מדוע "שכח" נתניהו לברך את הדמוקרטים על ניצחונם בבית הנבחרים?

למחרת הבחירות לנשיאות ארה"ב בנובמבר 2016, מיהר ראש הממשלה בנימין נתניהו לברך את המועמד הרפובליקאי המנצח דונלד טראמפ וגם היה בין הראשונים שהתקשרו אליו. בשבוע שעבר [7 בנובמבר], עם היוודע תוצאות בחירות אמצע הקדנציה לשני בתי הקונגרס, שכח נתניהו לברך את הנשיא. קשה להאמין שציוץ הניצחון של טראמפ ("הצלחה אדירה הלילה!") חמק מעיניו של הצייצן מירושלים. נראה שיש גבול לכמה צחוק נתניהו מוכן לעשות מעצמו למען מיטיבו מהבית הלבן.

טראמפ מצדו בירך את חברת הקונגרס הדמוקרטית ננסי פלוסי, שהפכה ממנהיגת המיעוט למנהיגת הרוב בבית הנבחרים, אך נתניהו לא טרח לאחל לה הצלחה. המחוקקת הוותיקה אינה נמנית עם חבורת מעריציו של ראש הממשלה בגבעת הקפיטול, ונראה שיש גבול למספר הצפרדעים שנתניהו מוכן לבלוע. הוא זוכר בוודאי שבסוף ינואר 2015, לקראת הופעתו השנויה במחלוקת בפני שני בתי הקונגרס ב-3 במארס, אמרה פלוסי שיש לו (לנתניהו) הרבה הזדמנויות לדבר על הסכם הגרעין עם איראן, וסיימה בעקיצה: "הוא מופיע לעתים די קרובות בתוכניות הבוקר של יום ראשון בערוצי הטלוויזיה בארה"ב".

גם שרים מהליכוד והבית היהודי, בראשם שר החינוך נפתלי בנט ושרת המשפטים איילת שקד, שלא ויתרו על הזדמנות לברך את הרפובליקאים על ניצחונותיהם בבחירות 2016, שמרו הפעם על זכות השתיקה. סגן השר ד"ר מייקל אורן היה הפוליטיקאי היחיד מבין בכירי הקואליציה שהעז להתייחס למהפך שהתחולל בבית הנבחרים. "לאחר בחירות האמצע, הממשל האמריקאי יהיה מוכרח להביא תוצאות במדיניות החוץ, מה שאומר שהסכם המאה עם הפלסטינים יהיה בחוד החנית של הנשיא", צייץ אורן. הפוליטיקאי יליד ארה"ב, שמונה על ידי נתניהו לשגריר ישראל בארה"ב וכיהן בתפקיד ארבע שנים [2013-2009], סבור כי מבין כל הסכסוכים בעולם, "הנשיא טראמפ חושב שהסכסוך שלנו במזרח התיכון הוא פתיר".

את המשפט האחרון אפשר לפרש כהבעת תקווה או כהבעת דאגה. כך גם לגבי הדיווח בערוץ 10 [10 בנובמבר], על הדברים שאמר בשבוע שעבר שליח הבית הלבן לתהליך השלום ג'ייסון גרינבלט. אלה שמקווים שטראמפ ייחד מאמץ מוגבר לקידום התהליך המדיני מצאו עידוד במשפט "אנו בטוחים שאם שני הצדדים יסכימו להיכנס למו"מ, הם יבינו למה הגענו למסקנות שיוצגו בתוכנית השלום". לעומת זאת, אלה שטראמפ הרגיל לתפנוקים השמורים לבנים/בנות יחידים, מצאו מקום לדאגה מהתחזית של השליח: "אף צד לא יאהב את כל מה שכתוב בתוכנית השלום ויהיה צורך להתפשר". בראש המחנה הזה עומד בנימין נתניהו, מי שהמונח "עוצמה" מככב בלקסיקון הישראלי-פלסטיני שלו, והמושג "פשרה" נחשב אצלו למילה נרדפת לחולשה. והרי הנשיא טראמפ כבר אמר [אוגוסט 2018], שאחרי שהוא הכיר בירושלים כבירת ישראל והעביר אליה את השגרירות, הגיע תורם של הפלסטינים לקבל "משהו טוב".

