ישראל לא מוותרת על הקווים האדומים שלה בסוריה

ביום רביעי האחרון התקיים בבסיס חיל האוויר הישראלי בנגב הטקס ה-177 של סיום קורס טיס ו"מסדר כנפיים" לבוגריו, פרחי הטיס שהפכו באותו מעמד לטייסים מן המניין. עיתוי האירוע, שנקבע חודשים מראש, היה רגיש במיוחד: בערב שלפני לפי פרסומים זרים תקף חיל האוויר הישראלי מטרות במרחב דמשק, לאחר הפסקה ארוכה שנבעה מהגברת המתיחות בין ישראל לרוסיה, בעקבות הפלת מטוס האליושין הרוסי ב-17 בספטמבר השנה.

במסדר הכנפיים השבוע נשאו דברים, כרגיל, ראש הממשלה ושר הבטחון נתניהו, הרמטכ"ל איזנקוט ומפקד חיל האוויר המוערך, עמיקם נורקין. שלושתם התייחסו, במרומז, לאירוע שהתרחש בשמי דמשק כמה שעות קודם. "איננו מוכנים להשלים עם ההתבססות הצבאית האיראנית בסוריה שמכוונת נגדנו", אמר נתניהו, "אנו פועלים נגדה בתקיפות וברציפות כולל בימים אלה. אמרתי שלא נירתע לעשות כל שנידרש. ובכן, אנחנו נדרשים וענחנו עושים. החלטת הנשיא טראמפ להוציא את החיילים האמריקאים מסוריה לא משנה את מדיניותנו. אנו עומדים איתן על הקווים האדומים שלנו בסוריה ובכל מקום אחר". רב אלוף איזנקוט ואלוף נורקין רמזו אף הם על המשך הפעילות הישראלית בחזית הצפונית ועל המשך העמידה על "הקווים האדומים". לקינוח, בתום נאומי האח"מים, התקיים מפגן עוצמה של חיל האוויר ובשיאו תרגילים אווירובטים מסמרי שיער של מטוס ה"חמקן" (35 F) מעל ראשי המוזמנים.

ישראל לא היתה יכולה לשגר איתות ברור יותר מזה: טראמפ אולי יוצא, אבל אנחנו נשארים. לא נירתע מהאיומים האיראנים, לא נרכין ראש בפני הלחץ הרוסי, לא נספור את אסד וחיזבאללה. מצד שני, לאף אחד בצד הישראלי אין אשליות באשר למורכבות ונפיצות המצב. התקיפה המיוחסת לישראל ביום שלישי בלילה אינה סימן טוב לבאות. במבט על, זהו שלב נוסף בגלישה האיטית אך הקבועה של כל הצדדים המעורבים בחזית הצפונית, לאיזור המסוכן שבו עלול מי מהם לאבד שליטה ולהוביל להתלקחות. אנחנו עוד לא שם, אבל אם המגמה תימשך אפשר יהיה להגיע לשם.

מאז הפלת מטוס האליושין הרוסי בידי סוללות נ"מ סוריות שניסו ליירט תקיפה ישראלית קודמת, השתדלה ישראל לפעול מתחת לרדאר. ראש הממשלה והרמטכ"ל אמרו, בפורומים שונים, שישראל "ממשיכה לפעול" למרות המתיחות מול רוסיה, אבל הפעילות כנראה היתה מסוג אחר, בחתימה נמוכה מאוד וקרוב לוודאי ללא הפעלה "רועשת" או גלויה של חיל האוויר עצמו. לישראל יש אופציות התקפיות רבות נוספות בגיזרה הצפונית וההערכה היא שהן נוצלו בחודשים שחלפו.

