אולם משחזרו המשתתפים הפלסטינים מהכינוס, אשר זכה לכותרות בולטות בתקשורת הפלסטינית, הם גילו שמתנהלת נגדם מתקפה משמעותית ברשתות החברתיות ובתקשורת המסורתית.

אחד המשתתפים במפגש, ראש העיירה ענבתא (מזרחית לטול כרם), חמדאללה חמדאללה, אשר פרסם פוסט על אודות המפגש, נאלץ להסירו ואף הודיע על התפטרותו מתפקידו ופרישתו מוועדת האינטראקציה. חמדאללה הסביר שהוא השתתף בכינוס בהזמנת תנועת הפת"ח שבראשה עומד יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן, אך הסבריו לא התקבלו יפה על ידי הרחוב הפלסטיני.

לא מדובר באירוע ראשון מסוגו וגם לא באירוע בודד. באותו שבוע ברמאללה הותקפה, כך דווח, מסעדה, זמן קצר לאחר שהתארחו בה עיתונאים ישראלים בהזמנת ועדת האינטראקציה; בנוסף, ארגון בשם "סולחה" נאלץ לדחות מפגש ישראלי-פלסטיני שהיה אמור להתקיים ב-20 בפברואר בבית ג'אלה בשל איומים שקיבל המארגן הפלסטיני.

כל זה מעלה שתי שאלות מרכזיות: האם המציאות המתהווה בגדה מקשה על עבודתם של ארגוני השלום הישראלים הפועלים למען פתרון הסכסוך והמשך של דו-שיח עם הפלסטינים? וכיצד בכלל ניתן להמשיך במאבק למען השלום, כשבצד השני יש מי שמנסה כל העת לפגוע בפלסטינים המסכימים לפגוש ישראלים?

הח"כ לשעבר מוסי רז (מרצ, מקום 14 ברשימת העבודה-גשר-מרצ), פעיל שלום ותיק שנכח במפגש האחרון של "פרלמנט השלום" בתל אביב, אומר בשיחה עם אל-מוניטור כי הוא לא רואה במפגשים מסוג זה נורמליזציה ביחסים בין ישראלים לפלסטינים. "אני לא חי תחת כיבוש ולא יכול לתת לפלסטינים ציונים", הוא מסביר, "זה מייאש שיש בצד הפלסטיני אנשים שמפנים אלימות נגד פעילי שלום ואני לא מסכים איתם, אך אני מבין מאיפה זה בא. דרך אגב, מדובר במגמה שנמשכת כבר עשר שנים. חשוב להבין שהפעילות של 'פרלמנט השלום', שבאה לקדם הסדר המבוסס על סיום הכיבוש, איננה נורמליזציה. זה לא סתם מפגש שבא לחבר בין אנשים, לחגוג איזשהו חג ביחד, אלא מדובר בפעילות פוליטית משותפת למען מטרה אחת".

גם שקד מורג, מנכ"לית ארגון "שלום עכשיו", מבדילה בין נורמליזציה לבין פעילות משותפת למען סיום הכיבוש ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "אני חושבת שהפלסטינים יודעים להבדיל בין ישראלים פעילי שלום, המבינים ורגישים ונלחמים על הזכויות של הפלסטינים מתוך הכרה בזהות הלאומית שלהם, לבין אחרים", היא אומרת לאל-מוניטור, "קשר עם שלום עכשיו זה לא נורמליזציה, כי אנחנו נלחמים בעד שינוי המציאות ולא בעד שימורה.'' לדבריה, נציגי "שלום עכשיו" נסעו לביקור ברמאללה לאחר הצגתה של תכנית טראמפ ולא נתקלו בהתנגדות או באיומים. "אני לא נתקלתי מעולם בפלסטיני שסירב להיפגש איתי על רקע זה. אני מאמינה שעלינו להמשיך לפעול ביחד למען המטרה המשותפת", אומרת מורג.

