הימין הקיצוני מחרים את ההתנחלויות

"עושים היסטוריה" – כך נפתחה ההודעה שפרסם משרד הכלכלה לרגל חתימתו של הסכם אזור סחר חופשי בין ישראל לדרום קוריאה [21 באוגוסט]. מדובר בהסכם ראשון מסוגו בין ישראל למדינה באסיה. בתמונה שצורפה להודעה נראה שר הכלכלה והתעשייה אלי כהן, שיובא לליכוד במסגרת הסכם סחר עם כולנו (מקום 15 ברשימה לכנסת), לוחץ את ידה של שרת הסחר הדרום קוריאנית יו מיונג-הי. כהן תיאר את ההסכם עם הכלכלה ה-11 בגודלה בעולם כ"חגיגה לשוחרי השוק החופשי". במשרד הכלכלה מעריכים כי ההסכם עם דרום קוריאה יביא בעקבותיו הסכמים דומים עם מדינות אסייתיות נוספות ובראשן סין (תלוי אם האח הגדול טראמפ יסכים).

איך קרה שראש הממשלה בנימין נתניהו, שמחזיק מעצמו "מר כלכלה", ביטל ברגע האחרון את הופעתו בטקס ההכרזה על ההסכם ההיסטורי עם דרום קוריאה? הרי היחסים עם יבשת אסיה המתעוררת הם התשובה הניצחת של נתניהו לאיחוד האירופי, המוקצה מבחינתו מחמת מיאוס בגלל סירובו להשלים עם הכיבוש ולהעלים עין ממפעל ההתנחלויות. חיזוק הקשרים עם מדינות באסיה מוצג על ידו ככיפת ברזל כלכלית נגד איום הסנקציות של האיחוד האירופי. אז מה גרם לחובב המתנות מבלפור לוותר על מתנה שהעניקה לו דרום קוריאה באמצעות הנחה של אלפי שקלים לנהגי ישראל, אשר גודשים את פקקי התנועה במותגים יונדאי וקיא? זאת, פחות מחודש לפני מערכת בחירות שבה כל קול קובע?

פתרון החידה, אם תרצו, השטן, מצוי בפרטי ההסכם שחתמה עליו הממשלה הלאומנית ביותר בתולדות ישראל, ממשלה הכוללת שני שרי ימין קיצוני, רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ'. אלה נתנו יד להפרדה פורמלית בין ירושלים המערבית לירושלים המזרחית, לאפליה לרעה של קצרין שברמת הגולן ולקיפוח של מעלה אדומים. אם נתניהו היה משתתף בטקס ההכרזה, עיתונאי שמאלן היה עלול לשאול אותו כיצד הבטחתו לספח חלקים מהגדה המערבית, או הכרזתו "אריאל תמיד תהיה חלק ממדינת ישראל" [יוני 2017], עולות בקנה אחד עם החרגתם מהסכם הסחר החדש. נאום באירוע ה"היסטורי" היה רושם אותו בהיסטוריה לצידם של אריאל שרון ואהוד אולמרט, אשר חתמו על הסכם סחר עם האיחוד האירופי אשר חייב את מדינת היהודים להטביע חותמת מיוחדת על גבי מוצרים שיוצאו למדינות אירופה ממפעלים ומטעים ישראלים בשטחים שנכבשו ב-1967. כולל מזרח ירושלים ש"אוחדה לה יחדיו" וגם רמת טראמפ.

שתיקתם של ראשי המתנחלים ופטרוניהם הפוליטיים שהתקוממו בשעתם נגד ההסכם עם האיחוד האירופי, הייתה רועמת במיוחד. יו"ר מועצת יש"ע, חננאל דורני, אפילו הודיע כי הוא "שמח לשמוע שעמדת מדינת ישראל, כפי שהושמעה בדיונים מול קוריאה הדרומית, מבהירה באופן מפורש שהיא לא מסכימה לאבחנה טריטוריאלית בתוך שטח ישראל. זוהי עמדה עקרונית וחשובה המייצגת את העובדה שיהודה, שומרון, בקעת הירדן ורמת הגולן הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

אפשר להסביר את התגובה האדישה להסכם שמפלה לרעה את ההתנחלויות בפוליטיקה פנימית של מחנה הימין ערב הבחירות. אך ייתכן הסבר נוסף לשוויון הנפש שבו נתקבלה הבשורה. במקביל להסדר עם האיחוד האירופי החליט משרד הכלכלה להקים מנגנון שיפוי המפצה את יצואני ההתנחלויות. השיפוי משקף את ההפרש שבין גובה המכס שישולם בפועל לבין גובה המכס אשר היה משולם אילו הטבות המכס שבמסגרת הסכם הסחר החופשי היו חלות על ההתנחלויות. באופן זה מוקטנת באופן משמעותי האפליה בתנאי הסחר של יצואנים ישראליים מתוך הקו הירוק ומחוצה לו.

הסבר אחר נמצא בידיעה מסוף יולי [2019] על שיווק יינות המיוצרים ביקבי ההתנחלויות פסגות ושילה שבגדה המערבית בסופרמרקטים בקנדה, כאילו מקורם בישראל. בית המשפט הפדרלי בקנדה אשר דן בנושא קבע כי "זהו מעשה שקרי, מטעה ומוליך שולל". בדיון שהתקיים באותו נושא בוועדת הכלכלה של הכנסת לפני 15 שנים, ב-2004, הודה מנכ"ל מפעל אלומיניום ממישור אדומים בשם דני בש, כי "אנחנו מנסים להתחמק (מתשלום מכס בשיעור 7.5%), ואם בהמבורג עושים לנו בעיות – אנחנו מכניסים את הסחורה דרך טרייסט לאירופה, אז זה עולה יותר כסף בהובלה".

מדבריו בדיון של חבר הכנסת גלעד ארדן, לימים השר הממונה על המאבק ב-BDS, ניכר היה שהוא אינו מרוצה משיטת הישראבלוף שתיאר בש. "מדינת ישראל, בראשות הליכוד, החליטה ללכת להליך הכניעה ולא להליך המשפטי מחשש פן בסוף יקבעו בבית משפט שאלה לא שטחי מדינת ישראל", אמר אז ארדן בגילוי לב, "מה שממילא עושים גם ללא הכניעה שלנו".

כעת הצטרפה מדינה מרכזית באסיה למדינות שתרגמו את עמדתן לגבי השטחים הכבושים למסמך משפטי. מתברר שההכרה של הנשיא טראמפ בירושלים כבירת ישראל ובריבונות ישראל בגולן לא עשתה רושם על בת הברית הגדולה ביותר של ארצות הברית ביבשת.

הביקורת התקיפה, אם לא היחידה, נגד ההסכם עם דרום קוריאה, הגיעה משורות כחול לבן. ח"כ צבי האוזר טען כי חתימה על הסכם המנוגד לצו הנשיאותי שעליו ישראל עמלה כל כך "הינה בחזקת אבסורד ופארסה". חברו, ח"כ יועז הנדל, צייץ בבוז כי ההסכם "ממחיש את הימין החזק".

האבסורד הוא שחברי כנסת מצמרתה של מפלגה המתיימרת להוביל את "גוש המרכז" עוקפים מימין את שלטון נתניהו-סמוטריץ'.

הפארסה היא שנתניהו מבטיח לספח את "יהודה ושומרון" ובמקביל מסכים להחריג את הגדה המערבית ממדינת ישראל, נאבק נגד החרם על ההתנחלויות, ובד בבד מאשר צעדים להחרמתן. ולא היה לו די אומץ לב ומעט יושרה כדי להתייצב מול המציאות ולהצטלם איתה.