נתניהו נאם בניו יורק, קהל היעד צפה בישראל

אף ראש ממשלה בהיסטוריה של מדינת ישראל לא עשה שימוש מסיבי, פומבי ובוטה בהישגי המודיעין של המוסד ואגף המודיעין של צה"ל, כפי שעושה בנימין נתניהו. אחרי "מופע הקלסרים" הוויראלי שלו בסוף חודש אפריל, כשהמוסד הצליח להגניב את ארכיון הגרעין האיראני מטהרן לתל אביב, הגיעה ביום חמישי השבוע [27 בספטמבר] הופעתו בפני עצרת האו"ם שהפכה, כמעט כרגיל, להמשך כתב האישום החריף והמתמשך של נתניהו נגד איראן.

נתניהו הוכיח, שוב, שהוא פצצת הסברה ורב-מג אורקולי כשחשף בפני באי העצרת באמצעות תמונות ומפות בסיס איראני סודי גרעיני נוסף בטהרן ועוד שלושה בסיסי טילים ארוכי טווח שמחזיקה איראן, באמצעות חיזבאללה, סמוך לשדה התעופה הבינלאומי של ביירות.

העובדה שלמחרת הגיע דווקא גורם אמריקאי מודיעיני ואמר לרויטרס, "דברי נתניהו מטעים מעט, אנחנו מכירים את המחסן הזה ויש בו ארונות וניירות, לא צינורות אלומיניום לצנטריפוגות", לא שינתה הרבה מבחינת נתניהו. הוא גם לא התרגש מכך שנאומו נדחק מסדר היום התקשורתי באמריקה לטובת השימוע הדרמטי של השופט קאבאנו. נתניהו נאם בניו יורק, אבל קהל היעד שלו צפה בנאום בישראל. מהבחינה הזו, אחרי שאנשיו הצליחו לדחוף את הופעתו במעלה הלו"ז אל השעה האידיאלית (מעט אחרי שמונה בערב, בלב הפריים-טיים הישראלי), נתניהו השיג את האפקט המבוקש: עיגון נוסף למעמדו כמלך ישראל והידוק נוסף של עניבת החנק שהוא מלפף סביב צווארו של המשטר האיראני, ברוח גבית נלהבת מהבית הלבן.

בתוכנית המקורית, זה אמור היה להיות גימיק הבחירות הסודי של נתניהו, מכת החסד האחרונה שהוא מנחית על אויביו. ביוני האחרון, כשהסתער להקדים את הבחירות, תכנן ראש הממשלה שייערכו מתישהו בתחילת אוקטובר, שבוע או שבועיים אחרי הופעתו בעצרת האו"ם. אם התוכנית הזו הייתה מתגשמת, אמור היה הנאום הזה להיכנס לנעליו של הנאום ההוא בפני שני בתי הקונגרס, שבועיים לפני בחירות 2015. זה לא קרה. כרגע, שוקל נתניהו להקדים את הבחירות לחודש פברואר-מרץ בשנה הבאה [2019]. עד אז, האפקט יישכח. הוא יהיה זקוק לנאום חדש.

בכל הקשור למלחמה הניטשת בין ישראל לאיראן, נוחל נתניהו לאחרונה סדרה ארוכה ומהדהדת של הצלחות. אלמלא התקלה שגרמה להפלת המטוס הרוסי (בידי הנ"מ הסורי), זה יכול היה להיות שיא של כל הזמנים.

גורם צבאי בכיר אמר השבוע לאל-מוניטור כי התוכנית שהוגשה על ידי צה"ל לקבינט הישראלי ואושרה לפני שנתיים [2016], שעיקרה מניעת התבססות איראן בסוריה והפיכתה ללבנון שנייה, נחלה הצלחה ניכרת. בצה"ל משוכנעים שעל פי התוכנית האיראנית, בסוף 2018 אמורים היו להיות בסוריה 100 אלף לוחמים שיעים, בסיסי אוויר, ים, מודיעין וטילים, ו"תוכנית הדיוק" של רקטות וטילים לטובת חיזבאללה אמורה הייתה להנפיק לנסראללה מאות טילים מדויקים שיאפשרו לו לנטרל את עוגני הכוח של צה"ל (ובעיקר את חיל האוויר והמודיעין) ביעילות במלחמה הבאה.

