כשבועיים לפני פתיחת ועידת בחריין ב-25 ביוני, בה אמור להיות מוצג החלק הכלכלי של "תכנית המאה" האמריקאית, ובישראל לא בטוחים אם היא אכן תתקיים. הרי מה התועלת לקיים ועידה שאמורה לעסוק בתוכנית שלום מקיפה בין ישראל לפלסטינים שאיש אינו רוצה בה? על פניו נראה כי למעט ממשל טראמפ, אף אחד אינו מעוניין בתוכנית שפרטיה, או לפחות חלקים מהם, אמורים להיחשף בוועידה במנאמה.
הפלסטינים כבר הודיעו כי יחרימו את הוועידה [23 במאי]. מצרים וירדן אינן רואות סיכוי להצלחתה, בוודאי לא במתכונת שבה "חתני השמחה" הפלסטינים אינם נוכחים. גם ישראל הייתה מעדיפה שהסוגייה הפלסטינית לא תזקוף את ראשה בעיצומה של מערכת בחירות אינסופית. בישראל איש לא יאמר בפומבי מילה אחת רעה על התוכנית או על עיתוי פרסומה (החלקי). יותר פשוט לומר "מחכים להזמנות" בתקווה שג'ארד קושנר וג'ייסון גרינבלט, ששוברים כעת את הראש עם ועידה שלא מתרוממת, ידחו את החגיגה לפחות עד החורף הבא, כשהתמונה הפוליטית בישראל תתבהר. נדמה כי שליחיו של הנשיא, שנכנסו לביצה הטובענית ששמה "הסכם שלום בין הישראלים לפלסטינים", לא תיארו לעצמם מה בדיוק מחכה להם.
מקור ביטחוני ישראלי אומר לאל-מוניטור, כי כפי שזה נראה עכשיו, "גם אם הוועידה אכן תתקיים זה בוודאי לא יהיה אירוע היסטורי. מי שרואה את התמונה בכללותה מבין כי מתקבל יותר על הדעת שזה יהיה אירוע שולי ואולי אף מביך".
אכן, קושנר וגרינבלט ניצבים בפני משוכות ארגוניות אדירות שלא בטוח אם יצליחו לעבור אותן בימים המעטים שעוד נותרו עד לוועידה. ניתן להניח כי הם ציפו להיענות רבה יותר, אף כי החרמתה ע"י אבו מאזן בוודאי נלקחה בחשבון. ככל הידוע רק קומץ אנשי עסקים פלסטינים נענו להזמנות שנשלחו אליהם תוך גילוי אומץ לב והתעלמות מוחלטת מקריאתם של אבו מאזן ובכירי הרשות להחרים את מה שהם מכנים "תוכנית המאה הזדונית של טראמפ". אבל גם מצרים וירדן, שתי חוליות משמעותיות ביישום הסכם שלום עתידי, האמורות להעניק את המשענת לכל תוכנית במזרח התיכון, מתנהגות בחוסר רצון בולט לקחת חלק באירוע עצמו. "להערכתנו", אומר המקור הישראלי, "גם אם הוועידה תתקיים בסופו של דבר, המדינות החשובות באמת מצרים ירדן, ואפילו ערב הסעודית, ישלחו נציגים זוטרים כמו תת שר החוץ, מנכ"לי משרדים כלכליים ואף פחות מזה".
את ישראל אמור לייצג בוועידה שר האוצר משה כחלון. אליו יצטרף ככל הנראה מתאם פעולות הממשלה בשטחים האלוף כמיל אבו רוקון.
אנשי עסקים שיגיעו לוועידה – ממדינות המפרץ, ממדינות ערביות אחרות ופלסטינים – יעשו זאת כנראה לא מתוך שליחות מדינית או חזון לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני. "הם יגיעו מטעמי אגו", אומר המקור הישראלי, "מי יסרב להיות חבר במועדון אנשי העסקים המובילים במזרח התיכון, אשר ארה"ב בכבודה ובעצמה העניקה להם את אות הכבוד להיכנס למועדון המכובד מעצם הזמנתם? הרי כל דבר שארה"ב קשורה בו, בוודאי כשמדובר בעניינים כלכליים, עשוי לתרום להם ולעסקיהם בעתיד".
ובינתיים ברקע, שגריר ארה"ב בישראל דיוויד פרידמן הטיל פצצה. בראיון לעיתון ניו יורק טיימס [8 ביוני], אמר פרידמן כי לישראל יש זכות לספח חלק מהגדה המערבית. דעותיו של השגריר פרידמן ותמיכתו במפעל ההתנחלויות הישראלי בשטחים ידועות. ברשות הפלסטינית אף מכנים את פרידמן "המתנחל". אבל איש לא ציפה שבימים הקריטיים של ההכנות לכינוס הוועידה בבחריין, עם כל הקשיים ואי הוודאות, יניח השגריר בירושלים את הדברים כך על השולחן. דבריו העניקו רוח גבית לנתניהו ולימין הישראלי בעניין הסיפוח, אך עשויים להבריח מהוועידה את אלה שיושבים על הגדר ומתלבטים אם להגיע, או אפילו כאלה שכבר נתנו את הסכמתם להשתתף בה.
ביום שני השבוע [10 ביוני] הודיעה מצרים כי תשתתף בוועידה. גורם מצרי אמר לאתר החדשות דאר-אלחיאת, כי אחרי לבטים החליטה מצרים להגיע לוועידה בבחריין, אף כי "הוועידה תיכשל". הוא הוסיף ואמר, כי עצם השתתפותה של מצרים אינה מעידה כי היא מסכימה לעקרונות עסקת המאה של טראמפ. במילים אחרות: אנו נשתתף בוועידה כי אין לנו ברירה ולא רצינו להסתכסך עם הממשל האמריקאי, לא בעת הזו ולא בכלל, כי מצרים זקוקה לסיוע החוץ האמריקאי כמו חמצן לנשימה.
עכשיו ממתינים המארגנים למוצא פיו של מלך ירדן עבדאללה. כאן המשימה קשה בהרבה. המצב בממלכה מורכב. איך יכולה ירדן להרשות לעצמה להשתתף בוועידה, אחרי שנציג אמריקאי רשמי אמר בגלוי כי סיפוח השטחים יקבל תמיכה וגיבוי מהנשיא היושב בבית הלבן? "אם תשאל אותי", מסכם המקור הישראלי, "וזה רק על בסיס הערכה אישית, הירדנים יגיעו בסופו של דבר לוועידה אבל בדרג נמוך מאוד. גם הם, כמו המצרים, יאמרו שאין להם עניין בוועידה כי אין לה סיכוי (להצליח) ושהם לא תומכים בתוכנית המאה, אבל הם מגיעים כדי לשמוע".
מעניין יהיה לראות איך האמריקאים ישווקו את האירוע לעולם. על המאזניים מונח כבודו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, ולא נעים להודות שתוכניתו הגרנדיוזית מקרטעת כבר בצעדה הראשון.