גדי בלטיאנסקי, מנכ"ל "יוזמת ז'נבה", אומר לאל-מוניטור כי למרות האווירה הקשה שנוצרה לאחר הצגת יוזמת טראמפ, הארגון שלו ממשיך להוציא אל הפועל מפגשים בין ישראלים לפלסטינים. "עליית מפלס האנטי-נורמליזציה משפיעה על ארגוני השלום בישראלים בשני מובנים", הוא אומר, "זה לא מבטל פעילויות, אבל כן משפיע על העיתוי ועל האפשרות לפרסם ולהדהד תקשורתית את עצם קיום המפגש. במצב הנוכחי, המארגנים הפלסטינים מבקשים מאיתנו שלא לפרסם מידע על המפגשים. יחד עם זאת, אנחנו ממשיכים בפעילות שלנו, ורק לאחרונה הפגשנו קבוצה של יוצרים ישראלים עם ג'יבריל רג'וב. אני מאמין שכל עוד ההנהגה של אבו מאזן נותנת את הגב למפגשים הללו, הם ימשיכו להתקיים, אם כי האווירה איננה תורמת למימוש הפוטנציאל".

לא רבים בישראל יודעים מה באמת קורה בגדה וכיצד משתנה החברה הפלסטינית. מי שעוקב בדאגה רבה אחר העמקת האנטי-נורמליזציה הם הכתבים הישראלים לענייני פלסטינים, אשר מדווחים מזה זמן על כך שדחייה של כל קשר עם ישראלים היא הנורמה החדשה. עיתונאי ותיק המסקר את השטחים מזה שני עשורים, סיפר לאל-מוניטור על "אווירה קשה, עוינות גוברת ודחיה של כל קשר עם ישראלים". לדבריו, גם בכירים בתוך הרשות הפלסטינית מסרבים להתראיין לערוצים הישראלים מחשש לשיימינג. מנגד, הרשות הפלסטינית היא זו שיצרה ומפעילה את הוועדה לאינטראקציה עם הציבור הישראלי. בשנים האחרונות קיימה הוועדה עשרות מפגשים בין פלסטינים לישראלים שעלו מארצות ערב ומרוסיה, אנשי תרבות ופעילי שלום. ב-2013 למשל התקיים ברמאללה מפגש ענק בין מאות סטודנטים ישראלים לבין אבו מאזן בחסות השדולה לסיום הסכסוך בכנסת.

בעיני הישראלים מדובר בקשר חשוב הנותן תוקף למאמצים למען השלום. בזכות המפגשים הללו ניתן לטעון, על אפם וחמתם של המבקרים בימין, כי יש פרטנר פלסטיני – גם אם אין פתרון באופק לסיום הסכסוך. ישנה גם חשיבות לשמירת הקשר עם הצד השני בעת משבר. אולם מבחינת פלסטינים רבים, בעיקר כעת, האירועים והמפגשים המשותפים עם ישראלים מסמלים משהו אחר לגמרי: מתן הכשר לכיבוש ונורמליזציה עם ישראל. נדמה כי כל עוד התקיים מו"מ מדיני והייתה קיימת תקווה להתקדמות ממשית לעבר פתרון הסכסוך, הייתה יותר לגיטימציה למפגשים מעין אלה; אך כאשר נשיא ארה"ב מציג את יוזמת השלום שלו במעמד צד אחד, וראש ממשלת ישראל העומד לידו מפרש אותה כאור ירוק לסיפוח חד צדדי, פעילי האנטי-נורמליזציה זוכים לרוח גבית משמעותית.

בינתיים מחנה השלום בישראל ממשיך במשימתו כרגיל. מפגשים מתוכננים מתקיימים, גם אם צריך לפעמים לדחות אותם למועד אחר או להימנע מפרסום בתקשורת לגביהם. אחרי הכל לא מדובר בגל ראשון של אנטי-נורמליזציה, ומתקפות נגד פעילי שלום פלסטינים התרחשו גם בעבר. אם המגמה של אנטי-נורמליזציה תלך ותחריף, אזי ארגוני השלום יצטרכו לייצר אסטרטגיה מתאימה למציאות החדשה בשטח, שהופך ליותר עוין ופחות יציב עם כל יום שעובר.