האם טראמפ יניח לאיראן להתקדם לפצצה גרעינית?

החודש [ינואר 2019] ימלאו שנתיים לכניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן, אירוע שנשמע בזמנו דמיוני אבל מבחינתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו היה חלום שהתגשם. 11 שנות כהונה "בילה" נתניהו מול נשיאים דמוקרטים שלא העריכו אותו, בלשון המעטה (קלינטון ואובמה), לא האמינו לו וניהלו איתו מלחמת התשה מבית לבית (אותם בנה בהתנחלויות). סוף סוף הגיע רפובליקן, ועוד איזה. נתניהו והימין הישראלי כולו קיבלו את טראמפ באקסטזה הגובלת בשיכרון חושים. האם ציפיותיהם התגשמו?

בהתחלה, נדמה היה שכן. ההצהרות הפרו-ישראליות באו"ם הלכו וגברו. הביקור הנשיאותי בישראל התקבל בהתלהבות רבתי. השיאים היו, כמובן, העברת השגרירות האמריקאית לירושלים והיציאה מהסכם הגרעין. אם נוסיף לכל אלה את השגרירה האמריקאית היוצאת באו"ם, ניקי היילי, שהייתה יכולה להיבחר כאן בקלות לתפקיד ראשת הממשלה, נקבל חלום שהתגשם, מציאות שעלתה על כל הציפיות וחיים נפלאים באופן כללי.

בחצי השנה האחרונה מתברר שיש צרות בגן עדן. אם מתנתקים לרגע מהמתנחלים, מהשגריר הישראלי רון דרמר שנהנה ממוטת שליטה מרשימה בסביבת טראמפ ומנתניהו עצמו, שמגדיר את טראמפ בכל הזדמנות כ"חבר הכי טוב שלי", מגלים שיש גם דעות אחרות. בעיקר במערכת הביטחונית, המודיעינית והמדינית בישראל. שם, יש לא מעט הבוחנים את טראמפ מקרוב על בסיס יומי, מנסים (ללא הצלחה) ללמוד את דפוס התנהגותו ומדיניותו וחוששים מאוד מהעתיד לבוא.

דוגמיות ראשונות קיבלנו ביציאה האמריקאית החפוזה, מפתיעה ונטולת סיבה אמיתית מסוריה, בסירוב של הפנטגון לאשר לישראל למכור לקרואטיה מטוסי אף-16 ישנים שהשביחה, ובהתבטאות הנשיאותית המדהימה האחרונה, כשהנשיא אמר "איראן יכולה לעשות בסוריה מה שבא לה" [2 בינואר]. כל זה, בתוספת ההמתנה המתוחה ל"דיל המאה", תכנית השלום האמריקאית המדוברת, מעלים את מפלס המתח במערכות ישראליות רבות. "עם הנשיא הזה", אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר, "הכל יכול לקרות. לטובה, אבל גם לרעה. אין מדיניות סדורה, אין דפוס התנהגות ברור, אין קבלת החלטות מסודרת. אתה קם כל בוקר ומקווה לטוב".

"בגדול", אומר גורם מדיני ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "עד כמה שזה נשמע מוזר, המדיניות של טראמפ היא המשך המדיניות של אובמה, רק בסגנון ואמצעים אחרים. אובמה רצה לצאת מהמזרח התיכון, (גם) טראמפ רוצה לצאת מהמזרח התיכון. האינטרס האמריקאי היה ונשאר: לחזור הביתה. זה לא השתנה, זה גם לא ישתנה. ההבדל הוא במתקפת הטומהוקים שאובמה ביטל וטראמפ ביצע, זה הכל. כן, וגם בסגנון. ידענו", הוסיף הגורם, "שטראמפ ייצא מסוריה. צריך לדעת להקשיב לו. ואנחנו מתמודדים עם זה עכשיו".

