גברמסקל טסהאיה, המכונה גארי, עבד כטבח שטיגן פלאפל וקצץ סלט במסעדה קטנה בתל אביב, אבל אז הוא קיבל זימון לחולות, מתקן המעצר הפתוח שהקימה ישראל עבור מבקשי מקלט. כיוון שגארי הוא רווק מאריתריאה, על פי החלטת הממשלה הוא צפוי לעמוד בקרוב בפני שתי אפשרויות: קבל כרטיס טיסה אל מחוץ למדינה, או שתישלח לכלא. מבקשי מקלט מאפריקה הם כוח אדם חיוני כמעט בכל מטבח של מסעדה בתל אביב, ובעלי המסעדות הזועמים יצאו למלחמה בממשלה, בעקבות קמפיין הגירוש המתעצם.
ראש הממשלה נתניהו דן פומבית בכוונות שלו לגרש כ-40 אלף מהגרים מאפריקה שמתגוררים היום בישראל - אוכלוסייה המורכבת מ-27,500 אריתריאים, 7,900 סודנים ו-2,600 אזרחי מדינות אחרות באפריקה, כך על פי משרד הפנים של ישראל. אבל בינואר, המשרד קידם תוכנית לגירוש של 20 אלף איש מתוכם עד 2020, החל מאפריל. המהגרים החלו לקבל כבר בתחילת החודש מכתבי גירוש המודיעים להם כי הם צפויים להישלח לכלא ללא הגבלת זמן, אם לא יעזבו מרצון תוך 60 יום.
על פי איגוד המסעדות בישראל, 800 חברי האיגוד מעסיקים בסביבות 10,000 מהגרים מאפריקה בשטיפת כלים, ניקוי ובישול במסעדות הרבות שבעיר. מאחר שהישראלים אינם ששים לעבוד במשרות שכאלה, בעלי המסעדות פנו בחודשים האחרונים לממשלה בבקשה לבטל את רוע הגזירה, בטענה שיש להעניק למהגרים אשרת שהייה או כל מעמד קבע אחר. "בלעדיהם אנחנו לא יכולים לנהל את העסקים שלנו, זה פשוט מאוד", אמר לאל-מוניטור שי ברמן, מנכ"ל הארגון. "אם השף לא יגיע לעבודה, המסעדה עדיין תמשיך לתפקד. אבל אם אף אחד לא ישטוף את הכלים, העבודה תיעצר".
ישראל חתומה על האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים מ-1951, ומכירה רשמית בסכנה של גירוש הסודנים והאריתריאים בחזרה לארצות מוצאם, ובכל זאת, ברובם המכריע של המקרים היא מסרבת להעניק להם מעמד של פליטים מכוח סיבה זו לבדה. נכון לסוף 2017, על פי המידע שסיפקה לאל-מוניטור רשות האוכלוסין וההגירה של ישראל, 15,613 איש ואישה הגישו בקשה למקלט בישראל. רק 11 איש קיבלו מעמד של פליטים, מספר שעל פי המרכז לקידום פליטים אפריקאים הוא מהנמוכים ביותר בעולם המערבי.
נתניהו טוען שהמהגרים, המרוכזים ברובם הגדול בדרום תל אביב, שוהים בישראל בניגוד לחוק ומסיבות כלכליות, ומצביע על הנטל הביטחוני שמציבה האוכלוסייה הזו. הממשלה רואה בהם "מסתננים" - מונח שנטבע בחוק הישראלי בשנת 1954, מתוך כוונה למנוע כניסה מפליטים פלסטינים.
על פי רשות האוכלוסין וההגירה, המהגרים המיועדים לגירוש הם ברובם גברים רווקים שלא הגישו בקשה למקלט עד ינואר השנה, או שבקשותיהם נדחו. לעת עתה, נשים, ילדים, אבות ומהגרים שבקשותיהם למקלט תלויות ועומדות ניצלו מגירוש. על פי נתוני רשות האוכלוסין, מספר בקשות המקלט התלויות ועומדות מגיע ל-7,437, ורבים אחרים לא הצליחו להגיש בקשות. בנציבות האו"ם לפליטים (UNHCR) מונים את הסיבות לכך: "מחסור במידע, חוסר אמון במערכת, והעובדה שגם הענקת מקלט אינה מספקת הגנה טובה יותר מזו שכבר מצפה לאותם 'מסתננים' כביכול", כגון שירותי רווחה כלשהם או פטור ממעצר.
בעלי המסעדות מוחים בפני הממשלה על המסים הלא-הוגנים שהונחתו עליהם מתוך כוונה להקשות עוד יותר על חייהם של המהגרים האפריקאים עצמם ושל מעסיקיהם גם יחד. לדברי ברמן, המהלומה הקשה ביותר הייתה קביעתו של בג"ץ מספטמבר האחרון, שהמעסיקים חייבים לשלם מס בשיעור של 20 אחוזים משכרם של המהגרים האפריקאים, כפי שנדרשים לשלם גם מעסיקיהם של עובדים זרים לזמן קצר - כמו מטפלים פיליפינים או עובדי חקלאות תאילנדים. כחלק מהסכסוך המשפטי עם המדינה, עתרו בעלי המסעדות בבקשה להעניק למהגרים מעמד של תושבי קבע.