המשבר ההומניטרי בממלכת החמאס בעזה והמצוקה הפוליטית של הרשות הפלסטינית ברמאללה, מחייבים שכל תוכנית שלום תכלול סיוע כלכלי נדיב לפלסטינים. עד עתה, כל אימת שטראמפ רצה להעניש את הפלסטינים או לפנק את ישראל, הוא מצא בקונגרס שותף נאמן לקיצוץ בסיוע לרשות או לאונר"א. במחנה המודאגים בירושלים חוששים, ובצדק, שאם וכאשר טראמפ יציג תוכנית שלום מאוזנת ונדיבה, הוא יזכה לתמיכת מחנה התקווה הדמוקרטי.

בנייר עמדה שפרסם בשבוע שעבר המכון למחקרי ביטחון לאומי [7 בנובמבר], ממליצים הכותבים השגריר האמריקאי הקודם דן שפירו ואל"מ (מיל') אלדד שביט, לשעבר ראש חטיבת המחקר במשרד ראש הממשלה, שישראל תנסה לבסס קשרים עם החברים החדשים בסיעה הדמוקרטית בבית הנבחרים, כולל אלה הנמנים עם החלק הפרוגרסיבי יותר של המפלגה. זאת כדי "לעזור להם להכיר לעומק את האינטרסים הישראלים".

איך הם מציעים לשכנע את חברות וחברי הקונגרס הפרוגרסיביים שהמצור על עזה משרת את האינטרסים של ילדי היישובים בעוטף עזה ששוב ישנים במקלטים? כיצד משכנעים צירים וצירות שיש להם רגישות מיוחדת לאזורנו, כגון חברות הקונגרס המוסלמיות החדשות רשידה טלאיב ואילאן עומאר, שהאינטרס הישראלי, שלא לדבר על ההיבט ההומני, מחייב לפנות רועים מוסלמים מחאן אל-אחמר לטובת מתנחלים יהודים? קל יותר לשכנע את הימין הישראלי שהדמוקרטים החדשים הם חבורה של שמאלנים הממומנים על ידי ג'יי סטריט (אחדים מהמועמדים הדמוקרטים קיבלו תרומות מארגון ג'יי סטריט התומך בפתרון שתי מדינות ומתנגד למדיניות ההתנחלויות).

אתגר נוסף שרובץ עתה לפתחם של ראש הממשלה ואנשיו הוא לשכנע את הדמוקרטים – חדשים כוותיקים – לסייע לממשל טראמפ להשמיד כל שריד מהסכם הגרעין עם איראן. המסמך הזה, שנושא את חתימתו של הנשיא אובמה, זכה לתמיכתו של הקונגרס ה-114 חרף מאמציו הבוטים של נתניהו להכשילו. כפי שרמז סגן השר אורן, בירושלים חוששים שצורך אינטנסיבי בהצלחות בנושאי חוץ יוביל את טראמפ להסכם גרעין צמחוני עם קוריאה הצפונית. משם תהיה הדרך קצרה יותר להסכם חדש עם איראן, כזה שיגזור מכרטיס הביקור הפוליטי של נתניהו את כותרת "האיום האיראני".

בעקבות ניצחונם הגורף של הרפובליקאים בבחירות נובמבר 2016, לא נדרש הימין המתנחלי לשירותיו של הקונגרס לקידום האינטרסים שלו מול ממשל לעומתי. כלת עיטור החירות, ד"ר מרים אדלסון (ילידת ישראל), ובעלה המיליארדר, עשו בשבילם את העבודה. הם התפרצו לשלוש דלתות פתוחות לרווחה - בבית הלבן, בסנאט וגם בבית הנבחרים. בשנתיים הבאות, הדלת האחרונה תחדל לשמש עבורם כדלת אוטומטית. מאחוריה יישבו אנשי ציבור שאינם נמנים עם עולי הרגל לקזינו בלאס וגאס. אין פלא שנתניהו לא זכר לברך את המנצחים בבחירות לקונגרס ה-116.