ישראל לא משלימה עם היציאה האמריקאית מסוריה. צבאית, הנוכחות האמריקאית הייתה שולית. מדינית ופסיכולוגית, הייתה לה חשיבות עצומה. עצם הנוכחות הגבילה את ההשפעה הרוסית, העניקה ביטחון עצמי ורוח גבית לשחקנים הפרו-אמריקאים בזירה (ישראל, הכורדים ועוד), הועילה מאוד להמשך הפעילות הצבאית הישראלית במרחב הסורי נגד ההתבססות האיראנית. נתניהו הפעיל לחץ על הבית הלבן וטוען שחילץ מהנשיא הבטחה ליציאה מדורגת, שאינה מיידית. יש בסביבתו כאלה הסבורים שצריך להפעיל לחץ אגרסיבי יותר, להוסיף לו לחץ פוליטי, כולל שימוש בבייס האוונגליסטי של הנשיא, כדי לבטל את רוע הגזירה. בתחום הזה נתניהו מהסס. עם כל הידידות וההשפעה הניכרת שיש לו על הנשיא, אף אחד לא יודע אף פעם איפה בדיוק משורטטים הקווים האדומים של טראמפ ומתי הם ייחצו ויהפכו את הנשיא לטרול אנטי-ישראלי, כפי שקרה ללא מעט מבעלות בריתה של ארה"ב בשנתיים האחרונות.

"בסיכום כללי", אומר לאל-מוניטור גורם ישראלי בכיר, "ההשפעה של טראמפ על סביבתנו דרמטית ומטלטלת, ולא תמיד לטובתנו. הוא ניער את העניין הפלסטיני, הדליק את רצועת עזה עם השגרירות, הפך את אבו מאזן לגורם עוין שאיבד אמון בתהליך השלום וטלטל אפילו את סעודיה באותו ריקוד חרבות והפיכתו של MBS (מוחמד בן סלמן) לחזות הכל. זה נגמר עם שחיטתו של העיתונאי חאשוקג'י והמשך הטבח בתימן. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו לאן כל זה מוביל ולהיות מוכנים לכל תרחיש".

כל זה, עוד לפני שהגענו לנושא הנפיץ, הרגיש והחיוני ביותר, הלא הוא המאבק הישראלי בגרעין האיראני ובהתבססות האיראנית בסוריה. "היציאה האמריקאית מהסכם הגרעין התקבלה כאן בהתלהבות רבה", אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני, "אבל אין עדיין שורה תחתונה וזה יכול להתפתח לכיוונים מדאיגים". הגורם מפרט: "האיראנים נעצרו במרחק שנתיים מהפצצה. כרגע הם עדיין עומדים שם, אבל הם מתלבטים. הם מנסים לסלול לעצמם כביש עוקף סנקציות. אם לא יצליחו, הם ישקלו לחזור להעשיר אורניום או אולי אפילו לפרוץ לפצצה במהירות כדי להעמיד את העולם בפני עובדה, במודל הצפון קוריאני".

המודיעין הישראלי, שהרפה מעט את המאמץ באיראן לטובת ההתבססות של איראן בסוריה, נאלץ לאחרונה להחזיר משאבים, אמצעים ותשומות למעקב אחר פרויקט הגרעין האיראני הקפוא, כדי לנטר ולעקוב אחר ההתפתחויות. ניתן להעריך כי המנהיג העליון האייתוללה עלי חמנאי עשוי להימצא בהתלבטות איך לנהוג. האם להורות לאנשיו לחזור להעשרה מוגבלת ולקצר טווחים ליכולת פצצה (משנתיים לשנה), או אפילו להורות על "הסתערות" בכל הכוח.

ישראל עוקבת, כאמור, אבל היא מודאגת לא רק מהנעשה בטהרן, אלא גם מהמתרחש בוושינגטון. אף אחד בירושלים או בתל אביב לא יגיד את זה און רקורד, אבל ישנם גם תרחישים שהאיראנים מבצעים מהלך מהסוג הזה וטראמפ פשוט מתעלם. בדיוק כפי שהוא מתעלם ממה שקורה למשא ומתן שלו עם צפון קוריאה. "הפחד הגדול שלנו הוא שטראמפ פשוט יאבד עניין בשלב כלשהו ויגיד על הגרעין האיראני בדיוק מה שהוא אמר השבוע על ההתבססות האיראנית בסוריה. שהם יכולים לעשות מה שהם רוצים וזה לא מעניין אותו. אנחנו חייבים להיות מוכנים גם לזה", אמר גורם ביטחוני ישראלי בכיר לאל-מוניטור, "בעידן טראמפ אנחנו פשוט חייבים להיות מוכנים לכל דבר ולא להיות מופתעים משום תרחיש".