סכנת חיסול הכלכלה הפלסטינית אורבת לישראל מעבר לפינה

נפתח בחדשות הטובות. בימים הקרובים תעביר ישראל לרשות הפלסטינית 1.8 מיליארד שקלים מכספי המסים שהיא גובה עבור הרשות. הצדדים מקווים שבכך יסתיים המשבר הכספי, שנבע מהחלטת ישראל מפברואר השנה [2019], להשאיר בידה חלק מהכספים כדי למנוע מהרשות להעביר תמלוגים לאסירים הכלואים בישראל, לבני משפחותיהם ולאסירים משוחררים. 

החדשות הרעות הן שהשחרור החלקי של כספי המסים הוא בבחינת אספירין לחולה סרטן. הקפאת תקבולי המסים היא רק גורם אחד, ולא הגורם העיקרי, למחלה הכרונית הקשה של המשק הפלסטיני.

המחלה נובעת בעיקר מירידה חדה בתרומות מחו"ל (מ-1.23 מיליארד דולר ב-2013 ל-516 מיליון דולר ב-2018), מהפסקת התמיכה האמריקאית באונר"א וממגבלות התנועה שגוזר השלטון הישראלי. הכלכלן ד"ר אביחי שניר מאוניברסיטת בר אילן ומכללת נתניה אמר לאל-מוניטור, כי העברת כספי המסים תצמצם את הירידה בתוצר לנפש משני אחוזים לאחוז אחד. לדברי המומחה לכלכלת השטחים, מאחר שהממשל הפלסטיני מהווה חלק משמעותי מהכלכלה הפלסטינית, גידול בחוב הממשלתי מונע צמיחה של המגזר הפרטי. כתוצאה מכך האבטלה בגדה מגיעה ל- 18% בקירוב ובקרב הצעירים היא גבוהה הרבה יותר.

"לכל עלייה נוספת באבטלה תהיינה השלכות חמורות", מזהיר ד"ר שניר, "אנחנו לא מאוד רחוקים מהשלב שבו הקש ישבור את גב הגמל". לדבריו, זו הסיבה לכך שאבו מאזן החליט לקבל את כספי המסים, למרות הקיזוז הישראלי. "אין לו ברירה. הבור התקציבי פשוט גדול מדי", מסביר שניר. אך גם לאחר שישראל תעביר את הכספים, מוסיף המומחה, השנה הזאת לא תהיה טובה לפלסטיני ברחוב.

יוזמי החוק לקיצוץ תגמולי האסירים מציגים את הסכמתו של אבו מאזן לקבל את התקבולים המקוצצים, כהישג חשוב של מדיניות המאבק בטרור של הממשלה. מפקד אוגדת יהודה ושומרון תא"ל ערן ניב, המסיים בימים אלה את תפקידו, מאשר כי הסיוע לאסירים הוא תמריץ כלכלי המשפיע על השיקולים של חלק מהמחבלים לפני יציאה לפיגועים. בראיון להארץ [29 בספטמבר] סיפר הקצין הבכיר, כי "נתקלנו במקרים שבהם אנשים יצאו לפיגוע, שבעקבותיו הם ידעו שיישפטו למאסר של יותר מחמש שנים, מפני שבכך עולה דרגת הסיוע הכלכלי שהמשפחות שלהם יקבלו מהרשות".

אולם השר לעניינים אזרחיים בממשלה ברמאללה, חוסיין א-שייח, שניהל את המגעים עם ישראל על שחרור הכספים, מיהר להבהיר [4 באוקטובר] כי הרשות הפלסטינית "נחושה בדעתה להמשיך לשלם את התמלוגים לקדושים (מרטירים) ומשפחותיהם". המוטיבציה של צעירים מובטלים וחסרי תקווה נואשים לבצע פיגועים, נותרה כשהייתה. "בשביל אנשים שנמצאים במצוקה כלכלית קשה", אמר ניב, "זה (פיגוע-מאסר) בפירוש שיקול". אשר על כן, כך ניב, "אין יום שבו אנחנו לא נערכים לאפשרות שהתנזים ישוב ליטול נשק לידיו נגדנו".

עוד הוא סיפר, כי בשנת 2018 סוכלו יותר מ-200 פיגועים וכי מדי שנה עוצרים כוחות הביטחון הישראלים 3,000 איש בחשד למעורבות בטרור ובאלימות. עם זאת, ניב הדגיש כי לא יותר מאחוז אחד של תושבי הגדה מעורב במעשי אלימות. החוכמה, הוסיף הקצין שבילה את השנים האחרונות בלב הגדה, היא לשמור על השאר מחוץ למעגל. לשם כך צה"ל והשב"כ נעזרים ברבבות שוטרים פלסטינים, המקבלים את שכרם מקופת הרשות. "אין ספק שללא התיאום הביטחוני", ציין ניב, "נהיה חשופים לעלייה משמעותית בפיגועים בגזרה".

המצב הזה אינו חדש. כבר באוקטובר 2011 – בימי ממשל אובמה ושליטה רפובליקנית בקונגרס – הזהיר מפקד אוגדת איו"ש אז, תת אלוף ניצן אלון, מפני ההשלכות הביטחוניות של הפסקת הסיוע הכלכלי לרשות (בתגובה על בקשתה להכיר בה כמדינה). בראיון לניו יורק טיימס אמר אז אלון, כי יציבות האזור "כוללת את היכולת של הרשות הפלסטינית לשלם משכורות". הוא הסביר כי "כל עוד הציבור חושב שהם (אנשי מנגנוני הביטחון) פטריוטים, שעובדים כדי לבנות את המדינה הפלסטינית, הם יוכלו להמשיך לשתף איתנו פעולה". הקצין הבכיר לא חשש לגלוש לשדה המוקשים המדיני והוסיף כי "אם אין אופק מדיני, אז שיתוף הפעולה יעמוד בסכנה. אנחנו לא יכולים לבצע את המשימה שלנו רק בכלים צבאיים. דיפלומטיה וכלכלה מאוד רלוונטיות".

הדברים האמיצים שאלון אמר לעיתון החשוב ביותר בעולם היכו גלים, אך עד מהרה נהפכו לקצף על פני המים. היוזמה המדינית של ממשל אובמה לא הצליחה אפילו לעצור את הסיפוח הזוחל בגדה או להסיר את המצור על רצועת עזה. הכלכלה הפלסטינית, שהייתה אמורה להצמיח ערוגות גזרים כדי לתמוך בשלום ולהגביר את הביטחון, נהפכה בידי ממשלת ישראל וממשל טראמפ לחבילת מקלות שמבריחים את השלום ופוגעים בביטחון. 

בנאומו בכנסת בסוף השבוע שעבר [3 באוקטובר], שבו קרא ליו"ר כחול לבן להצטרף לממשלה, התמקד בנימין נתניהו ב"סכנה האיראנית" המציבה, לדבריו, בפני ישראל אתגר ביטחוני שלא היה כמותו מאז מלחמת יום הכיפורים. אף מילה על הסכנה הפלסטינית האורבת לישראל מעבר לפינה, אשר מציבה בפניה אתגר מדיני, ביטחוני ומוסרי מאז מלחמת 1967 בואכה יום כיפור 2019.

בעצם, הוא כן נגע בסכנה הזאת. בהזמינו לממשלת אחדות (בראשותו, כמובן) את "כל מי שמקבל מדינה יהודית ודמוקרטית", נתניהו חשף את הפצע הפתוח והמדמם של מדיניות הכיבוש והסיפוח. המדיניות הזאת וחזון מדינתו הדמוקרטית של העם היהודי הם תרתי דסתריי.