החל ממאי, נדרשים המעסיקים גם להפקיד בחשבון בנק סגור 16 אחוזים משכרם של המהגרים, שיוחזרו להם ביום שיעזבו את ישראל. העובדים עצמם נדרשים להפקיד באותו חשבון 20 אחוזים נוספים משכרם – קיצוץ משמעותי בשכר הנטו שלהם.
"מה שאנחנו אומרים [לכנסת] זה שהמדינה אינה יכולה לגרש אותם, ושאנחנו, כבעלי המסעדות, נאלצים לשאת את מבקשי המקלט על גבינו", אומר ברמן. "זו הבעיה [של הכנסת], לא שלנו".
מיכה סול, הבעלים של מסעדת יוליה בתל אביב, רומז שכמו בעלי מסעדות אחרות, גם לו אולי לא תהיה ברירה אלא להתחמק מתשלום מסים מסוימים, כמי שמעסיק ארבעה עובדים מאריתריאה. "החוקים האלה הופכים אותי לפושע", מסביר סול לאל-מוניטור. לדבריו, הסוגיה קשורה קשר הדוק לאופייה של ישראל כמדינה יהודית. "כמו בכל מדינות המערב, גם כאן, רק מהגרים חדשים מוכנים לעבוד קשה כל כך. בשוק הישראלי אין לזה פתרון אחר, משום שאין לנו כמעט הגירה טבעית".
ברמן מוסיף כי חוסר רצונם של הישראלים לעבוד במשרות שכאלה איננו נובע משכר נמוך, ומציין שבמקרים רבים מוכנים המעסיקים לשלם לשוטפי כלים תשלום שהוא בהחלט מעל לשכר המינימום. בעבר, איישו הפלסטינים את המשרות הללו, אך מעטים בלבד זכו באישורי עבודה מאז גל פיגועי ההתאבדות של תחילת שנות האלפיים באינתיפאדה השנייה, שניפץ את הקשרים החברתיים והכלכליים המתוחים ממילא בין ישראל לפלסטינים.
עבודה במסעדה דורשת גם אשרת שהייה, אומר ברמן, וזה אומר שהפלסטינים יצטרכו לשכור חדרים בעיר. "מעורב פה עדיין אלמנט של פחד", טוען ברמן. כעת מבטיחים בממשלה להעניק לפלסטינים 1,500 אישורי עבודה שכאלה, כדי להחליף את המהגרים האפריקאים. "זו התחלה טובה", אומר ברמן. "אבל זה לא פתרון. 1,500 משרות הן לא תחליף ל-10,000 משרות".
יוסף זעירא, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים ונשיא האגודה הישראלית לכלכלה טען עוד ב-2015 שפועלים אפריקאים צריכים לקבל אישורי עבודה לחמש שנים, ושיש לפזרם ברחבי ישראל עד שתתקבל ההחלטה בעניין בקשות המקלט שלהם. אבל עכשיו "הגענו לרגע האמת", הוא אומר לאל-מוניטור, "עכשיו הם מגורשים". הוא עדיין עומד מאחורי המלצתו, אך מציין שמדיניות הממשלה זוכה לפופולריות בדעת הקהל הישראלית. "הרבה אנשים תומכים בגירוש, כי אין חלופה ברורה אחרת", לדבריו. "ולכן עלינו לדון בחלופות".
בה בעת, גארי טוען כי בכוונתו לבחור בכלא. אם ייענה להצעה לעלות לטיסה ולקבל מישראל 3,500 דולר, השמועות אומרות שהוא עלול להישלח לרואנדה. במכתבי הגירוש נכתב שהוא יילקח "למקום מבטחים במדינה שלישית... שהתפתחה מאוד בעשר השנים האחרונות וקולטת היום אלפי מהגרים".
לעומת זאת, במרכז לקידום פליטים אפריקאים טוענים כי עם הגעתם של המגורשים למדינותיהם החדשות באפריקה, הם ניצבים בפני קשיים רבים, כולל "מעצרים שרירותיים, דרישות שוחד ובעיות בגישה לתהליך קבלת מקלט". במכתב לנתניהו, הדגישו ארגוני זכויות אדם כמו היאס והליגה נגד השמצה שחלק מהמהגרים המגורשים מישראל טובעים בים בדרכם לאירופה, או מעונים בידי פושעים הסוחרים בבני-אדם.
בתוך ישראל ומחוצה לה פרצו אמנם מחאות נגד הגירוש, אך ברמן חושש שלמחאת בעלי המסעדות לא תהיה כל השפעה. באורח דומה, גם בעל המסעדה והבוס של גארי מקונן על ההחלטה הקשה שעומדת בפני העובד שלו. "אני מתבייש לומר שאני ישראלי", אומר האיש (שהתראיין בעילום שם).
"אני לא רוצה לחזור למקום שממנו באתי", נאנח גארי, ומציין שרבים מחבריו מרגישים בדיוק כמוהו. הוא בן שלושים, והגיע לישראל ב-2011 עם חלום להשאיר מאחור את החיים במשטר דיכוי, ולזכות בהשכלה. "זו החלטה קשה להישאר בכלא, אבל זה שווה, כדי להציל את חייך".