ובכן, נכון לעכשיו היכולות הללו לא קיימות כמעט. ההערכה היא שלנסראללה, למרות הצהרותיו, יש מעט מאוד טילים מדויקים ובסוריה יש בסביבות 10,000 לוחמים שיעים, שאינם קרובים לגבול הישראלי. כמה חבל שהאיליושין נפל באמצע כל זה.

במערכת הביטחון הישראלית, שבסך הכל זרמה עם הסכם הגרעין של איראן והמעצמות, מתפשטת בחודשים האחרונים אופוריה באשר לתוצאות ביטול ההסכם והטלת הסנקציות המחודשת של ארה"ב על איראן. המודיעין הישראלי מזהה מצוקה איראנית קיומית אמיתית וקרב אדירים הניטש בצמרת בין האסכולה השמרנית של האייתולה חמינאי וקאסם סולימאני, לבין הנשיא רוחאני ואנשיו הסבורים שצריך לקפל את המהפכה מרחבי המזרח התיכון ולהציל את הכלכלה האיראנית. גם בחיזבאללה, על פי מקורות ביטחוניים ישראלים, יש מצוקה לא פשוטה, גירעון כספי גדול ואי שקט. כל האמור לעיל נוטע בירושלים את התחושה שהניצחון קרוב והכל אפשרי.

זו תחושה מסוכנת. לרבים בישראל מזכירה האווירה הנוכחית את זו ששררה בארץ ערב מלחמת יום הכיפורים ב-1973: אופוריה, שיכרון כוח וזחיחות. גם השימוש התכוף שעושה נתניהו במאגרי המודיעין הישראלי, בהישגי המוסד ובהפצת חומרים סודיים נוספים, מעורר אי נוחות בלבם של רבים, אף שהתמונות והמצגת של ראש הממשלה באו"ם השבוע היו מתואמות באופן מלא עם מערכת הביטחון וצה"ל הפיץ, מיד עם סיומו של נאום ראש הממשלה, תמונות וראיות נוספות לפעילות האיראנית שנחשפה בידי נתניהו.

"זו תנועת מלקחיים שראש הממשלה מוביל נגד איראן", הסביר לאל-מוניטור אחד העוסקים במלאכה במערכת הביטחון, "הנאום של נתניהו מחבר את הגרעין האיראני להתבססות בסוריה, הכל מוביל למקום אחד, למטרה אחת, למהפכה אחת. עכשיו אפשר לראות את זה בבירור ולהבין את הקשר בין רקטות וטילים בלבנון ובסוריה, לרקטות וטילים בתימן, לצנטריפוגות בטהרן".

מי שמסייע למאמץ ההסברה נגד איראן בכל כוחו הוא ראש המוסד יוסי כהן. ישורת ההצלחות האחרונה של המוסד הפכה את כהן לאחד מאושיות הביון המוכרות והמוערכות ביותר במסדרונות הביון העולמיים. כהן, הנהנה גם מאישיות כריזמטית, שליטה בכמה שפות וכושר ביטוי מרשים, ממנף עבור נתניהו את מעמדו זה ומרבה להיפגש עם עמיתיו וגם עם גורמים מדיניים שונים באירופה ובאסיה כדי להדגים בפניהם את רמת הסיכון שמהווה המשטר האיראני. יכולותיו של כהן בתחום הזה לא נופלות בהרבה מיכולותיו של נתניהו. אלמלא "חוק הצינון", הגוזר על כהן שלוש שנות המתנה בסיום תפקידו לפני כניסה אפשרית לפוליטיקה, אפשר היה לסמן אותו כיורש פוטנציאלי של ראש הממשלה.