ביום שלישי, כמדווח, חזר חיל האוויר הישראלי לפעילות גלויה. התקיפה הזו שונה במהותה מרבות מקודמותיה. על פי פרסומים בלבנון, מטוסי האף-16 של חיל האוויר (מדובר, כנראה, בשמיניית מטוסים) הטילו את הפצצות המונחות שלהם מאיזור דרום לבנון, מבלי שהפרו את הריבונות הסורית וחשוב מזה, ללא התגרות מיותרת בסוללות האס-300 המופעלות עדיין בידי רוסים, בשטח סוריה. זהו משחק מחושב, מתוכנן ומסוכן. אף אחד, לא בצד הישראלי ולא בצד הרוסי, לא מעוניין להגיע למצב בו הסוללות הללו "נועלות" על מטוסי חיל האוויר הישראלי בעודם תוקפים מטרה איראנית בסוריה. גורם צבאי ישראלי בכיר מאוד אמר בשבוע שעבר כי "במצב כזה, הסוללות יושמדו, בלי קשר לזהות מפעיליהן". השמדה פוטנציאלית של סוללות אס-300 רוסיות, המופעלות חלקית בידי רוסים, ע"י חיל האוויר הישראלי, יכולה לגרום למלחמה, ולא רק בין ישראל למדינות הציר השיעי (איראן, סוריה וחיזבאללה).

כלפי חוץ, ממשיכים בישראל לשמור על פאסון ולא להתרגש, לכאורה, מהיציאה האמריקאית החפוזה מסוריה. בדיונים הפנימיים ברור שהיציאה האמריקאית מסבכת עד מאוד את המצב. הרמטכ"ל, רב אלוף איזנקוט, אמר השבוע כי "נסיגת ארצות הברית מסוריה היא מהלך משמעותי, אך אין צורך להפריז בחשיבותו". הבעיה היא שהנסיגה הזו אינה מתרחשת בחלל ריק. ככל שחולפים החודשים כך מתברר כי ההבטחה של פוטין כי רוסיה תשמור על הכוחות האיראניים במרחק של לפחות 80 ק"מ מהגבול עם ישראל, לא מחזיקה מים. בעקבות התקיפה ביום שלישי, אמר בכיר ישראלי לסוכנות הידיעות אי.פי כי הכוחות האיראנים חדרו ל"תחום האסור" וחצו את קו 80 הקילומטר. ישראל יודעת שהיא צריכה לשמור על הדב הרוסי רגוע ככל האפשר, אבל לעולם לא תוכל ממש לסמוך עליו. אלה שישראל סומכת עליהם בדרך כלל, האמריקאים, מתכוננים להיעלם מהאיזור ולהותיר את צה"ל לבדו.

במצב הדברים, נדרשה אותה הצהרת כוונות של יום שלישי בערב כדי לאותת לכל השחקנים שהמשחק נמשך והכללים אינם משתנים. על הפרסומים בלבנון, ההחלטה לתקוף מאיזור דרום לבנון היתה מושכלת וקדמו לה דיונים לא מעטים. למרות זאת, מדובר עדיין בתקיפות בעלות פוטנציאל נפיצות עצום. "הסורים יורים נ"מ כמו משוגעים, ללא אבחנה", אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי צבאי בכיר, "ניסינו להסביר לרוסים שהירי הזה הוא שמסכן את התעופה האזרחית באיזור, ולא הפעילות שלנו". ההסברים הישראלים הללו נדחו ע"י מוסקבה, ובעיקר ע"י משרד ההגנה הרוסי והכוחות שבשטח. במצב הדברים הזה, לא ירחק היום שטיל מסוג ס"א 5, אותו יורים הסורים, יינעל בטעות על מטוס אזרחי שטס באיזור וייגרם אסון נוסף. גם אירוע כזה יכול להבעיר את החזית כולה והדילמה הישראלית אכזרית מאין כמוה. להוריד את הרגל מהדוושה ולהשלים עם כניסת נשק שובר-שוויון והתבססות איראנית בסוריה, או המשך פעילות ותקיפות למרות הסיכונים. "מה שלא נתקוף ונשמיד עכשיו, יפול עלינו אחר-כך", אומרים בצה"ל, "ולכן אין דילמה. על השגיאה הקודמת, שהניחה לחיזבאללה להפוך לבסיס טילים עצום נגדנו, לא נוכל לחזור. מספיק לנו חיזבאללה אחד בביירות. אין לנו כוונה להניח למישהו לשכפל אותו גם בדמשק".